בת שבעים וצופה אל הבאות

לציון שנת השבעים להקמתה של האקדמיה ללשון העברית

האקדמיה ללשון העברית נמנית עם קבוצה נבחרת של מוסדות מדע ותרבות בישראל הפועלים מכוח חוק במטרה למלא תפקידים לאומיים ולעצב ולכוון את דמותה הרוחנית  של המדינה. האקדמיה מופקדת על מחקרה, שימורה וטיפוחה של הלשון העברית, ובכך היא יחידה ומיוחדת – שהרי על העברית מושתת הבניין כולו.

הינה כמה משפטים מדברי ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון באספה לקראת הקמת האקדמיה ללשון העברית בשלהי מלחמת השחרור, בטבת תש"ט (ינואר 1949):

הגורל רצה שמדינת ישראל תוקם תוך סערת מלחמה, ושגילוייה הראשונים של העצמאות היהודית לא יהיו גילויי רוח, אלא גילויי כוח […]
ההכרח לא יגונה […] אולם מדינת ישראל לא תחיה על הלחם בלבד, וודאי לא על החרב בלבד […] מבחן המדינה העברית יהיה מבחן הרוח.

בימים אלו – בסערת מלחמת חרבות ברזל (תשפ"ד) – האקדמיה ללשון העברית מציינת שבעים שנים להקמתה. חבריה, עובדיה וידידיה מייחלים שהשנים הבאות יהיו שנים של שלום בארץ ושואפים להתפתחות מתמדת בעבודת האקדמיה, לשגשוגה ולהגשמת התוכנית להקמת ביתה החדש העתיד לקום בירושלים, הוא "מִנוֵוה האקדמיה".

האקדמיה ללשון העברית כשמה כן היא – מוסד אקדמי. היא הוקמה מכוח חוק "המוסד העליון ללשון העברית" שחוקקה הכנסת בשנת תשי"ג (1953), והוטלו עליה שתי משימות כבדות משקל: לכוון את התפתחות הלשון העברית בימינו ולחקור אותה לתקופותיה ולענפיה.

שתי המשימות האלה – המחקר והכוונת הלשון – שונות ביסודן זו מזו אך גם שלובות זו בזו. הן דרות באקדמיה בכפיפה אחת מתוך ההכרה כי הסמכות האמיתית של האקדמיה "היא זו המושכת מכושרו של המוסד לאצור בקרבו את מקסימום הידיעות על עברה של הלשון העברית ודרך גידולה ומגמותיה, שמהן אתה למד על יכולתה הפנימית לגדול ולהתפתח" (מדברי נשיאהּ השני של האקדמיה, פרופ' זאב בן־חיים).

ואכן, בעשרות שנות פעולתה ביססה האקדמיה את מעמדה כמוסד עתיר ידע, והייתה למרכז לחקר הלשון העברית ולבת סמכא בענייני התקן בעברית שלנו.

אשר לחקר העברית, האקדמיה הקימה את "מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית", הוא המפעל המדעי העיקרי שלה. לאחר שנים של מחקר דקדקני עומד לרשות החוקרים והמתעניינים מאגר עצום הן של מילים עבריות הן של טקסטים עבריים לסוגיהם המעובדים בשיטת מפעל המילון. המאגר הזה, שטרם הושלם, הוא התשתית לכתיבת מילון היסטורי ליותר משלושת אלפי שנות עברית כתובה. ייחודו של המאגר שהוא מאגד טקסטים מרוב תקופות הלשון ומאפשר למשתמש לקבל תמונה של מילה עברית לאורך תולדותיה. אין ספור מאמרים ופרסומים אקדמיים מסתמכים על מאגרי מפעל המילון הזמינים למשתמשים באתר "מאגרים".

אשר להכוונת הלשון, למן הקמתה ראתה האקדמיה את תפקידה כמעמידת התקן של העברית בת ימינו. בפעולתה הענפה בזה היא העמידה פרקים שלמים בתחום הדקדוק  ובכללם דרכי נטיות השם והפועל, ניסחה את כללי הכתיב הפיסוק והתעתיק ובתחום אוצר המילים המשיכה את דרכו של ועד הלשון בקביעת חלופות עבריות למילים לועזיות ובהסדרת המינוח המקצועי בכל תחומי החיים. אתר הבית של האקדמיה ואתר המונחים הם מאגרי המידע בתחום הזה הפועלים לתועלת הציבור.

האקדמיה הוציאה ומוציאה לאור ספרים וכתבי עת מדעיים ופופולריים ופרסומים אחרים, ומהם יצוין במיוחד כתב העת המדעי הנחשב "לשוננו" – שתחילתו בימי ועד הלשון, והוא יוצא לאור בהתמדה זה קרוב למאה שנה. עוד יצוינו קובצי "זיכרונות האקדמיה ללשון העברית" (הפרוטוקולים) המתעדים את דיוני מליאת האקדמיה. מי שיעיין בפרסומים האלה ובמידע העשיר האצור באתר הבית של האקדמיה ­­יוכל להתרשם מההיקף ומהאופי של פעילותה ומדרכי עבודתה, וכמובן יוכל למצוא את מבוקשו כמעט בכל נושא מנושאי העברית ולקבל מענה מוסמך על שאלותיו מתוך מאגר המידע הענק שבאתר ובאמצעות מערכת הפניות הייעודית.

בימים עברו, עוד בטרם עידן המחשב והמרשתת, היו הפרסומים הפופולריים הוותיקים שיצאו בדפוס ("לשוננו לעם", דפי "למד לשונך") וכן המענה על שאלות מן הציבור במכתבים ובטלפון וייעוץ הלשון ברשות השידור מטעם האקדמיה כלים בידי האקדמיה להפיץ את דברה ברבים.

תוצאות עבודתה של האקדמיה ניכרות בכל אתר ואתר: בכתיב הנוהג בעיתונים, בספרים ובספרי הלימוד; בתעתיק בשלטי חוצות; במינוח העברי בשירות הציבורי ובצה"ל; בשימוש במינוח מקצועי עברי במאמרים אקדמיים ובלשון השידורים ברדיו ובטלוויזיה.

האקדמיה איננה היחידה הפועלת בשדה העברית, אבל אלמלי הפעילות הממוסדת והסמכותית שלה לאורך שנים ארוכות לא היו נושאים בסיסיים של חיי הלשון העברית בישראל יכולים להיות מוסדרים ומקובלים על רבים כפי שהם היום. גם מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית לא היה יכול לקום ולהתבסס אלא בַּסביבה המדעית הבלתי מתפשרת שיצרה האקדמיה.

בשני העשורים האחרונים הרחיבה האקדמיה את פעילותה ופנתה גם לכיוונים חדשים: היא שמה דגש על פעילות לציבור הרחב ועימו, ועם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן כדי להתקרב לדוברי העברית, ובעיקר אל בני הדור הצעיר, לקרבם אליה, לחבב עליהם את העברית ולעודדם להכיר ולכבד את לשונם. המוני המבקרים באתר הבית שלה וברשתות החברתיות מעידים על העניין הרב בתכנים שהאקדמיה מייצרת. גם מערך ההשתלמויות ומרכז הלמידה והתרבות שנחנך זה לא מכבר נותנים תנופה לקשר של האקדמיה עם הציבור הרחב; הפעילות העצימה בכל שנה ושנה לקראת "יום העברית" תורמת להעלאת המודעות ללשון העברית וללימודה, ובייחוד רבה חשיבותה לתלמידים ולמורים בבתי הספר. לקשר שבין הציבור ובין האקדמיה יש השפעה מכרעת על דמותה של האקדמיה כמוסד המוביל את אחד התחומים החשובים ביותר בחיים ובתרבות שלנו.

יכולתה של האקדמיה, הדלה בחומר, לקיים מפעלים רחבי היקף וארוכי טווח כמפעל המילון ההיסטורי ומפעל המינוח העברי לצד יכולתה להתחדש, להתרענן ולהתפתח נשענת יותר מכול על עבודת הצוות הנוהגת בה, המחזקת את כוחה ומפיחה רוח במפרשיה. עובדי האקדמיה כולם, ובראשם העובדים המדעיים שבעבורם הלימוד והמחקר הם דרך חיים והעברית היא ביתם הרוחני – הם מעיין נובע של ידע, חדשנות  ומקצועיות המזין את עבודת האקדמיה.

הישגי האקדמיה ראויים לציון גם בהיבטים של פיתוח ידע ומחקר והנגשתם לציבור וגם בהיבט של העלאת קרנה של העברית כתרבות וכבעלת ערך לחברה בישראל. אתגריה רבים, ובין השאר עליה לתת את הדעת על "מצב העברית" בימינו ולהשמיע את קולה הצלול אל מול תופעות ותהליכים שאינם רצויים ההולכים ומתגברים.

בפתח העשור השמיני לייסודה ובמציאות של חדשנות טכנולוגית ללא גבולות ושל תשומת לב ציבורית ותקשורתית המופנית כלפי האקדמיה, לעיתים אוהדת לעיתים ביקורתית; תרבות פנאי מפותחת וסביבה הרוויה במוסדות גדולים וחשובים ­– במציאות הזאת האקדמיה נדרשת לנווט את דרכה תוך שמירה על הישגי העבר ובמבט קדימה.

יפה עשתה האקדמיה כשהתחדשה בשנת השבעים שלה במדור לחקר העברית החדשה המוקדמת. המדור הזה עתיד להרים תרומה מקורית ומהותית לחקר לשונם של ראשוני דוברי העברית הילידית בארץ ישראל.

התעוזה של מייסדי האקדמיה לראות למרחוק, להתוות את הדרך ולדבוק בה גם בתנאים של מחסור חומרי מתמיד היא ההשראה לקביעת המדיניות של האקדמיה היום ובעתיד.

יש לקוות שבעשור הבא לייסודה יצלחו מאמצי האקדמיה להקים את משכנה החדש, "מנווה האקדמיה ללשון העברית", בקריית הלאום בירושלים. הקמת המנווה ובו מוזאון ראשון מסוגו ללשון העברית היא הערובה לעתיד האקדמיה כמוסד משפיע, מודרני ודינמי הממלא את תפקידיו בשליחות העברית גם במאה העשרים ואחת. הגשמת התוכנית להקמת המנווה בסיוע ממשלת ישראל ועיריית ירושלים תהיה ביטוי ממלכתי להכרה שהעברית היא נכס לאומי, על־זמני, שיש לטפח אותו ולהגן עליו למעננו ולמען הדורות הבאים.