בנקאים, דַּבְּרוּ עברית

פניית ועד הלשון למנהל סניף אפ"ק (1912)

מימי ראשיתו של ועד הלשון העברית בתחילת המאה העשרים ובמשך שנות פעילותו ואחר כך עם הקמת האקדמיה ללשון העברית ועד ימינו אלו עולה מעת לעת השאלה אם תפקידו של המוסד העליון ללשון העברית לשמש מעין משטרת לשון ולהוכיח את מי שאינם מקפידים על שימוש נאות בעברית.

בתכתובת שמצאנו בארכיון שלנו משנת תרע”ב (1912) עולה שאלת שפת הדיבור – עברית או לשונות זרות – בין הפקידים ללקוחות בסניף בנק של “חברת אנגליא-פלשתינה” (אפ”ק) שהפעילות הכלכלית של ההתיישבות היהודית בארץ הושתתה עליו (לימים הייתה לבנק לאומי לישראל).

בכ”ד בתמוז תרע”ב שלחו חברי ועד הלשון פנייה ליצחק לוי, מנהל סניף אפ”ק. במכתבם נזפו חברי הוועד בעובדי הבנק על שאינם מדברים עברית בשעות העבודה:

האמנם אין חברי הבנק העברי מרגישים את כל העלבון הלאֻמי, בהיות הבנק העברי נקרא רק בשם עברי, ואין העברית שלטת בו כלל?

תשובתו הנוקבת של מנהל הסניף נשלחה בכ”ט תמוז תרע”ב (25 ביולי, 1912):

אדונים נכבדים,
קבלתי היום את מכתבכם מיום כ”ד דנא וקראתיו בשום לב.
בעקר הדבר שמח אני לראות איך אתם, אדונים נכבדים, משתדלים לפתח את הדבור העברי בארצנו ומבקשים להסיר את כל המכשולים המֻנחים, לפי דעתכם, על דרך ההתפתחות הזו. ואולם על דברי המוסר שהטפתם לנו ארשה לעצמי להשיב לכם בפתגם הקדמוני: “טול קיסם וכו’, טול קורה וכו'”, כי הלא בו בזמן שאתם מוכיחים אותנו על זלזול הדבור העברי מצד פקידינו, הנה חברים נכבדים אחדים של ועדכם, שהם לכל הדעות היו צריכים להיות באמת למופת לכל עם דבורם העברי, בבואם אל הבנק זה מדבר זרגונית וזה צרפתית וכלל לא שמים הם לב לזה ולא מרגישים את העלבון הלאמי…
בכלל, רבותי, אם יש קצת או יותר הרבה אמת בהוכחתכם אנחנו מתוך הכרתנו העצמית יודעים היטב את החובה המוטלת עלינו ומשתדלים הננו תמיד שהשפה העברית שלנו תהיה השלטת במוסד העברי שלנו.

 

חברי ועד הלשון לא החשו, וכעבור חודש השיבו על הדברים שכתב אליהם מנהל הסניף:

[…] ונוסף ע”ז עלינו להעיר כי […] הערה זו מראה כמה רגיל כל הקהל בהידיעה הברורה שנקבעה במחו, כי אין הלשון העברית הלשון הרשמית של הבנק עד כי גם אלה הרגילים לדבר עברית במקומות אחרים, מדברים שם גם הם שפות אחרות, שבהן רגילים פקידי הבנק לדבר.

* * *

כיום אין חשש שהשיחה בין פקידי הבנק ובין הלקוחות לא תהיה בעברית. אבל לעיתים קרובות אפשר למצוא שימוש רב במינוח לועזי ובשמות מסחריים שאינם עבריים. ואולם ספק רב אם פנייה של האקדמיה ללשון העברית למוסדות ציבוריים ולארגונים מסחריים בדרישה לשימוש ראוי בעברית תיענה בתגובה דומה לתגובתו של מנהל הסניף המעמיד את העברית כ”שלטת”.

פורסם באקדם 10 (תשנ”ז–1996)