דברי הספד לאילן אלדר

דברים שנשא בלווייתו פרופ' אליצור בר־אשר סיגל

איש רם מעלה היה אילן, פרופ' אילן אלדר. אילן בלט במרחב בשל גובהו הפיסי, אבל יותר בגלל ייחודו האישי במרחב וההדר שנתלווה לו.

היה משהו סמלי בכך שנתבשרתי בשיחת טלפון מאבא בכאב על פטירתו של אילן בשעה שקראתי בטלפון את ההודעה שמיקי ברקוביץ' מקבל השנה את פרס ישראל בספורט. את פרופ' אלדר הכרתי בשנת 1987, כילד בן עשר בשנת שבתון עם הוריי בצרפת, כשראה משחק של מכבי תל־אביב באירופה. אז כל שעניין אותי בו כחבר של אבי היה היותו החבר היחיד שהתעניין במשחקי כדורסל. לאחר מכן במשך השנים נרקמה בינינו ידידות וחברות שאילן – חרף הבדל הגיל בינינו – הוא שהוביל אותה. וכמו שאז בשנת 1987 למרות פערי הגובה דיבר איתי בגובה העיניים על משחק הכדורסל, לימים דיברנו לעומק, מבלי שהתנשא על חוקר צעיר, על תולדות הבלשנות, על העברית של ימי הביניים, שהיה מחוקריה הבולטים, ועל שאלות פרקטיות של איך מסייעים לתלמיד מחקר זה או לתלמידת מחקר אחרת.

לא סתם ידע אילן לדבר על כדורסל. אילן סיפר לי לא פעם שכאשר למד בבית הספר העיוני ע"ש לוינהרץ בקריית מוצקין, שילב לצד הלימודים במגמה ההומניסטית את משחק הכדורסל.

בעולם האקדמי של חקר העברית ירושלים תמיד הייתה המרכז, ואילן התייחד כאיש חיפה וקריית מוצקין. אילן נולד בחיפה בספטמבר של שנת 1944 לדבורה ויעקב אדלר, ילידי פולין שעלו כחלוצים ארצה בצעירותם בעלייה בלתי־לֵגאלית, ומשנת 1952 הוא חי בקריית מוצקין, ושם התגורר כל חייו. אף את לימודיו עשה בחיפה. הוא למד שפה וספרות עברית ומקרא במכון האוניברסיטאי של חיפה, שהיה אז שלוחה של האוניברסיטה העברית בירושלים (רק בשנת 1973 המכון נתמסד לאוניברסיטת חיפה). אילן היה ונותר איש חיפה גאה. כבר בשנות לימודיו לתואר השני הוא נקלט כאיש סגל באוניברסיטת חיפה, ומאז ועד לשנת 2014 עבד בה ברציפות במסגרת החוג ללשון העברית. אילן היה מבוניה של אוניברסיטת חיפה. במהלך שנות עבודתו לא הסתפק במחקר. שנים רבות היה ראש החוג ללשון העברית, ובלא צל של ספק הוא היה מעצבו של החוג בדור האחרון. באוניברסיטה הוא היה גם יו"ר ועדת הדוקטורט החוגית, כשהיה צורך לסייע היה לראש החוג לסיעוד (בפקולטה לרווחה ובריאות), ואף כיהן כדקן לתוכניות לימוד מיוחדות ולתפקידים מיוחדים, שימש יו"ר בית הדין למשמעת אקדמית, ויו"ר "בימת האוניברסיטה", היה חבר סנט, חבר הוועדה המתמדת וחבר ועדת המינויים הכלל־אוניברסיטאית ועוד.

מחויבותו לעיר נעוריו ולמקום מגוריו ניכרה גם בעיסוקו בפעילות ציבורית־פוליטית מקומית. הוא שימש נציג ציבור בוועדת החינוך העירונית בקריית מוצקין, ובין השנים 1988 ל־1992 היה חבר מועצת העיר וחבר ועדת הכספים שלה.

לצד כל אלה אילן היה גם איש חיפה בירושלים. הוא מילא תפקידים חשובים במועצה להשכלה גבוהה, ויותר מכל היה חבר גאה באקדמיה ללשון העברית במשך עשרות שנים. גם בה מילא תפקידים מרכזיים: היה חבר המנהלה, יו"ר ועדת הפרסומים ויו"ר ועדת המינוח המרכזית.

לא סתם הארכתי על היותו איש חיפה והקריות, ועל שידע לדבר לעומק על כדורסל, כי משהו בחריגות הגאוגרפית שלו ובהיעדר הפוזה של אילן אפשרו לו להתייחד גם במחקריו.
חוקר פורה במיוחד היה פרופ' אלדר. ב־11 הספרים וביותר משמונים המאמרים שפרסם הרים אילן תרומות בתחומים מגוונים, ובהם חקר חוכמת הלשון העברית בימי הביניים בספרד, מחקר מסורות העדות (מסורת הקריאה האשכנזית הקדומה המשתקפת בכתבי יד מימי הביניים). לצד זה חקר אלדר גם את שיטות הניקוד והקריאה של העברית בדורות קדומים. למרות ההתמודדות הלא פשוטה עם ענייני בריאות במשך עשרים שנה אילן לא חדל מלחקור ומלפרסם. רק בעשור האחרון הוא הוציא לאור סדרת ספרים הסוקרת את תולדות הלשון העברית. וכאן דומה שהרגישות של מי ששותף לאליטה המחקרית אך שונה בנוף המסוגר הירושלמי באה לידי ביטוי, שכן במחקריו הוא ביקש לעסוק בתולדות הלשון העברית דווקא מתוך המבט החברתי, הסוציו־בלשני, מתוך תשומת לב להבדלים הגאוגרפיים.

במסגרת המחקר הזה הוא אף הקדיש עיונים לחקר העברית בתקופת ההשכלה ולאחריה. אילן עסק גם בתחיית הדיבור העברי. במחקריו אף התמקד בתכנון לשון בישראל, ובהקשר הזה הקדיש מקום מיוחד לעבודת התֶקֶן באקדמיה ללשון העברית. אין כמעט תחום שלא עסק בו אילן. הוא שילב ידיעות מתחומים שונים, יֶדַע על המדקדקים הערבים, לצד היכרות עמוקה עם תולדות הדקדוק העברי. המחקרים שלו מפגינים, למשל, היכרות הן עם ספרות המסורה הן עם ספרות חוכמת הלשון של ימי הביניים, וכל זה מתוך ראייה רחבה של ההקשר התרבותי שבו חכמי הספרויות הללו פעלו.

ייתכן שדווקא העובדה שלא היה כנוע לנורמה האקדמית ושיכול היה לדבר לעומק על משחק כדורסל לצד עיסוק בדקדוק של המדקדק הערבי סיבויה והפילוסוף והרופא המוסלמי אבן־סינא, אפשרה לפרופ' אלדר לעסוק בשאלות של נורמה בעברית. במחקרים הללו הידיעה הרחבה שלו אפשרה לו לזהות תופעות שחזרו על עצמן באופנים דומים בהיסטוריה של העברית. הוא סוּקרן למשל מהחזרה שוב ושוב לטהרנות הלשונית, שלטענתו אפשר היה לזהות בה שיבה רנסנסית, כלשונו, למקור המקראי הקלסי. עומק ההיכרות שלו עם חוכמת הלשון ועם הספרות אפשרה לו לזהות דמיון בין הפרוזה הנמלצת של רב סעדיה גאון גם לשירת החול העברית בספרד המוסלמית וגם לתחיית הלשון המקראית המצויה בספרות ההשכלה. ברגישות חברתית וגאוגרפית הוא עיין בתולדותיה של העברית, זיהה את המשותף אבל גם אִבחן את הרקע השונה של כל חיבור וחיבור.

הארכתי מעט כדי שיהיה ברור למי שאיננו חבר בקהילת חוקרי הלשון העברית עד כמה איבדה היום הקהילה חוקר מרכזי וייחודי.

בימי מלחמה אנחנו שרויים, ואי אפשר שלא להזכיר שבמלחמת ששת הימים, בהיותו סטודנט לתואר הראשון, גויס אילן לשירות מילואים ממושך ושירת בחטיבה מרחבית שבמסגרתה נטל חלק בקרבות לכיבוש רמת הגולן. משנת 1970 ועד 2004 שירת אילן במילואים כקצין ביחידת מודיעין מסוּוגת והשתתף במסגרתה במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת "שלום הגליל".
איש משפחה היה אילן. תמיד דיבר בגאווה על נוות ביתו נילי ועל הילדים ליאור ולידור ובשנים האחרונות על הנכדים. וגם באקדמיה היה בו צד אבהי. בגאווה רבה דיבר על עבודות הדוקטורט של תלמידיו, ומאחורי הקלעים דאג להצלחה של תלמידיו.

אנחנו נפרדים מאילן בימים לא פשוטים למדינה שלנו. בתוך מלחמה אנחנו שרויים, מלחמה מבחוץ ומאבקים מבית של פופוליזם שמנסים להנמיך את קרנה של האקדמיה בישראל. ולכן הפרֵדה מחוקר בעל שיעור קומה כמו זה של אילן קשה עוד יותר. ההדר של אילן, שעמד זקוף והיה מושרש בחיים בארץ ובחברה הישראלית, שלחם את מלחמותיה העכשוויות וסוקרן מהמורשת שלה לדורותיה, יחסר מאוד, ונותר לנו להתברך שאיש הדר כזה היה בינינו. נוּח בשלום על משכבך אילן, ודע שרושם רב הותרת עלינו.

*

חבר האקדמיה ללשון העברית פרופ' אילן אלדר הלך לעולמו ביום כ"ד באדר ב' תשפ"ד (3 באפריל 2024). תהא מנוחתו כבוד.