הֲוָי — בבואה של מילה רוסית

לשוננו לעם לט (תשמ"ח), עמ' 205–210; אקדם 59, תשרי תשע"ח (2017)

רשימה זו באה להשיב על השאלות: (א) מה מקור המילה הֲוָי? (ב) מי חידש אותה? (ג) אימתי נתחדשה? (ד) אימתי נכנסה אל תוך המילונים? (ה) מה ניקודה? (ו) מה הוראתה?

המילה הֲוָי מובאת ב"מלון חדושי ביאליק" של יצחק אבינרי (תרצ"ה), והיא מתועדת שם בשלוש עדויות מתוך מאמרי ביאליק: "הֲוָי, תאור חיים" (מנדלי ושלשת הכרכים, עמ' תא); "שאר עניני הֲוָי" (ומנדלי זקן, עמ' תיב); "מחיי העם, הוי" (לזכרו של ש. בן־ציון, עמ' תלא). אבינרי שואב את מובאותיו מתוך מהדורת "כתבי ח.נ. ביאליק בכרך אחד ובשני ספרים", שראתה אור בתל אביב בשנת תרצ"ג, דהיינו מהדורת יובל השישים למשורר, היא המהדורה המקובצת האחרונה של כתביו, שיצאה בחייו ובהשגחתו. ראוי אפוא לבדוק כל אחת מן המובאות הללו בנוסח הראשון שלה שבדפוס.

העדות הראשונה. מאמרו של ביאליק "מנדלי ושלשת הכרכים" נדפס לראשונה ב"השלח" כרך כו (שבט-תמוז תרע"ב, ינואר-יוני 1912). שם בעמ' 184 כתוב:

ושוב קוראים אתם את 'בימים ההם' ואומרים: быт, תאור חיים – לא, אין זה быт בלבד.

באותה שנה עצמה שב ביאליק והדפיס את מאמרו בראש הכרך השלישי של "כל כתבי מנדלי מוכר ספרים". אף כאן הנוסח זהה לנוסח של "השלח", דהיינו מילת הֲוָי איננה ובמקומה המילה הרוסית быт. רק במהדורת היובל משנת תרצ"ג המילה המחודשת הֲוָי מחליפה את המילה הרוסית:

ושוב קוראים אתם את 'בימים ההם' ואומרים: הֲוָי, תאור חיים – לא, אין זה הוי בלבד. (מילת הֲוָי הראשונה מנוקדת, ואילו השנייה לא.)

העדות השנייה. מאמרו של ביאליק "ומנדלי זקן" נדפס לראשונה בשם "אחרי היובל" בקובץ "מנדלי מוכר ספרים – קובץ מאמרים על תולדותיו וערכו האישי והספרותי", שיצא באודסה בשנת תרע"ט. שם בעמ' 209 כתוב:

"אומר הוא לכתוב סדרה שלמה של ציורים קטנים על חיי הבית בישראל. מתחלה – ציורי חגים ומועדים ואחרי כן שאר ענייני הֲוָי." (בסוף המאמר רשום התאריך: א' חנוכה התרע"ח. תיבת הֲוָי מנוקדת.)

העדות השלישית.  המאמר "ש. בן־ציון נדפס לראשונה בשבועון "מאזנים" שנה ד תרצ"ב גל' 6, עמ' 3, וזה לשונו:

אין אפילו שיר־עם אחד מקורי יהודי, ואתם יודעים עד כמה יש חשיבות לחומר מחיי־העם, מההוי, או לחלק העממי המושקע בספרות. (תיבת מההוי אינה מנוקדת.)

עד כאן חומר העדויות בעקבות מה שהובא ב"מלון חדושי ביאליק". מבדיקת הנוסח הראשון שבדפוס של כל אחת מן העדויות הללו עולה שבשנת תרע"ב (1912) עדיין לא השתמש ביאליק במילה המחודשת הֲוָי, אלא במילה הרוסית быт, שהיא גזורה משורשו של הפועל 'להיות' ברוסית (הוא יסוד הודו־אירופי קדום. השווה הפועל be באנגלית). העדות הראשונה מעטו של ביאליק זמנה אפוא תרע"ח (1917). ואולם בידינו עדות קודמת:[1]

מאות אלפי חיים של יהודים עדיין מתחילים ונגמרים בעיירה הקטנה, והללו מצטרפים בהכרח לנוסחה מיוחדה, ולכשתמצו לומר – אף מן הַהֲוָי שלנו, הריחני והמסוגנן, עדיין נשתמרה מדה נכונה בעיירה הקטנה (א' דרויאנוב, על הפרק: העירה שלנו. נדפס בשבועון "העולם" שנה ח גל' 19–20 מיום ד' בסיון תרע"ד, 16.5.1914, עמ' 4).

ובהערה למילת הֲוָי דרויאנוב מוסיף: "הֲוָי – быт. מלה מחודשה זו מביאליק שמעתיה".

בשנת תרע"ט ברנר משתמש במילה החדשה באחד ממאמריו:

לפי שעה עמדו עזובה, מדמנה, שכולה של סמולנסקין, פלוגות וסוכות של ברודס, כסלון וקבציאל של מנדלי, דבשתא של ש. בן ציון וטולנא של ברדיצבסקי על עמדן, עם כל תרי"ג פרטי ה"הֲוָי" וה"הוֹי" התלויים בהן. (בבואתם של עולי־ציון בספרותנו. נדפס ב"הפועל הצעיר" שנה יב גל' 1 מיום י"ח בכסליו תרע"ט, 22.11.1918, עמ' 10 טור ב)

עדות מוקדמת נוספת משנת תר"ף:

ציורים מלוליים ותאורי הֲוָי עד אין קץ מספר באים בספור והם מלאכת־מחשבת ומעשה־אמן. (ד"א פרידמן, מֵעֵבֶר לַיַּמִּים. נדפס ב"התקופה" ספר ו, טבת-אדר תר"ף, עמ' 503. זו סקירה על הנוסח הראשון של "הכנסת כלה" לש"י עגנון)

כל העדויות הראשונות של מילת הֲוָי – דרויאנוב (תרע"ד), ביאליק  (תרע"ח), ברנר (תרע"ט), פרידמן (תר"ף) – בכולן הֲוָי מנוקדת קמץ. וכך מנוקדת מילה זו ב"מלון חדושי ביאליק" משנת תרצ"ה. יהודה גרזובסקי (גור) לא הספיק להביא את המילה החדשה בכרך הראשון של "מלון השפה העברית" שלו, שראה אור בשנת תרצ"ה (1934), אבל הביא אותה ב"מילואים ותיקונים" שבסוף הכרך השלישי של מילונו, שיצא בשנת תרצ"ז (1936). גם כאן הניקוד הֲוָי. אף במהדורתו המורחבת של מילון גור ("מלון עברי") משנת תש"ו מילה זו מנוקדת קמץ.

כיוצא באלה "מלון חדש" של אברהם אבן־שושן (כרך ראשון א-ז, תש"ח, 1947) ומילונו של מאיר מדן "מאלף עד תו" (תשי"ד): מילת הֲוָי מנוקדת בהם בקמץ.

והנה אחת המהדורות של "מלון חדש" – אחרי שנת תשי"ב ולפני שנת תשט"ז – שינה בה אבן־שושן את דעתו וניקד הֲוַי בפתח: כך בכל המהדורות של "מלון חדש" למן תשט"ז ואילך וכך במילונו המורחב "המלון החדש" (כרך א תשכ"ו). כיוצא בזה "אוצר הלשון העברית" של יעקב כנעני (כרך ג  תשכ"ב, 1961) ומהדורתו המתוקנת של המילון "מאלף עד תו" למאיר מדן (תשל"ג) – בכולם מילת הֲוַי מנוקדת פתח.

רשאי מחבר מילון לנקד את מילת הערך, את 'דיבור המתחיל', כהבנתו בלשון ובדקדוק, ואולם כאשר הוא מביא עדויות מן הספרות, משנה בהן את הניקוד שבמקור ומתאימו לניקוד מילת הערך – יש חשש שהמעיין יטעה לחשוב שאכן כך הוא הניקוד במקור עצמו.

עקבנו אחר ניקודה של מילת הֲוָי למן עדויותיה הראשונות, וראינו את השינוי שהטילו בו מילונאים מאמצע שנות החמישים ואילך. ראוי להביא כאן בקיצור את הגדרותיה של מילה זו במילונים השונים:

• (תרצ"ה) ארחות־החיים, מנהגים (אבינרי, מלון חדושי ביאליק).
• (תרצ"ז) נוסח חיים, דרך חיים, מהלך חיים, החיים המצויים והרגילים (גרזובסקי, מלון השפה העברית).
• (תש"ו) נוסח החיים, דרך החיים, מהלך החיים, החיים המצויים והרגילים (גור, מלון עברי).
• (תש"ח) אורח חיים, דרך חיי עם או ציבור אנשים במקום מסוים או בזמן מסוים – מנהגיהם, נימוסיהם, תרבותם, עסקיהם וכדומה (אבן‏־שושן, מלון חדש).
• (תשי"ד) דרך חיים של צבור (מדן, מאלף עד תו).
• (תשכ"ב) אורח־חיים, כלל המנהגים וההרגלים של עם מסוים, או מעמד חברתי וכדומה (כנעני, אוצר הלשון העברית).
• (תשכ"ו) אורח־חיים, דרך חיי עם או ציבור במקום מסוים או בזמן מסוים – מנהגים, נימוסים, תרבות, עסקים וכדומה (אבן־שושן, המלון החדש).

יש המקצרים בהגדרה (אבינרי, מדן) ויש המאריכים (גור, אבן־שושן, כנעני). איש מן המילונאים אינו מעלה את הקשר שבין המילה הרוסית быт ובין המילה הֲוָי, שהיא בבואתה העברית.

____________________________

* המאמר מובא כאן בכמה לפי כללי הכתיב המלא התקפים ובהתקנה מחודשת; כמה הערות שוליים שולבו בגוף המאמר.

[1] ובכלל: לא כל מה שהובא ב"מלון חדושי ביאליק" הוא העדות הקדומה ביותר. למשל, בדבר עדויותיהן של המילים תהוֹמי, מבוצל, ראה לשוננו לעם יח (תשכ"ז), עמ' 91–92; וכן תגובתו של יצחק אבינרי והערת המערכת, שם, עמ' 215–217.