אָרַךְ והִתְאָרֵךְ

נשאלנו אם נכון לומר 'השיער שלי אָרַךְ' או רק 'השיער שלי הִתְאָרֵךְ'. תשובתנו היא שהשיער יכול גם לֶאֱרוך (בבניין קל) וגם להתארך (בבניין התפעל), ואף אפשר – אך פחות מקובל – נֶאֱרַךְ (נפעל) והֶאֱרִיךְ (הפעיל).

את הפועל אָרַךְ לציון התארכות במרחב אנו מוצאים למשל בספר יחזקאל: "עַל כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָו [ענפיו]" (לא, ה). בדומה לענפים שאָרְכוּ גם השיער אָרַךְ (בעבר) או יֶאֱרַךְ (בעתיד).

ויש עוד פעלים להביע את המשמעות הזאת: השיער גָּדַל, צָמַח או צִימח (בבניין פיעל), כמו שנאמר על שמשון: "וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ".

לצד התארכות במרחב יש התארכות בזמן: "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים" (בראשית כו, ח) – כלומר נעשו ארוכים, נתמשכו יותר מן המצופה. כך אפשר למצוא גם בלשון הפיוט: "ארכה גלותנו", "עד מתי ארך הקץ והישע אוּחר" (כאן במשמעות התאחר). ובספרות החדשה: "ארכה השעה", "לא ארכו הימים ונפרד מאתנו". נעיר כי בלשון המקרא נפוץ במשמעות זו הפועל הֶאֱרִיךְ בבניין הפעיל: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ…" (שמות כ, יא).[1]

ואולם כיום רווח השימוש בפועל אָרַךְ לציון משך זמן ולא להתמשכות יתר על המידה: 'ההרצאה ארכה שעה וחצי', 'שלב האימון יֶאֱרַךְ שבוע'. בשימוש זה המילה המציינת את משך הזמן ('שעה וחצי', 'שבוע') היא משלים של הפועל. לעומת זאת במבנה המקורי משך הזמן הוא נושא המשפט: 'ארכו הימים', 'תארך השעה'.

נראה שההקשר החדש שבו משמש הפועל אָרַךְ (לציון משך זמן) דחק במידת מה את השימוש הוותיק ממנו, ומקצת הדוברים מעדיפים לנקוט את הפועל 'התארך' לציון התארכות (במרחב) והתמשכות (בזמן).

______________________

[1] בפסוקים אחרים שבהם הפועל הֶאֱרִיךְ המילה 'ימים' אינה הנושא אלא משלים של הפועל (במעמד "תמייז"): "וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים…" (קהלת ח, יג). ויש גם שימוש בפועל הֶאֱרִיךְ כפועל גורם: "וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי… וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ" (מלכים א ג, יד).