פרשת ויצא – וַיֵּחַמְנָה

"וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת" (בראשית ל, לח)

במערכת הפועל המוכרת לדוברי העברית בימינו יש שתי צורות עתיד לגוף נסתרות (הֵן), ושתיהן אינן ייחודיות לו: הצורה האחת זהה לצורת הנוכחות: 'הן תשמורנה' כמו 'אתן תשמורנה'. צורה זו היא הרגילה במקרא. הצורה האחרת זהה לצורת הנסתרים: 'הן ישמרו' כמו 'הם ישמרו'. צורה זו מוכרת מעט מן המקרא, והיא נעשתה עיקר בלשון חז"ל.

השאלה הנשאלת היא אם אי פעם הייתה לנסתרות צורה נפרדת משלהן, ואם כן – מה הייתה?

בצורות העתיד יש חשיבות עליונה לאות התחילית הפותחת את הפועל כי היא המציינת את הגוף: גוף ראשון על ידי התחילית א־ (אשמור) או נ־ (נשמור); גוף שני על ידי ת־ (תשמור, תשמרי, תשמרו, תשמורנה); והגוף השלישי – לכל הפחות צורות הנסתר והנסתרים – על ידי י־ (ישמור, ישמרו). השאלה המתבקשת היא מדוע אין צורות הנסתרת (תשמור) והנסתרות (תשמורנה) נפתחות אף הן ביו"ד, כיאה לגוף השלישי. מדוע למשל אין אומרים הוא ישמור והיא ישמרי (כמו אתה תשמור ואת תשמרי)? ומדוע אין אומרים הם ישמרו והן ישמורנה (כמו אתם תשמרו ואתן תשמורנה)?

לא זה המקום לנסות להסביר את צורת הנסתרת (היא) תשמור, הזהה לצורת הנוכח (אתה תשמור). רק נֹאמר שזאת צורה קדומה מאוד, והא ראיה: התחילית תי"ו לנסתרת משותפת לכל השפות השמיות, ובכולן זהה צורת הנסתרת לנוכח.

לא כן צורת הנסתרות: בשפות שמיות רבות היא נפתחת ביו"ד, כמצופה. למשל הפועל יפתחנה בערבית הוא מקבילו של תפתחנה (לנסתרות) בעברית. נראה שכך היה גם בעברית בשחר ימיה, אלא שבהשפעת צורת הנסתרת (תפתח) והנוכחות (תפתחנה) השתנתה בעברית צורת הנסתרות יפתחנה לתפתחנה.

ובכל זאת נותר במקרא זכר לצורות הקדומות הפותחות ביו"ד בשני פעלים הפותחים בו' ההיפוך: וַיֵּחַמְנָה (הצאן) בבראשית ל, לח; וַיִּשַּׁרְנָה (הפָּרות) בשמואל א ו, יב. צורה נוספת מזדמנת בספר דניאל: יַעֲמֹדְנָה (ח, כב). אך מאחר שזהו חיבור מאוחר, הדעת נותנת שאין מדובר בשריד של צורה קדומה אלא בהשפעה מאוחרת של הארמית.

וכך בפרשת ויצא בבראשית ל, לח–לט מזדמנות בזו אחר זו שלוש צורות הנסתרות המוכרות במקרא: זאת הקדומה הפותחת ביו"ד, זאת הזהה לנסתרים וזאת הזהה לנוכחות: "וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת. וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת, וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים".

הערה: השימוש במונח 'עתיד' לציון צורות כגון 'ישמור' נעשה לצורך הפשטת ההסבר. במקרא יש לצורות בדגם יקטול שימושים מגוונים, ובהם פעולה הֶרְגֵּלִית ("כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים", "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב") או הווה ("לֹא אֵדַע" במשמע 'אינני יודע').

כתב ברק דן.