אַל תֹּאמַר – אֱמֹר
מבחר מתוך החוברת בהוצאת ועד הלשון העברית, ירושלים תרע”א (1911).
‘ועד הלשון’ מבקש את כל המתענינים בשפור הדבור העברי להשתדל בהפצת הגליונות האלה בין המדברים עברית; כמו כן להודיענו (עפ”י האדריסה ח. ל. זוטא, ירושלם) את כל השגיאות השגורות בדבור.
אַל תֹּאמַר: אנחנו עוֹמְלִים;
אֱמֹר: אנחנו עֲמֵלִים, עֲמֵלוֹת
אַל תֹּאמַר: אני אוהב אוֹתְכֶם;
אֱמֹר: אני אוהב אֶתְכֶם
אַל תֹּאמַר: אני קוֹרַאַת;
אֱמֹר: אני קוֹרְאָה, קוראת
אַל תֹּאמַר: האמא הלכה, האבא הלך;
אֱמֹר: אמא הלכה, אבא הלך
אַל תֹּאמַר: הגשם הולך כל היום;
אֱמֹר: הגשם יורד כל היום
אַל תֹּאמַר: היש לך את הדבר הזה;
אֱמֹר: היש לך הדבר הזה?
אַל תֹּאמַר: הלילות הארוכות;
אֱמֹר: הלילות הָאֲרֻכִּים
אַל תֹּאמַר: חֵדֶר הָאֹכל, חֵדֶר המורים;
אֱמֹר: חֲדַר האכל, חֲדַר המורים. (*בכללי נטיית השם של האקדמיה: חֶדֶר, ובנסמך חֲדַר- או חֶדֶר-)
אַל תֹּאמַר: חַכֵּה עָלַי!
אֱמֹר: חַכֵּה לי
אַל תֹּאמַר: כמה שנים לך?
אֱמֹר: בן כמה שנים אתה? (בת כמה שנים את)
- אַל תֹּאמַר: אני יוֹכְלָה;
אֱמֹר: אני יְכוֹלָה - אַל תֹּאמַר: הוא נפחד ממנו;
אֱמֹר: הוא נבהל מפניו - אַל תֹּאמַר: חשבנו לכן;
אֱמֹר: לכן חשבנו - אַל תֹּאמַר: ילד עם עינים גדולות;
אֱמֹר: ילד בעל עינים גדולות (ילד שעיניו גדולות) - אַל תֹּאמַר: יש אֶצְלֵהֶם;
אֱמֹר: יש אֶצְלָם - אַל תֹּאמַר: מי בקש זאת מִמְכֶם;
אֱמֹר: מי בקש זאת מִכֶּם - אַל תֹּאמַר: עֲזֹב, עַזְבִי אותי;
אֱמֹר: הַנִּיחֵנִי, הַנִּיחִינִי - אַל תֹּאמַר: שתי ביצות;
אֱמֹר: שתי בֵיצִים - אַל תֹּאמַר: לקחנו דירה על שנה;
אֱמֹר: שכרנו דירה לשנה
