אף אחד ודומיו

בקרב רבים מדוברי העברית בת ימינו הצירוף אף אחד נתפס כמקביל לצירוף nobody או no one, והגדילו לעשות אלה הנוהגים לכתוב אותו בצורה המקוצרת "אפחד". עם זאת דוברי העברית הילידיים לא יטעו בשבצם את הצירוף במשפט ותמיד יוסיפו מילת שלילה: "אף אחד לא הגיע" (לעומת nobody came) – ללמדנו ש'אף אחד' הוא בכל זאת מישהו.

מניין צמח הצירוף 'אף אחד', ומה הן הדרכים הנוספות להבעת שלילה מוחלטת של "משתתף" במשפט? נסקור את דרכי ההבעה שמעמידה העברית המוּרשת לרשותנו, ונעקוב אחריהן עד לימינו.

1. איש לא…

במקרא דרך המלך לשלילת קיומו של גורם כלשהו היא במשפטי שלילה שנושאם או אחד ממשלימיהם הוא הכינוי הסתמי 'איש':[1]

  • וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית מא, מד)
  • וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל (שמות ב, יב)
  • וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם (יהושע ב, יא)

שימוש זה בכינוי הסתמי 'איש' משמש גם בימינו, והוא רווח בעיקר בלשון הכתובה ובלשון הרשמית. לדוגמה:

  • את סופו אין איש יודע, את קיצו אין איש מכיר. (המפוזר מכפר אזר, לאה גולדברג)
  • איש בל ייעדר!
  • איש לא העיר למרצה על הטעות.
  • לאיש לא אכפת.
  • עליכם לעמוד איתן על דעתכם ולא לחשוש מפני איש.

2. שום אדם

בלשון חז"ל עולה השימוש ברכיב 'שום' במשפטי שלילה, ואפשר למצוא אותו בהיקף מצומצם בהקשר של שלילה מוחלטת של משתתף. כך בצירוף 'שום אדם':

  • שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לשום אדם. (תוספתא כיפורים ב, ז)
  • בנה וסָתַר פרץ וגָדַר ולא עירער עליו שום אדם בעולם – נתחזק. (הלכות קצובות)

שימוש זה הלך וגבר בלשון ימי הביניים, ובימינו הוא חי בכל רמות הלשון. לדוגמה:

  • שום מנהיג לא יוכל לבסס את מנהיגותו על סמכות רשמית בלבד.
  • התנהגות כזו אינה מצופה משום מדינה.

על 'שום' ראו עוד כאן.

3. לא… אחד

דרך הבעה נוספת שמציע המקרא לשלילה המוחלטת היא במשפט שנושאו או אחד ממשלימיו הוא צירוף של שם עצם + 'אחד':

  • לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם (שמות י, יט)
  • כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם… (יהושע כג, יד)

ולעיתים 'אחד' מופיע במעמד שם עצם:

  • וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד (שמות ח, כז)
  • וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד (שמות ט, ו)
  • שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה (תהלים לד, כא)
  • וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. (תהלים קו, יא)

בעברית החדשה השימוש במבנים הללו נדיר למדי, אבל פה ושם אפשר למוצאו, בעיקר בספרות. למשל:

  • אין לו נפש אחת בעולם שאיתה יוכל להתייעץ.
  • היא לא השאירה אבן אחת שלא נהפכה.
  • לא היה שם אחד שעיניו נותרו יבשות.

4. אף… לא

את מקומם של המבנים שנזכרו בסעיף הקודם ממלא בעברית החדשה המבנה המודגש שבראשו הרכיב 'אף'. ניצנים לו יש כבר במקרא – בצירופים 'גם אחד', 'עד אחד':

  • וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד (שמואל ב יז, יב)
  • אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד (תהלים יד, ג; נג, ד)
  • וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד. (שופטים ד, טז, כך גם שמות יד, כח)

♦ אף + שם עצם + אחד

הופעתו של 'אף' במבנים דומים עולה בספרות העברית של העת החדשה:

  • גם ראו שם מקוה מים הנגרים ארצה לא יעמדו תחתם אף רגע אחת [כך במקור]. (אהרן עמריך גומפרץ, מאמר המדע, 1765)
  • והמה שומרים את משמרתם מבלי לשנות את תפקידם אף פעם אחת בשנה. (ברוך לינדא, ראשית לימודים א, 1788)[1]
  • ולא מצאנו בהתיבה של ר' מאיר בעל הנס אף פרוטה אחת. (יוסף פרל, מגלה תמירין, 1819)
  • לא אוכל לצעוד אף צעד אחד הלאה בטרם אבחון אם בדרך המלך אלך. (אליעזר ליפמן זילברמן, המגיד, 1856)
  • אין אף מושבה אחת שאפשר יהיה לאמור עליה, כי שם העברית היא השפה הרגילה על לשון הגדולים ובה ידברו הילדים מראשית הולדם. רק בבתי {המורים} לבדם נראה החזיון הזה. (אחד העם, על פרשת דרכים ב, 1903)
  • ימים הרבה שלא שמעה ממנו אף מלה אחת. (עגנון, עגונות, 1908)
  • […] מפני שתורת הפה והלב לא בטלה באמת אף רגע אחד. (ח"נ ביאליק, הלכה והגדה, 1917)

♦ אף + שם עצם

המבנה 'אף + שם עצם + אחד' משמר את המשמעות היסודית של המילה אף – 'גם' או 'אפילו'. ואולם בעברית בת ימינו מבנה זה עבר התפתחות נוספת – והוא רווח מאוד בלי הרכיב 'אחד'. כך למשל אפשר למצוא:

  • אף תלמיד לא הגיע בזמן.
  • לפי שעה אף חברה לא הגישה הצעה למכרז.

מצד ההיגיון אי אפשר להסתפק ב'אף תלמיד' או ב'אף חברה' אלא יש לומר במפורש: 'אף תלמיד אחד', 'אף חברה אחת'. המוותרים על הרכיב 'אחד' כאילו נקטו את הניסוחים הלא קבילים 'אפילו תלמיד לא הגיע', 'אפילו חברה לא הגישה הצעה' – במקום 'אפילו תלמיד אחד לא הגיע', 'אפילו חברה אחת לא הגישה הצעה'.

אלא שנראה שבקרב הדוברים קיבלה המילה 'אף' בצירופים אלו את המשמעות של המילה 'שום' שבצירופים המקבילים 'שום אדם', 'שום דבר' – והיא גם נהגית בהטעמה. נראה שאביה מולידה של דרך הבעה זו הוא הצירוף 'אף אחד'.

אף אחד

אומנם כבר בספרות העברית מימי הביניים ואחר כך בראשיתה של העת החדשה אפשר למצוא את הצירוף 'אף אחד' במשפטי שלילה, אך עדיין הוא נושא את המשמעות המילולית של 'אפילו (אדם) אחד' (מתוך כמה). למשל:

  • [בעניין עדות של אב ובנו] "אבל אב ובנו לא הלכו על דעת שיצטרפו שניהם לעדות אחת, וכשהוכחש הראשון – עדותו של שני עדות אחרת היא, ואם לא כן אף אחד מהם לא היה ראוי להעיד" [כלומר אפילו אחד מן השניים!] (המאירי, בית הבחירה)
  • שמתחלה הי' נראה לנו שזאת הוא דבר פשוט להשיג איש ישר ובכל עיר ועיר קווינו להשיג יותר מאחד, וכעת היית בכמה קהלות ולא מצאת אף אחד… (יוסף פרל, 1838)
  • ואם כי לא נרפא אף אחד מאלף מכל החולים אשר באו לדרוש לו… (פרץ סמולנסקין, 1869)[3]
  • …בדעתם היטב, כי אף אחד מאלף קוראים לא יטריח עצמו לשוב ולקרוא את מאמרי, כדי לראות אם כך או כך נאמר שם, לא חשבו הסופרים האלה גם הם לנחוץ לדקדק הרבה, במסרם את תוכן דברי, ויחסו לי דברים שלא חשבתי מעולם ושלא ימצא במאמרי שום אדם היודע לקרוא עברית כהלכה. (אחד העם, על פרשת דרכים א, 1895)

וגם שלא לבני אדם:

  • לדאבון לב אין אף אחד בכל שירי משוררנו הנשגב הזה, שיהיה בו אפילו רמז קל על חפץ המשורר בתחית האומה. (מ"ל ליליינבלום, ביקורת לכל שירי יל"ג, 1885)

ואולם עם השנים נשחקה המשמעות הבסיסית של הצירוף 'אף אחד' – והוא הפך בתודעת הדוברים לכינוי סתמי, אולי בהשראת צירופים מקבילים למחצה בלשונות אירופה, מעין הצירופים באנגלית שנזכרו בראשית הדברים. כך או כך, במעמדו זה הוא החל לשמש במקום 'איש' או 'שום אדם' שבמבנים הקלסיים. הרכיב 'אף' נהגה בהדגשה בצירוף זה – בדומה למה שראינו בסעיף הקודם (4א). כך נוהגים לומר:

  • אף אחד לא יגיד לי מה ללבוש.
  • עד כה לא נרשם אף אחד.

אף כי אין סיבה לפסול את הצירוף 'אף אחד' השחוק, הרי שבעברית הכתובה ובלשון המוקפדת יש לתת מקום גם לחלופות הקלסיות – כגון 'שום אדם לא יגיד לי מה ללבוש' או 'איש לא נרשם לאירוע'.

עוד על צירופי 'אף'

א. צירופי 'אף' ומילות יחס

שאלה לעצמה היא מה דינם של צירופים מעין 'אף אחד' הבאים עם מילת יחס. מצד המבנה הדקדוקי מילת היחס צריכה לבוא לפני שם העצם ולא לפני המילית 'אף'.[4] למשל:

  • עברתי את המבחן בלי לטעות אף בשאלה אחת.
  • בעולם ההפכפך הזה אסור לחדול אף לרגע אחד מן הכוננות וההתכוננות.
  • הוא לא הצליח להשפיע אף על מדינה אחת לשנות, ולו במעט, את מדיניותה.
  • אחר כך עבד בעשרות מקומות, אך לא התמיד אף באחד מהם.

עוד דרך להימנע מהוספת מילת יחס לפני 'אף' היא המרת מבני 'אף…' במבנים האחרים:

  • הם לא יפגעו באיש (במקום: הם לא יפגעו באף אחד).
  • כמספר הזה אינו מצוי בשום מדינה (במקום: כמספר הזה אינו מצוי באף מדינה).
  • לאיש אין בעלות על התחום הזה (במקום: לאף אחד אין בעלות על התחום הזה).

ב. אף לא אחד

בלשון הדיבור הצירוף 'אף אחד' עשוי להופיע כשהוא לעצמו במשפט חסר – למשל בתשובה לשאלה:

  • מי כבר הגיע? – אף אחד.

בכך מתקרב הצירוף 'אף אחד' מאוד לביטוי דוגמת nobody באנגלית, שכן הוא נושא על עצמו את השלילה. על כן מי שירצה להימנע מכך יוכל לנקוט את הצירוף: אף לא אחד, למשל:

  • כמה אנשים כבר קנו כרטיסים? – אף לא אחד.

אלא שמבנה זה מתאים רק במשפט חסר, שהרי הוא קיצורו של המשפט 'אפילו אחד לא קנה כרטיס'. כשם שלא נאמר "אפילו לא אחד הזמין כרטיס" שכן מה שאמור להישלל כאן הוא הפועל – כך אין הגיון לומר "אף לא אחד הזמין כרטיס".

 

תודתנו לרות אלמגור־רמון על שחלקה עימנו את תובנותיה בעניינים שנדונו.

_________________________

[1] כמובן 'איש' משמש כינוי סתמי גם במשפטי חיוב. למשל: "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ [את המן] בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ" (שמות טז, כא); "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג); "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה, יד); "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא" (ויקרא טו, ב).

[2] המבנה אף + מילת זמן + אחד דומה למבנה המצוי בספרות חז"ל שבראשו המילה אפילו, כגון "שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת. הלילה הזה שתי פעמים".

[3] וגם על דרך החיוב: "הן לא עלמה כמֹך תסב עיניה מאדם המעלה כמֹהו…אשר בין רבבות תבקשי לשוא למצוא אף אחד אשר יאתה לו להיות צלו…" (פרץ סמולנסקין, הירושה, 1877)].

[4] כבר התירה האקדמיה להוסיף מילות יחס לפני המילית 'עוד' בצירופים כמו 'עוד שבוע' (כגון 'בעוד שבוע' לעומת הצורה הקלסית 'עוד בשבוע'), ואולי אפשר ללמוד מן ההיתר הזה גם על צירופי 'אף'.