בארי

השם בְּאֵרִי מקורו במקרא – שם אביו של הנביא הושע: "דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי" (הושע א, א). באחד מפיוטי הטל העתיקים ליום טוב הראשון של פסח (שבו מתחילים לבקש בתפילה על הטל) מכונה הושע בשם בן בארי: "תעודת [=עדות] בן בארי – אהיה כטל" על פי הפסוק מנבואתו הנאה: "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן" (יד, ו).

לבד מן השם בארי נזכרים במקרא גם השמות בְּאֵרָה (דברי הימים א ה, ו) ובְאֵרָא (שם ז, לז), ואולי עניינם אחד. הוראת השמות האלה לא נתבררה לאשורה. יש המעלים את האפשרות שבארי הוא שם ייחוס של מקום שבשמו יש היסוד בְּאֵר. ואולם אפשר ששלושת השמות האלה הם קיצור שם ארוך יותר שכולל את המילה בְּאֵר; ואומנם לבאר, היינו חפירה או חציבה מעשה ידי אדם שמגיעה עד מי תהום, היה מקום של כבוד בהווי החיים של העולם העתיק בארץ ישראל וסביבותיה; ואף שירה מקראית עתיקה נודעה לכבודה: "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם" (במדבר כא, יז–יח).

בספר בראשית נקרא אדם אחר בשם בְּאֵרִי – אביה של יהודית, אשתו של עשו (כו, לד), ואולם על פי מוצאו הלא־שמי יש המשערים שהיה זה שם אחר, אולי ברי, והוא קיבל צורה עברית בטקסט המקראי.

הקיבוץ בארי שבצפון מערב הנגב נקרא על שם בֶּרְל כצנלסון (תרמ"ז–תש"ד, 1887–1944), מאבות תנועת העבודה בארץ ישראל ועורכו הראשון של עיתון "דבר". בארי היה שמו העברי. הקיבוץ הוא אחת מ־11 הנקודות (היישובים) שהוקמו בנגב במבצע מיוחד במוצאי יום הכיפורים תש"ז (אוקטובר 1946). כצנלסון עצמו הציע לגרעין להיקרא 'שער הנגב', ואולם אחר פטירתו בחרה הקבוצה בשמו, ואילו השם 'שער הנגב' הפך ברבות הימים לשם המועצה האֲזורית.

השם הפרטי בארי ניתן בימינו לבנים (בעיקר) ולבנות. הוא נעשה נפוץ בשנים האחרונות, וביתר שאת אחרי הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה, ובראשם קיבוץ בארי, בשמחת תורה תשפ"ד (7 באוקטובר 2023).

‏‏בשיר "יֵשׁ לִי גַן" מאת חיים נחמן ביאליק המילה "בארי" פירושה "הבאר שלי":

יֵשׁ לִי גַן וּבְאֵר יֵשׁ לִי,
וַעֲלֵי בְאֵרִי תָּלוּי דְּלִי;
מִדֵּי שַׁבָּת בָּא מַחֲמַדִּי,
מַיִם זַכִּים יֵשְׁתְּ מִכַּדִּי.

הבאר בשיר היא מקום המפגש בין הדוברת בשיר לאהוב ליבה – בדומה לסיפורי המקרא שבהם הבאר היא מקום מפגש מעין זה. בשיר מתואר המפגש המיוחל ואף החתונה העתידית:

וְהַחֻפָּה תַּעֲמֹד כָּאן
בֵּין הַבְּאֵר וּבֵין הַגָּן
אַתְּ תוֹשִׁיטִי לִי שָׁם דֹּרֶן
אֶצְבַּע קְטַנָּה עִם צִפֹּרֶן.

(דֹּרֶן היא צורה עממית של המילה דּוֹרוֹן, והיא מוכרת מן הספרות הרבנית.)