פרוטוקול ופרטי־כל

המילה פרוטוקול נתגלגלה ללשונות אירופה מן היוונית והלטינית. בבסיס המילה עומדים הרכיבים היווניים proto – ראשון, kolla – דֶּבֶק, ובראשיתה היא ציינה את הדף הראשון בערמת דפי פפירוס מודבקים. בדף זה הופיעה חותמת רשמית המעידה על מקור המסמך והתאריך שלו.

כיום המילה פרוטוקול נושאת כמה משמעויות. אחת מהן היא רישום של דברים שנאמרו במהלך ישיבה, אספה וכדומה. למשמעות זו נקבעה החלופה העברית זיכרון דברים.
יש הֶקשרים שבהם פרוטוקול הוא תקנון, ובמגעים רשמיים בין נציגי מדינות פרוטקול הוא טקס או כללי הטקס.

בטכנולוגיית המידע פרוטוקול הוא נוהל להעברת מידע בין מחשבים. למשמעות זו לא נקבעה למילה חלופה עברית.

בעבר היו שביקשו לשוות למילה פרוטוקול צורה עברית: “פְּרָטֵי כֹּל”. עברות על ידי צירוף המחקה את צליל המילה הלועזית היה אהוב על הסופרים העבריים במאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים. ואכן את הצירוף “פרטי כל”, או במילה אחת “פרטיכל”, מצאנו בעיתונות העברית למן המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. דוגמאות נוספות לצירופים כאלה: חולירע (כולרה), דילוג רב (טלגרף), בו דעה (בודהה), אור הכל (אורקל), פארי עמודים (פירמידות), קנה־און (kanone, תותח), אותו מוביל (אוטומוביל), פתק אוויל (פשקוויל). בימי הביניים עוברתו בצורה דומה שמות מקומות כגון הררי אלף (האַלְפִּים), ארץ הגר (הונגריה).

המונחים המעוברתים הללו לא התקבלו בסופו של דבר בלשון התקנית, ולכן בְּמקום שאין חלופה עברית תקנית מתאימה יש לכתוב פרוטוקול.