כמות הבדיקות מספר הנדבקים קורונה

כמות אנשים או מספר אנשים

רבים בציבור אין דעתם נוחה כאשר נוקטים צירופים כמו 'כמות הנדבקים בנגיף', 'כמות התלמידים בכיתה'. לדעתם לא ראוי להשתמש במילה 'כמות' לציון קבוצה של בני אדם, שכן מילה זו נתפסת כמציינת מסה כללית של חומר ולא מקבץ של פרטים שלכל אחד מהם חשיבות בפני עצמו. במקומה הם מבקשים שתינקט המילה 'מספר': 'מספר הנדבקים בנגיף', 'מספר התלמידים בכיתה'.

הבחירה במילים 'מספר' או 'כמות' בהקשר האנושי וגם בהקשרים אחרים היא ביסודה בחירה סגנונית, ואינה עניין של 'נכון' או 'לא נכון'. ואולם מכיוון שבאוזניהם של רבים צורם השימוש במילה 'כמות' בהקשר האנושי נוכל להמליץ על העדפת המילה 'מספר'.

הרחבה

תולדות המילים 'מספר' ו'כמות' שונות למדי.

המילה מִסְפָּר מצויה בעברית משחר ימיה. שימושיה במקרא מלמדים שהיא מציינת כל דבר שנספר  ללא הבחנה בין בני אדם לדוממים או לישויות מופשטות, למשל:

  • "וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ…" (שופטים ז, ו)
  • "וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים" (שמואל א כז, ז)

מילה זו נפוצה גם בשלילה בצירוף 'אין מספר' לציון דבר שכמותו כה רבה עד שאי אפשר לספור אותו:

  • "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר" (בראשית מא, מט)
  • " כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר" (תהלים מ, יג)

המילה כַּמּוּת חדשה יותר בלשוננו: היא נוצרה בעברית של ימי הביניים בהשפעת המילה הערבית كَمِّيَّة (כַּמִּיַּה), ומבחינה צורנית היא מורכבת ממילת השאלה כַּמָּה[1] ומן הסיומת ־וּת המציינת שם מופשט (בחיבורים עבריים מימי הביניים אף אפשר למצוא לעיתים את הצורה 'כמיה' כבערבית ממש). כַּמּוּת משמשת ניגוד לאֵיכוּת – אף היא צורה מופשטת שביסודה מילת שאלה: אֵיךְ.

הכמות וגם האיכות היו במקורן מונחים פילוסופיים מדעיים – שתיים מתוך עשר הקטגוריות של אריסטו להמשגת העולם. בהקשר זה משמעה של המילה כַּמּוּת רחב בהרבה מזה המוכר לנו כיום – כל מידותיו הפיזיות של דבר, ובכלל זה משקלו, אורכו, נפחו ועוד, כנגד איכות המציינת את תוכנו.[2] עד היום הניגוד בין שתי המילים האלה מתקיים, למשל בתיאור של ספר "קְטן הכמות ורב האיכות". גם שמות התואר כמותי ואיכותי משמשים ניגודים. אך לעומת השימוש המקורי של כמות לציון מידות פיזיות בכלל, כיום שימושה מצומצם לציון גודלו של דבר – בעיקר לפי מספר או משקל.

נחזור לשאלת השימוש במילים 'מספר' ו'כמות' בציון גודל.

יש המציעים לנקוט 'מספר' כאשר מציינים גודל במספרים מוגדרים, למשל 'מספר הבקבוקים בכל ארגז הוא 12', 'מספר התלמידים בכיתה בישראל ירד ל־27 בממוצע'. ואילו בשיעור לא מדויק, המתואר בשמות תואר כמו 'גדול' ו'קטן', מתאימה לפי שיטה זו המילה כמות: 'הושמדה כמות גדולה של פירות', 'נעשה מאמץ להקטנת כמות הזבובים'.

בדומה לכך אפשר להציע שכאשר מדובר בקבוצות של פרטים שאפשר לספור – בין שהם בני אדם ובין שהם בעלי חיים, צמחים או דוממים – ננקוט 'מספר': 'מספר רב של קונים התגודד בכניסה למרכול', 'מספר בעלי החיים הצטמצם בעקבות השרפות', 'רק מספר קטן של מיזמי בנייה יגיעו לסיומם השנה'. לעומת זאת לתיאור מה שאינו ספיר, כמו חומרים, ננקוט את המילה 'כמות'. למשל: 'כמות קטנה של שלג ירדה בפסגות הגבוהות', 'הקפה נצרך בכמות עצומה ברחבי העולם'.

גישה שלישית היא העמדה שהוצגה בראש תשובתנו: הקפדה על שימוש ב'מספר' כשמדובר ביצורים חיים ובייחוד בבני אדם, בין בציון מספר מדויק בין בציון אומדן, כגון 'מספר רב במיוחד של אזרחים נענה לקריאה'. לעומת זאת בהקשרים אחרים אפשר להשתמש הן ב'מספר' הן ב'כמות' ('כמות הבקבוקים בארגז היא 12') ללא הבחנה חותכת.

הבדלי השימוש המוצעים לעיל אינם רשמיים ואינם מחייבים. עם זאת התהוותן של הבחנות מסוג זה בשימוש המילים היא מדַרכה של הלשון החיה; הבחנות אלו עשויות להעשיר את השפה ולהוסיף בה דיוקים.

——————————————————

[1] מילה זו עצמה מקורה במילת השאלה 'מה' בתוספת כ' השימוש, בדומה למילות השאלה 'במה', 'למה'.

[2] הינה מובאה יפה מן העת החדשה המוקדמת מאתר "מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי, ובה מפורטות עשר הקטגוריות ומוסברת בין השאר המילה 'כמות' בהקשרה הפילוסופי:
"[…] כי כל הנמצאים, בעשרה לשונות כלולים, ואלה שמותם {א} העצם {ב} הכמות {ג} האיכות {ד} הצירוף {ה} האנה {ו} המתי {ז} ההנחה {ח} הקנין {ט} הפועל {י} הנפעל […] הכמות ר"ל [=רוצה לומר], כמה עצם זה, אמה או ב' אמות במידה, שקל או ב' שקלים במשקל, הין או ב' הין במשורה […]"(פינחס אליהו הורביץ, ספר הברית, 1797).