האריה ושמותיו

"ששה שמות יש לארי, אלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ" (בבלי סנהדרין צה ע"א)

האריה נחשב למלך החיות בתרבויות רבות, ודמותו המרשימה נעשתה סמל לכוח, לגבורה ולשלטון. בברכת יעקב ליהודה נאמר: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מט, ט). ומשה בירך את שבט דן כך: "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" (דברים לג, כב). עם ישראל כולו נמשל לאריה בדברי בלעם בן בעור: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג, כד), "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (כד, ט). סמלי אריות מוחשיים היו בכיסאו של שלמה המלך (מלכים א י, יח–כ; דברי הימים ב ט, יז–יט), וידועה שאלתו של עמוס הנביא: "אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא?" (ג, ח).

ההוכחה הלשונית לחשיבותו של האריה היא ריבוי שמותיו. הידועים ביותר הם אַרְיֵה ואֲרִי – שני שמות שהם בעצם אחד.

עוד שם מוכר הוא לָבִיא, ובימינו הוא רגיל בעיקר בצורת הנקבה לְבִיאָה. בספר יחזקאל מצויה צורה משונה – לְבִיָּא: "מָה אִמְּךָ לְבִיָּא, בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה; בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ" (יט, ב). נראה שנכון לראות בצורה זו כתיב וקרי: כתיב המילה משקף את המילה לָבִיא, שככל הנראה שימשה בימי קדם בלי הבחנה בין זכר לנקבה. לעומת זאת ניקוד המילה משקף מציאות לשונית שבה כבר הייתה הבחנה בין המינים: לָבִיא לעומת לְבִיאָה (והרי מהקשר הפסוק ברור שמדובר בנקבה). המילה לביא משותפת ללשונות השמיות, ומקובל לקשור אליה גם את שמו של האריה בלשונות אירופה, למשל leon ביוונית, Löwe בגרמנית, lion באנגלית.

לשם לַיִשׁ יש מקבילות בכמה מן הלשונות השמיות. כשם בעל החיים הוא נזכר במקרא רק שלוש פעמים, ואולם הוא נודע כשמה הקדום של העיר דן, כמסופר בשופטים פרק יח (כאמור, בברכת משה שבט דן מדומה לאריה). גם שמות מקומות מקראיים אחרים קשורים לאריה, למשל בֵּית לְבָאוֹת (יהושע יט, ו).

השם שַׁחַל נזכר בתנ"ך כמה פעמים, למשל: "כִּי אָנֹכִי כַשַּׁחַל לְאֶפְרַיִם וְכַכְּפִיר לְבֵית יְהוּדָה" (הושע ה, יד). ככל הנראה אין לו מקבילות בלשונות שמיות אחרות, חוץ מן הארמית היהודית שהושפעה מן העברית. גיזרונה של המילה שַׁחַל אינו מחוור. יש שהציעו לקשור זאת לשורש האכדי ש־ח'־ל המציין קריאה או לשורש הערבי ש־ח־ל המציין נעירה. לדעתו של חוקר הלשון טור־סיני המילה שַׁחַל איננה מציינת דווקא אריה, כי אם בעל חיים גדול בכלל. כך למשל הוא מסביר את הכתוב: "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יג) – על נחשים גדולים לסוגיהם.

בפסוק שראינו זה עתה נזכרת גם המילה כְּפִיר, ולדעת טור־סיני אף היא מציינת ביסודה בעל חיים גדול, ולאו דווקא אריה. אך על פי הדעה המקובלת יותר (בימי הביניים וגם בימינו) כְּפִיר הוא אריה צעיר, גור אריות. דעה זו נסמכת על כמה כתובים שהכפיר נזכר בהם לצד גורים או בעלי חיים צעירים אחרים:

• "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיהו יא, ו)
• "וַתֵּרֶא כִּי נוֹחֲלָה אָבְדָה תִּקְוָתָהּ, וַתִּקַּח אֶחָד מִגֻּרֶיהָ, כְּפִיר שָׂמָתְהוּ" (יחזקאל יט, ה)
• "יַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ, נָעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת" (ירמיהו נא, לח).

לדעת טור־סיני גם בפסוקים אלו מתאים יותר להבין שהכפיר הוא אריה גדול: ישעיהו מציג את הפלא של אריה אימתני הרועה בשלווה עם עגל ונער קטון, אצל יחזקאל הלביאה ממנה את הגור הקטן לתפקיד השמור לאריה הגדול מחוסר בררה, ובירמיהו יש הבחנה בין האריות הגדולים השואגים ובין הגורים שעדיין רק נוערים. טור־סיני מזכיר גם את שמשון אשר גבר על כפיר אריות – אירוע שהוא ודאי מרשים יותר אם מדובר באריה גדול. מכל מקום בלשון ימינו המילה כפיר משמשת על פי הפרשנות המוכרת יותר במשמעות אריה צעיר.

נעיר כי יש שביקשו לחלק גם את כינוייו האחרים של האריה לפי שלבי חייו השונים (למשל רש"י בפירושו לאיוב ד, י), אך דעה זו אינה מקובלת במחקר.

השם החותם את הרשימה הוא שַׁחַץ – על פי הכתוב באיוב כח, ח: "לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ, לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל". אך יש הסוברים ש'בני שחץ' הם גאוותנים – כשימוש המילה שַׁחַץ בספרות חז"ל.

נסיים בפסוקים מספר איוב (ד, י-יא) שבהם נזכר האריה בשלל שמות וכינויים:

שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל, וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ
לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף, וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ

האריה בטבע ובגוב האריות

משלל בעלי החיים במקרא קיבל האריה תשומת לב מיוחדת גם בהקשר של מקום מגוריו. בספרות המקראית אפשר למצוא אזכורים שונים לביתו של האריה: לצד משכנו הכללי ביער (ירמיהו יב, ח; עמוס ג, ד ועוד) האריה חי בסוכה (ירמיהו כה, לח; תהלים י, ט; איוב לח, מ), במָעוֹן או במְעוֹנָה (נחום ב, יב; עמוס ג, ד; שיר השירים ד, ח ועוד). בפרק ו בספר דניאל נזכר "גֹב אַרְיָוָתָא". גֹֹּב הוא 'בּוֹר' בארמית, ודניאל הושלך אל בור שנכלאו בו אריות. בעקבות דניאל מוצאים את הצירוף גוב אריות בספרות חז"ל. למשל בדיני עגונות נאמר על אדם שאם הוא "נפל לגוב אריות אין מעידין עליו (שמת)", שכן יש סיכוי שניצל, כמו דניאל בשעתו.