טופס דיווח על מפגע לשוני
ארגון קל"ע וד"ר משה (אטינגר) אָטֵר
בארכיון שלנו מצאנו פרסום מעניין של ארגון קל"ע – הקרן ללשון העברית: "טופס דווח על מפגע לשוני". הטופס הפונה לציבור הרחב התפרסם ככל הנראה באחד העיתונים בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, ואף זכה לחסות מסחרית של אחד הבנקים הגדולים. אף שעברו בסך הכול כמה עשורים מפרסומו, נראה כי הוא שייך למציאות אחרת.
הציבור נקרא לדווח על "כל עוות, קלקול או פגיעה בלשון העברית ברשות הרבים: בדיבור, בתרגום, בכתב, בכתיב, בלע"ז, בעתונים, ברדיו, בטלוויזיה, בשילוט, בטפסים רשמיים של מוסדות שלטון, מוסדות ציבור, מפעלים, עסקים, שרותים לציבור וכו'."
על המודעה חתומה "קרן הלשון העברית", ובמודעה הציבור הרחב אף מוזמן להשיא תרומה, להצטרף כחבר לקרן ולפעול לחיזוק הלשון העברית.
קל"ע – קרן ללשון העברית ע"ש דויד אטינגר
את הקרן ללשון העברית – קל"ע בקיצור – יסד משה (אטינגר) אָטֵר, והיא שמה לה למטרה לבער את הלעז מן השיח הציבורי, לחזק את מעמדה ואת נוכחותה של השפה העברית, לעדכן אותה, להעשירה ולהנחיל אותה לחוגים רחבים ובהם צה"ל.
ד"ר נתן אפרתי בספרו "העברית בראי המדינה" מציין כי כנס היסוד של קל"ע היה בי"ג במרחשוון תשל"ח, 25 באוקטובר 1977. בכנס השתתפו שלושה עשר חברים, בהם רות בונדי, נעמי שמר, אהרן אמיר, משה חובב, ששון סומך וגבריאל צפרוני. האקדמיה ללשון העברית בירכה על ייסוד האגודה והזמינה את חבריה לעלות לירושלים ולשוחח עם חברי נשיאות האקדמיה על מכלול נושאים הקשורים לקידום הלשון העברית.
מימיה הראשונים פעלה קל"ע לחקיקת חוק נגד התפשטות הלעז ולחיזוק הלשון העברית בארץ. היא עסקה גם בטיפוח תרבות הלשון, ההגייה העברית והסגנון העברי, וכן בשאלות הקשורות בהנהגת כתיב עברי שימושי. בינואר 1979 אירח נשיא המדינה יצחק נבון כינוס של קל"ע. בכינוס זה התריע משה אטר מפני נסיגתה של העברית למעמד של שפה משנית שאומנם מפטפטים בה אבל אין שולטים בה. כחצי שנה לאחר מכן פורסם בעיתונות היומית קול קורא מטעם קל"ע שהציע מתווה לחיזוק מעמדה של העברית במרחב הישראלי. חתמו על המודעה שבעים וארבעה אישי ציבור ובכללם חברי כנסת מכל גוני הקשת הפוליטית, אנשי אקדמיה, סופרים, שחקנים ומשוררים.
ד"ר משה (אטינגר) אָטֵר (1910–1990)
משה (אטינגר) אטר נולד לדויד ורחל אטינגר בשנת 1910 ביקטרינוסלב שבאוקראינה, שם קיבלו ילדי המשפחה חינוך בעברית. ב־1921 עברה המשפחה למוסקווה למשך שנתיים ומשם עברה לברלין. בשנת 1924 עלה עם משפחתו ארצה, והוא נער בן 14. הוא החל את לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, ולפני תום לימודיו נסע לברלין ללימודים אקדמיים באוניברסיטת הומבולט. בשנת 1933 קיבל תואר דוקטור בכלכלה ופילוסופיה.
ב־1934 שב משה ארצה והתמנה לעורכו הכלכלי של עיתון הארץ. ב־1949 ביקש ממנו דוד רמז להשתלב בשירות המדינה. לאחר כמה שנים פרש והתמנה לעורך הכלכלי של העיתון ג'רוזלם פוסט, תפקיד שמילא עד לפרישתו לגמלאות ב־1975.
בצד עבודתו העיתונאית ועיסוקו בכלכלה היה ד"ר משה אטר איש רחב אופקים, יודע ספר ושלט בחמש שפות. הוא תרגם לעברית וערך כתריסר ספרים ובהם את שירתו של רילקה (ספרי תרשיש, תשכ"ג; ספרית הפועלים, תשל"ז), כתב ספרי הגות על העברית "מה אני שח – עיונים בלשון האדם" (דביר, 1986), "עברית שפה חיה" (1989), וכן "האיש פרויד והמונותאיזם" (אנגלית, מגנס 1992).
משה אטר היה קנאי לשפה העברית והקדיש חלק ניכר מזמנו ומכוחותיו לחקר השפה ולטיפוחה. בהיותו מקורב לחוגי הכנענים הוא ראה בשפה את אחד מעמודי התווך של הלאומיות העברית המתחדשת, היה חבר בוועדה למונחי כלכלה של ועד הלשון העברית, ונמנה עם מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. הוא חידש מונחים בעברית בעיקר בתחום הכלכלה.
עם צאתו לגמלאות הקים משה אטר את קל"ע – קרן הלשון העברית ע"ש אביו דויד אטינגר.
ד"ר משה (אטינגר) אָטֵר (1910–1990)
