מניין הגיעה אלינו ההפגנה?
השורש פג"ן אינו נמצא בתנ"ך, אך הוא מוכר לנו מהארמית שבתרגומי המקרא, ומשמעותו היא צעקה ותחנונים. בתרגום הארמי למגילת אסתר במקום הפסוק "וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ" נכתב כך: "ואוסיפת אסתר ומלילת קדם מלכא, ונפלת קדם ריגלוי ובכיאת ופגנת ופייסת ליה". הפועל להתחנן מתורגם כאן באמצעות הפעלים פגן ופיס, המוכרים לנו גם מן העברית – להפגין ולפייס.
בדומה לכך, בתרגום המיוחס ליונתן בספר דברים אנו מוצאים את השורש פגן תמורת צעק העברי: "צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" – "פגנת עולימתא דמיקדשׁא, ולא אזדמן פריק לה". הנערה מתורגמת כאן במילה עלמה, והצעקה מתורגמת בהפגנה.
להפגין פירושו אפוא לצעוק. אך היאך התפרשה מילה זו דווקא כצעקה של מחאה ציבורית? מקור המשמע הזה בסיפור המופיע בתלמוד הבבלי במסכת תענית: "פעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרה להם: עמדו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה. אמרו: אי שמים, לא אחים אנחנו, לא בני אב אחד אנחנו, לא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובטלום, ואותו היום עשאוהו יום טוב" (יח ע"א).
העצה שנתנה אותה מטרוניתא (כלומר גברת נכבדה – מילה לטינית הקרובה למילה mother, אֵם) הייתה פשוט לצעוק על הדבר באמצע הלילה (אולי ליד ביתה, שאליו הגיעו גדולי רומי). השורש פג"ן מופיע כמדומה בספרות חז"ל אך ורק בסיפור זה, ומכיוון שהצעקה המתוארת כאן היא הפגנה לכל דבר – רבים מהמפגינים היו רוצים שהשפעת ההפגנה שלהם תהיה כה מהירה כמתואר כאן – הפועל הפגין התפרש במשמעו החדש והמחאתי.
כך הציע מפורשות העיתונאי והחוקר שמעון מנחם לזר בעיתון המגיד בשנת 1900: "למושג דעמאנסטרירען [קרי: demonstriren, מגרמנית] אין עוד מילה מתאימה בלשוננו, וגם אי אפשר להשתמש במילה הזרה הזאת. ולדעתי נמצא המושג הזה בתלמוד… [וכאן הוא מביא את הסיפור שציטטנו לעיל על ההפגנה נגד הרומים, וממשיך:] מי לא יראה כי השתמשו קדמונינו בפעל הפגן למושג זה ממש?".
ואכן, המילה ‘תפסה’ יפה בעברית, ואפשר למוצאה יותר ויותר בדיווחים על הפגנות שונות, שהועילו יותר או פחות. ואיך קראו להפגנות לפני הצעה זו? בדרך כלל בשמן הלועזי או בשם הכללי אסֵפה. אליעזר בן־יהודה אומנם ניסה לקרוא להפגנה בעיתונו "האור" (בהשראת תרגומה הערבי) מִזְהָרָה, אך המילה לא זהרה, וכבר 120 שנה שהמפגינים מפגינים, בין בלילות ובין בימים.
וכיוון שהמילה העברית באה תחת מילה לועזית היא קיבלה גם את משמעיה הנלווים בשפת המקור, ולכן כשם שבאנגלית למשל משתמשים בפועל to demonstrate לא רק במשמע מחאה ציבורית אלא גם בהקשר של הצגה בכלל, גם בעברית אפשר להפגין איפוק או להפגין רגשות, גם ללא שלטים וקריאות ברחובות.
כתב: יעקב עציון
פורסם לראשונה במוסף דיוקן במקור ראשון, ט"ז בסיוון תש"ף (8 ביוני 2020).
