המילה העברית הראשונה שחידש בן־יהודה – מִלּוֹן

במאמר "שתי מלות חדשות" מאת אליעזר בן־יהודה (תר"ם, 1880) הוא יוצא נגד צירוף המילים 'ספר מלים' שאינו אלא תרגום בבואה של המילה הגרמנית Wörterbuch, ומסביר איך סיומת ־וֹן מתאימה ליצירת המילה החדשה מִלּוֹן.

הדברים להלן מובאים בדילוגים ובתוספת ניקוד עזר; ההדגשות במקור.

"בין אספסוף מלות הזרות האסופים והשתוקים אשר זבדונו סופרי דור העבר, נמצאת גם המלה: 'ספר מלים'. המלה הזאת גם היא כיתר אחיותיה הבכורות והצעירות, יצאה ממעי שפת אשכנזית על ידי השם הקדוש "העתקה" [=תרגום] אשר השתמשו בו הסופרים ההם ואשר עשו בו נסים ונפלאות. לא היה דבר אשר נבצר מהם, כי שפת אשכנזית עשירה, 'ספר מליה' מסורבל במלים, והיה כל מושג אשר לא נמצא לו מלה מוכנת בתנ"ך הלבישוה הסופרים מלה אשכנזית "בהעתקה עברית". על ידי התחבולה הזאת נהיתה שפתנו כמעט לשפת אשכנזית במלות עבריות […]
לולא זלזלו סופרינו בלמוד דקדוק שפת עברית כי אז לא הוכתה שפתנו במכת הגערמאנית ולא פשטה מעליה את שַׂלמתה העברית, כי תמונות הבנינים השונים אשר יתן לנו דקדוק השפה תַּשְׂפקנה לבנית מלות חדשות עבריות לכל המושגים החדשים, כאשר תעשינה גם השפות הלועזיות (החביבות על סופרינו) הבונות להן מלות חדשות לפי רבות המושגים.

נקח נא למשל את המלה 'ספר מלים' אשר זכרנו. כל איש אשר טעם רק מעט מדקדוק שפת עבר יראה כי אין להמלה הזאת כל תמונה עברית, כי רק מעט מספר המלים המרכבים בשפת עברית, וגם הן מרכבות רק עם מלות קטנות כמו: אי, לא, יה, איש. אך בעזרת הדקדוק נוכל לגזור ממלת 'מלה' מלה חדשה המכַונת בהוראתה למלת 'ספר מלים' והטובה ממנה יען כי עברית תהי בתמונתה וברוחה כאשר אבאר.

כי הנה מסגולת שפת עברית, בחפצה לגזור שם חדש מפֹעל או משם, להוסיף בראש או בסוף הפועל או השם ההוא אחת מאותיות האמנתיו. כמו: משכן מן שכן, מקלט מן קלט, ציוני מן ציון, אישון מן איש, שבתון מן שבת. הוראות אותיות השמושיות האלה שונות הן. […]
נ' האמנתיו הנוסף בסוף השם ישמש, לפי דברי המדקדקים החדשים, לגזור שם מופשט מן השם, כמו שבתון מן 'שבת', רעבון מן 'רעב', וכדומה, וכן להקטין הדבר כמו: אישון, אמינון וכדומה. אך גם נ' האמנתי"ו הנוסף בסוף השם מורה לפעמים, לדעתי המקום אשר בו נמצא הדבר הקרוא בשם ההוא, או המקום או הדבר המחזיק בתוכו את המושג הברוא בשם ההוא. כמו השם צמאון הנגזר מהשם "צמאה" (ירמיה ב' כ"ה) והמורה מקום צמאה, ארץ צמאה, כמו: "והיה וגו'… וצמאון למבועי מים (ישעי' ל"ה ז'). ככה גם השם "ציון" הנגזר מהשם ציה Trockenheit(איוב כ"ד י"ט) והמורה מקום ציה (ישעי' כ"ה ה') וכמו: כפלגי מים בציון (ישעי' ל"ב ב'). […]