שיר הניצחון במלחמת השפות

"הֵידָד הֵידָד הַגִּבּוֹרִים, הַתַּלְמִידִים וְהַמּוֹרִים, נִצְּחָה שְׂפָתֵנוּ" (1914)

גיליון ו' של העיתון ההיתולי "ליהודים!" פורסם בחג פורים, י"ד באדר תרע"ד (1914). העיתון ראה אור מעט לאחר שהוכרעה מלחמת השפות, ורוב הגיליון הוקדש לנושא זה. במדוריו פורסמו ידיעות, פרוטוקולים מומצאים, מכתבים ושירים אשר שמו לצחוק את חברת "עזרה" ואת מנהליה, ולעגו לתומכי הגרמנית ולפעילים ציונים שלא נלחמו למען כבוד העברית. בעמוד הראשון של העיתון נכתב שהעורך "איננו" והמוציא לאור "איננו שבאיננו". עם זאת ידוע שהמוציא לאור היה המורה והסופר קדיש יהודה סילמן.

הגיליון נפתח ב"שיר הניצחון" לציון ניצחון תומכי העברית במאבק נגד חברת "עזרה" ולמען השלטת העברית בטכניקום (הטכניון). מילות השיר נכתבו ללחן העממי של השיר "ככלות ייני", המיוחס לשלמה אבן גבירול. השיר מונה שישה בתים; את הבית הראשון שרה המקהלה ואת שאר הבתים שר ה"יחיד".

השיר נפתח בקריאות הידד לתלמידים ולמורים שנלחמו למען העברית – "הידד, הידד, הגיבורים", וברמיזה לפתיחת השיר "ככלות ייני" ("שבעים המה הגיבורים"). השיר מגנה ("הלאה, הלאה, כל מין שטן") את אפרים רייס כהן, שהיה מנהל רשת החינוך של "עזרה" ותמך בגרמנית במלחמת השפות, ואת ד"ר נתן כהן, שהיה מנהל חברת "עזרה" ותמך אף הוא בגרמנית כשפת הלימוד הראשית בטכניקום.

הבית השני מתאר את תולדות המאבק: הטכניקום ("טחניקה") דן את העברית לכיליון ("לחניקה"), בגלל הרצון של חברת "עזרה" ("אורדן" ברוסית היא "חברה" או "מִסדר"). לנוכח ההחלטה של הגוף המנהל של הטכניון (הקורטוריה) להעדיף את הגרמנית מחו תומכי העברית ביפו, בחיפה, בירושלים ובעבר הירדן (בהגייה רוסית: "יורדן").

בבית השלישי מתוארת ההתנגדות של כל העם להחלטת הגוף המנהל, ובהם ד"ר שמריהו לוין, יחיאל צ'לנוב ("צלינוב") ואחד העם, שפרשו מהקורטוריה לאות מחאה על ההחלטה ללמד בגרמנית. במסגרת המאבק התקיימו בארץ שביתות, ודיווחים על אודותיהן הגיעו עד לאמריקה.

הבית הרביעי סוקר תלמידים במוסדות שהיו בבעלות "עזרה", ושעליהם לא הצליחו אנשי "עזרה" להשפיע במאבק הלשונות: תלמידי הסמינרים למורים, שקיבלו מ"עזרה" מזכרים ואזהרות ("ממורנדומים"), ויתומות בבית היתומות של "עזרה".

השיר מסתיים בהצהרה על מעמד העברית לעומת הגרמנית: השפה הגרמנית היא "השפחה" ואילו העברית היא "המלכה".