ישיבת המליאה הראשונה של האקדמיה

במלאת שבעים שנה לאקדמיה ללשון העברית

ביום י”ט בכסלו תשי”ד (26 בנובמבר 1953) התכנסה באולם הישיבות של משרד החינוך והתרבות ישיבת המליאה הראשונה של חברי האקדמיה ללשון העברית. בישיבה השתתפו שר החינוך והתרבות בן־ציון דינור, המזכיר המדעי מאיר מדן ושנים עשר מתוך חמישה עשר חברי האקדמיה ללשון העברית: זאב בן־חיים, דוד צבי בנעט, יצחק דב ברקוביץ, חיים הזז, מנחם זולאי, נפתלי הרץ טור־סיני, שמואל ייבין, יעקב כהן, יעקב פולוצקי, יוסף קלוזנר, יוסף יואל ריבלין וזלמן שניאור.

את חמישה עשר חברי האקדמיה הראשונים בחר זמן קצר לפני כן חבר מינויים שנקבע בחוק המוסד העליון ללשון העברית.[1] החוק אושר בכנסת בט”ז באלול תשי”ג, 27 באוגוסט 1953.

פתח את הישיבה שר החינוך והתרבות מתוקף אחריותו על ביצוע חוק המוסד העליון ללשון העברית. בתחילת הישיבה נבחר טור־סיני לנשיא המוסד, והוא קיבל לידיו את ניהול הישיבה. טור־סיני העלה את זכר פועלם של הראשונים להחייאת הלשון והודה לחברי ועד הלשון ולעובדיו על עבודתם, וכן לראש הממשלה, לשר החינוך והתרבות ולחברי הוועדה לחינוך ולתרבות בכנסת על מאמציהם ועל פעולתם למען הקמת המוסד.

בישיבה הראשונה ביקשו החברים לממש את הסעיף הראשון של החוק: “המוסד הוא אקדמיה ללשון, ושמו ייקבע על ידיו”. הוצע השם “האקדמיה ללשון העברית”, אך הוחלט לדחות את ההכרעה בעניין לישיבה הבאה ולהקים ועדה מיוחדת שתכין את הדיון. ואומנם בישיבת המליאה השנייה, שהתקיימה ביום י’ בטבת תשי”ד (16 בדצמבר 1953), נקבע השם “האקדמיה ללשון העברית”.

בישיבה הראשונה הודיע טור־סיני על האפשרות שהאקדמיה ללשון העברית תקבע את משכנה בבית אליעזר בן־יהודה ברחוב החבשים בירושלים. ואולם התוכנית לא יצאה אל הפועל ומליאת האקדמיה התכנסה בשנים הראשונות בעיקר בבית החלוצות שבשכונת רחביה בירושלים עד להשלמת הבנייה של בית האקדמיה בקריית האוניברסיטה בגבעת רם בשנת 1959.

לזיכרון הדברים המלא של ישיבת המליאה הראשונה