רמון

השם רָמוֹן הוא שם המכתש הגדול והדרומי בנגב. ממנו ניתן ליישוב הצופה על המכתש השם מִצְפֵּה רָמוֹן; ממנו נטלו אנשים שונים את שם משפחתם העברי, ומעטים אף קיבלו בזכותו את שמם הפרטי. כיום יש גם שדה תעופה רמון, שדה התעופה החדש של אילת, על שם הטייס וטייס הֶחלל אילן רמון ובנו הטייס אסף רמון ז"ל.

סריקה מתוך הרשימון של הוועדה הגאוגרפית לקביעת שמות בנגב משנת 1951

מספר התיק מארכיון המדינה:
ISA-PMO-GovNamesCommittee-000dgna

אך על שום מה נקרא כך המכתש? בשונה משמות מקומות רבים בארץ השם רמון אינו נזכר בתנ"ך או במקור ממקורותיה של העברית. המילה רמון היא יצירה חדשה. את שמו העניקה לו הוועדה הגאוגרפית לקביעת שמות בנגב שמינה ראש הממשלה בן־גוריון. הוועדה התכנסה בירושלים בין יולי 1949 לסוף מאי 1950 לקביעת שמות עבריים לכל ההרים, העמקים, הנחלים, המעיינות והדרכים מאילת בדרום ועד קו עין גדי–עזה בצפון. חיפוש בארכיון המדינה העלה כי השמות מכתש רמון והר רמון התקבלו בישיבה 19 של הוועדה בפברואר 1950 (י"ד בשבט תש"י, 1.2.1950). את פרי עבודתה פרסמה בתשי"א ב"רשימון", ובו ניתן השם העברי לצד שמו הקודם – השם בערבית. מתברר כי השם רמון ניתן למכתש על פי השם הערבי של הנחל העובר בו – ואדי רַאמַאן (או רמאן)[1] – שיש סבורים כי הוא משמר דווקא את זכר הרומאים. בוואדי זה עברה דרך הבשׂמים הקדומה מלבוא הערבה ועד הים הגדול. שיא הפעילות בה היה בימי הרומאים עם גְּבור הביקוש בעולם העתיק למור ולבונה.

בידיעה שהתפרסמה בעיתון דבר ביום 23 בדצמבר 1952 נאמר כי 200,000 לירות נוספות הוקצבו לפריצת הדרך למכתש רמון (ואדי ראמאן) למען סלילת דרך טובה לתנועת מכוניות רגילות. בידיעה נוספת בעיתון זה מיום חמישי, ראש חודש אייר תשי"ג (16 באפריל 1953) התבשר העם על שי שמגיש לו חיל ההנדסה של צה"ל ליום העצמאות החמישי – פתיחת קטע הכביש המגיע אל קרקעית מכתש רמון וקרוי עד היום "מעלה עצמאות". זה הכביש העובר דרך המכתש לנוסעים מבאר שבע בואכה אילת.

ר(א)מַאן היה בעברית לרמון כמו שסַלַאם בערבית מקביל לשלום. בעברית רגילים שמות הנראים כך להיגזר משורשי ל"י: רָצוֹן קשור אל הפועל רָצָה, חזון אל חָזָה, גאון אל גָּאָה, רזון אל רָזָה, המון אל הָמָה ועוד. אולם השם רָמוֹן שקול במשקל מילים כגון שָׂשׂוֹן, לָצוֹן משורשי ע"ו. שורש השם רָמוֹן הוא אפוא רו"ם. רָם הוא 'גבוה' ו'נישא', ואומנם מצפה רמון הוא מן היישובים הרמים בארץ, והר רמון – בערבית ראס ר(א)מאן, כלומר ראש רמון[2] – מעל הפינה הדרומית־מערבית של המכתש, מתנשא לגובה 1037 מטרים מעל פני הים, והוא ההר הגבוה ביותר בנגב.

משמעות השורש רו"ם היא בעיקרה חיובית מאוד. משורש זה נָהגו למשל בלשון המקרא להרים תרומה, ומאחר שקֶרֶן היא גם סמל לעוז ולכוח, קרן רמה היא כוח רב והרמת קרן מציינת חיזוק והַעצמה, למשל "קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד" (תהלים קיב, ט) או "הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ" (תהלים קמח, יג–יד). רם ונישא הוא אחד מכינויי אלוהים בישעיהו: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ" (נז, טו). המשכו של הפסוק הוא "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן", כלומר 'משכני רם וקדוש' או 'במרום אשכון', אבל בעקבותיו גם מרום וקדוש היה לכינוי לאלוהים, כמו בשחרית ליום כיפור "סְלַח לְגוֹי קָדוֹשׁ בְּיוֹם קָדוֹשׁ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ"; ב"עיט צבוע" לאברהם מאפו הוא מספר על איש ושמו חמוּל אשר "נשא עתה עיניו אל מרום וקדוש". כינויים אחרים לאלוהים שבהם מרום הוא אחד הרכיבים הם שוכן מרום או שוכן מרומים, יושב מרום ואדיר במרום.

לא נתמה אפוא כי גם משורש חיובי זה נוצרו בעברית – ולא רק בה – שמות פרטיים רבים וחשובים: ראש וראשון בהם הוא שמו של אבי האומה אברם שהיה בדבר האל לאברהם. גם שמות אחרים מסתיימים ביסוד ־רם, ובהם עמרם, אבירם, אחירם ויהורם; רָם היה נכדו של פרץ, מאבותיו של דוד; ובספר דברי הימים אחד מבני הֵימָן קרוי רוֹמַמְתִּי עֶזֶר. ייתכן שגם שם הנביא יִרְמְיָהוּ נגזר משורש זה ולא מן השורש רמ"י. רָם – או רָמִי בימינו – שם עצמאי הוא, אך רמי הוא גם כינויָם של אנשים ששמם המלא הוא אברהם. לבָנות ניתן בעבר הקרוב יותר השם רָמָה: רם ורמה בדומה לצמד דן ודנה. שמות חדשים יותר הם ירוּם או ירוֹם לְבן, רוֹם – אף הוא לְבן – ורוֹמִי לבת, שם המחזיר אותנו בצלילו לתקופת הרומאים.

כמובן גם שמות מקומות אחרים – בעבר ובהווה – קשורים לשורש רו"ם: ביתו של שמואל היה בָּרָמָה (מזוהה עם א־ראם של היום), והיו גם ערים אחרות בנחלות השבטים אשר ונפתלי שנקראו בשם זה. על אלקנה, אביו של שמואל, אנו יודעים כי בא מן הָרָמָתַיִם צוֹפִים, ויש סבורים שרמה של שמואל ורמתיים של אלקנה – מקום אחד הן.

כיום שמות יישובים רבים פותחים בצורת הנסמך רָמַת־ או רָמוֹת־, ובהם רמת גן, רמת השופט, רמת רחל, רמת מגשימים, רמות השבים ורמות מאיר. לשמות אלה אפשר לצרף מן השורש רו"ם את המושב תָּרוּם במטה יהודה – הסמוך למושב תָּעֹז (על פי "תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ" בתהלים פט, יד); וכן את השכונה בירושלים רוֹמֵמָה (במלרע; על פי "יְמִין ה' רוֹמֵמָה" בתהלים קיח, טז) ואת קיבוץ מְרוֹם גּוֹלָן – ברמה, שבצפונה נמצאת גם הבריכה הרמה בריכת רם.

ואם הזכרנו את השם הערבי א־ראם, המשמר אולי שם עברי קדום, נזכיר מסביבתנו גם את רמאללה (בערבית: ראם אללה) וגם את ואדי רם בממלכת ירדן.

נסיים בשם גבעת רָם, שבה בעיר ירושלים יושבת האקדמיה ללשון העברית. שמה נוצר ככל הידוע עובר למלחמת העצמאות או במלחמת העצמאות עצמה כראשי תיבות; יש אומרים ראשי תיבות של 'ריכוז מפקדים', ויש אומרים ראשי תיבות של 'רמת מגויסים'. כך או כך בתחילה נכתב השם בגרשיים (גבעת ר"ם) עד שנשתכח מקורם.

מתוך הרצאתו של ברק דן במעמד קבלת הפרס על שם עוזי רמון.

____________________

[1] ב"רשימון" (מס' 146) נכתב השם כך: וָדִי רָמָן; באנציקלופדיה שערך ישעיהו פְּרֶס (ארץ־ישראל: אנציקלופדיה טופוגרפית־היסטורית, ירושלים 1952, כרך שלישי, עמ' 574) נכתב וָדִי א־רָּמָן, ולצד שלושת הקמצים – מתג. קמץ ומתג בצידו מורים אצלו על "פתחה ואליף בערבית באמצע המילה ומוטעמת כמו a ארוכה" (כרך א, עמ' פא). עם זאת יש לציין שבמרשתת נכתב השם באליף אחת (אחרי המִים): وادي الرمان.
[2] ברשימון של שמות המקומות בנגב הַר רָמוֹן (מס' 132) = רָס רָמָן.