כּוֹבַע וְקוֹבַע

את המילה כובע אנו רגילים לכתוב בכ"ף, אך פה ושם אפשר לראותה כתובה בקו"ף – בייחוד בצירופים 'קובע מגן' ו'קובע פלדה'. האם יש מקום לכתיב הזה? והאם יש הבדל של משמעות בין כובע לקובע?

כבר בתנ"ך המילה באה בשני הכתיבים – שש פעמים כּוֹבַע ופעמיים קוֹבַע. למשל: בתיאור גלית הפלשתי נאמר "וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ" (שמואל א יז, ה), ובהמשך אותו הפרק מסופר "וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו, וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ" (פסוק לח). בספרות חז"ל, על פי המסור לנו בכתבי היד ובדפוסים, הכתיב הוא כובע בלבד. הכתיב בכ"ף הוא הרגיל גם בחיבורים מאוחרים יותר, אך זעיר שם זעיר שם אפשר למצוא קובע בקו"ף בעקבות המקרא.

אף שיש דעות שונות בדבר מקור המילה (ראו בהמשך), מוסכם על הכול כי כובע וקובע חד הם, ומדובר בחילוף בין עיצורים קרובים. בתנ"ך המילה מופיעה תמיד בהקשר צבאי – 'כיסוי ראש של לוחם', ועל כן מקובל לפרשה 'קסדה'. בספרות חז"ל התרחבה הוראת המילה לכיסויי ראש בכלל, ואילו כיסוי הראש הקשיח של הלוחמים החל להיקרא בשם קסדה – בעקבות היוונית והלטינית (cassis, cassidis).

בעברית החדשה הצורה הרגילה היא כובע בכ"ף, והוראת המילה כבלשון חז"ל: שם כללי לכיסויי הראש למיניהם. לעומת זה קובע בקו"ף נתייחד להוראה 'קסדה', 'כובע מתכת להגנה' – כמשמעה המקורי של המילה בתנ"ך. ואכן את הקובע אנו פוגשים בעיקר בתקנות בטיחות ובמסמכים צבאיים ישנים – לרוב בצירופים 'קובע מגן' או 'קובע פלדה' (מכאן ראשי התיבות קפל"ד וקפלס"ט – 'קובע פלדה' ו'קובע פלסטיק'; כיום ראשי התיבות האלה מתפרשים לעיתים 'קסדת פלדה' ו'קסדת פלסטיק'). וכמובן אי אפשר שלא להזכיר את הקובע משיר הילדים הנודע:

בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים / רַעַשׁ, מְהוּמָה
הַצָּבָא לָבוּשׁ מַדִּים / יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה.
וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד / אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד
הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה / וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה.
(אלה אמיתן, במדינת הגמדים)

אם כן הכתיב כובע בכ"ף יפה בכל ההקשרים, ואילו הכתיב קובע בקו"ף אפשרי (אך אינו הכרחי) כאשר מדובר בקסדת מגן. וכמובן אפשר לנקוט לעניין זה גם את המילה קסדה.

על מקור המילה

מקורה של המילה כובע (קובע) אינו ודאי. בעבר היה מקובל לקשור אותה למילה מגבעת ולשורש גב"ע שעניינו גובה (אח לשורש גב"הּ), שכן העיצורים ג', כ' וק' מופקים באותו בסיס חיתוך. כך למשל כותב רמב"ם: "מצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכהן גדול צנוף בה כמי שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע ולפיכך נקראת מגבעת" (הלכות כלי המקדש ח, ב).

חוקרים בני ימינו מציעים לראות בה מילה שאולה ממקור לא שמי – אולי גלגול של המילה החיתית kupaḫi. עם זאת משמעה של המילה החיתית משוער בלבד, שכן היא נזכרת רק בכמה רשימות של חפצים. הבלשן אדוארד ספיר אף הציע לראות במילה kupaḫi את המקור למילה הלטינית caput – 'ראש'. אפשר שהמילה האכדית kubšu ('כובע', 'כיסוי ראש') קשורה אף היא לעניינו, והוצע לראות גם בה גלגול של המילה החיתית.

על הטעמת המילה

ההגייה התקנית של המילה כובע (קובע) היא במלרע, כלומר בהטעמת ההברה האחרונה: כובַ֫ע, קובַ֫ע. היא מצטרפת למילים אֶמְצַע, אֶצְבַּע, קַרְקַע – המסתיימות גם הן בפתח ועי"ן והטעמתן התקנית מלרע. בתנ"ך המילה כובע (קובע) באה במלעיל במעמד נסמך, כגון "וְכ֫וֹבַע נְחֹשֶׁת".