הנזיפה העברית של דוד בן־גוריון
ראש הממשלה הראשון משיב על מכתבו ילד בן 11 (1954)
ילד בן 11 שלח מכתב לראש הממשלה הראשון של ישראל לאחר שעבר לשדה בוקר בנגב. בן־גוריון הגיב באדיבות ובנימוס, אבל לא היה יכול שלא להעיר לילד על העברית שלו – על בן־גוריון, על עברית ועל שאלות שמעניינות ילד בן 11 בראשית ימי המדינה.
“בן־גוריון נפרד מתל אביב” הכריזה הכותרת בעיתון. בשנת 1953 הפתיע דוד בן־גוריון את הציבור בישראל כשהודיע שהוא מתפטר מתפקידו כראש ממשלה ועובר עם רעייתו פולה לקיבוץ שדה בוקר בנגב. כך הפך בן־גוריון לחבר קיבוץ מן המניין, אך מחליפת המכתבים שבהמשך אנחנו למדים שבניגוד ליום עבודה בן שמונה שעות שהיה נהוג בקיבוץ, דוד בן־גוריון (שהיה אז בשנות השישים המאוחרות לחייו) עבד במשק רק ארבע שעות ביום. את שאר זמנו הקדיש לפעילות ציבורית.
לפנינו מכתב שכתב ילד בן 11 לבן־גוריון ותשובתו של בן־גוריון (באדיבות “צריף בן־גוריון”). הם משקפים בצורה חביבה את החשיבות שראה בן־גוריון בהקפדה על השפה העברית, וגם חושפים את האופן שבו תפס את עצמו ראש הממשלה הראשון של ישראל – לא רק מנהיג מדיני אלא גם מחנך.
כך כתב דוד גדליהו בן ה־11 לדוד בן־גוריון ב־14 במאי 1954:
|
לדוד בן גורין שלום! לדוד שלום: אני בן למשפחה בנוה-עוז. נוה עוז זאת שכונת פועלים חקלאים, ליד פ”ת 1. באיזה שעה אתה קם? אם רק תוכל תענה על השאלות, אני לא ממליץ אליך מפני שאני יודע שמגיעים לך הרבה מכתבים כל יום ובזה שלום. |
במכתב של הילד דוד אפשר למצוא יותר משגיאה אחת בעברית, ומתברר שראש הממשלה הראשון של ישראל לא יכול היה לעבור על זה בשתיקה. כבר בפתיחת מכתב התגובה הוא כותב:
במכתבך יש הרבה שגיאות, ועליך ללמוד הרבה.
לאחר מכן, הוא משיב בנימוס לשאלותיו של גדליהו:
קמים פה לפני שבע בבוקר, אוכלים ויוצאים לעבודה. כולם עובדים לפחות 8 שעות ביום, אני עובד רק 4 שעות. העבודה היא בשדה או בדיר. חורשים, זורעים חציר לצאן, ומטפלים בצאן בדיר.
יש לי רדיו , אבל לא טקסי.
אילו לא היה יותר טוב בשדה בוקר – לא הייתי בא הנה. פה טוב – כי פה מדבר שממה, ויש ליצור הכל מחדש. אפילו אדמה יש להשביח למען תצמיח. ואין שמחה או תענוג יותר גדולים מלהתחיל מבראשית.
וגם בחתימת המכתב, חוזר בן־גוריון לעניין השפה:
לפי שעה תסתפק בזאת – ועד שתדע היטב עברית אל תשאלני שאלות חדשות.
בברכה, דוד בן-גוריון.
חליפת המכתבים הזאת מזכירה לנו שוב את החשיבות הגדולה שראה בן־גוריון בהקפדה על השפה העברית ובחשיבות של תחייתה למדינת ישראל.
כך אמר בן־גוריון בנאומו באספה הכללית הפומבית לכבוד ייסודה של האקדמיה ללשון העברית:
“אין לנו לשון ממלכתית. אני עוסק רק באחד הענפים של הפעולה הממלכתית ויום יום אני מתחבט בדלות ובאילמות הלשונית שבה אנחנו נגועים. ואנחנו נאלצים במונחים לועזיים וזרים… אנו חוזרים לענפי עבודה ומלאכה וחרושת ואמנות של עסקנו בהם מאות בשנים – ואין אנו יודעים לקרוא בשמותיהם…”
והוסיף:
“עלינו להנחיל לאומה את כל אוצרות הרוח והתרבות והמדע וההשתלמות האנושית – לא ליחידים, אלא לאומה כולה, לכל אישיה. מלאכה גדולה זו תיעשה רק בכלי אחד: בכלי הלשון העברית…”
מכתבו של הילד דוד גדליהו | המסמך באדיבות ארכיון בן־גוריון
תשובתו של דוד בן־גוריון | המסמך באדיבות ארכיון בן־גוריון
