פרופ' אהרן דותן תמ"ך

דברי הספד שנשא פרופ' משה בר־אשר

דברים אלו נאמרו ליד מיטתו בלוויה ב"שער החסד" בבית העלמין ירקון בערב שבת, כ"ו באייר תשפ"ב.

ידידי ורעי רבי אהרן הֶחכם הגדול, הידען והחדשן. האקדמיה ללשון העברית שאני בא לספוד לך ולבכותך בשמה, אבֵלה היום על אחד מבחירי חבריה. זה שבעים ואחת שנים שאתה חלק מהנוף של ועד הלשון ושל האקדמיה ומהגדולים שבעושים בשני המוסדות. שנתיים ימים היית מזכיר מדעי בוועד הלשון, ועם כינון האקדמיה היית למזכיר מדעי במוסד.

לימים נבחרת חבר האקדמיה והיית מחשובי חבריה. גם בימי חולייך שארכו מאוד עניינו של המוסד לא מש מדיבוריך. בכל שיחותיך התכופות והקבועות איתי התעניינת בנעשה באקדמיה. חיית עם האקדמיה עד יומך האחרון. בשיחתנו לפני האחרונה לאחר חג הפסח, אף שקשה עליך השיח, שאלת להתקדמות מעשה המנווה ושאלת אילו ועדות מקצועיות פעילות כיום. כשהערתי לך "מדוע אתה מטריח עצמך בקטנות האלה?" ענית בלחישה "אלה הם חיי".

אוניברסיטת תל אביב, שפעלת בה עשרות שנים, זכתה במלומד גדול, שהיה לאחד ממנהיגיה. אתה אחד מגדולי חוקרי המסורה בכל הדורות ואחד מגדולי חוקרי חוכמת הלשון בימי הביניים. הורית וחקרת גם תחומים אחרים בעברית לתקופותיה. הלא הדברים מפורטים בספר היובל מַשְׂאַת אַהֲרֹן שערכו שניים ממוקיריך.

זכית להעמיד תלמידים הרבה, שהפכו חוקרים חשובים, ובהם המלמדים באוניברסיטאות ובמכללות. גם החוג ללשון העברית באוניברסיטת בר־אילן נתברך בתרומות שהרמת לו, כשלימדת בו שנים הרבה. שמענו מרבים מתלמידיך בשני המוסדות דברים בשבחך כמורה שתלמידיו היו כרוכים אחריו.

מהשירות המרובה שלך לציבור יוזכר מרכז צימבליסטה שניהלת מיום היווסדו, חוגים רבים נהנו מקיומו. ברבות הימים נודע לי מפי אנשים אחדים שרוב המתנגדים להקמת בית כנסת באוניברסיטה שינו את דעתם כשראו את מה שחוללת בו. הפכת אותו לבית מדרש שהִרְבָּה דעת בנושאים רבים ומגוונים.

ערב שבת היום ומצווה עליי לקצר. עם זאת אני רוצה לומר לך שרבים דאבו את סבלך בשנים האחרונות. אבל ידעו שילדיך השופט צבי וחיה ותמר מתמסרים לך ימים ולילות. הם ראויים לשבחים מרובים. אני שמח שזכית בשנה  האחרונה לחייך לראות את שני ספריך האחרונים רואים את אור הדפוס – הלוא המה "קונטרסי המסורה" שיצא באקדמיה ללשון העברית, ואסופת מאמריך "עיונים בלשון המקרא ובמסורה" שיצאה במוסד ביאליק. הקפדת להודות בשבחים מופלגים למי שסייע בידך בפרסומם.

והרי מכאן ואילך נשמתך צרורה בצרור החיים, כלומר בצרור חייהם של ילדיך ובני זוגם ובחייהם של כל צאצאיך ובצרור חייהם של כל מכריך ומוקיריך הרבים. ותפילה לאלוהי הנשמות שֶׁיָשִׂים מנוחתך כבוד.