כיפר וכפרה

על גיזרונו של הפועל כיפר

הפועל כיפר מופיע בתנ"ך יותר ממאה פעמים – בין השאר בהקשר הידוע של יום הכיפורים: "כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, כח). יש שתי דעות עיקריות על גיזרונו ומשמעו המקורי של פועל זה, ואת שתיהן אנו מוצאים אצל פרשני ימי הביניים ובמחקר בן ימינו.

לפי דעה אחת הפועל כיפר מציין ביסודו מירוק, קינוח (ניגוב) והסרה. כך למשל רש"י מפרש את המילים "אֲכַפְּרָה פָנָיו" (בראשית לב, כא) – "אֲבַטֵּל רוגזו", ומסביר: "ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן". החוקרים התומכים בדעה זו מתבססים בעיקר על השוואה למקבילות האכדיות kuppuru, kapāru המציינות מירוק וטיהור.

לפי הדעה האחרת המשמע המקורי של כיפר הוא כיסה והסתיר כמשמעו של השורש כפ"ר בערבית. חיזוקים לדעה זו אפשר למצוא במילים מקראיות אחרות משורש זה: מִכסה ארון העדות נקרא כַּפֹּרֶת, והחומר המכונה כֹּפֶר שימש לכיסוי ולציפוי, כפי שנצטווה נח: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר… וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יד).

כל אחד משני ההסברים מצייר תמונה אחרת של פעולת הכפרה: אם כפרה היא מחיקה והסרה – היא מבטלת את קיומו של החטא ומחזירה את החוטא למצבו הקודם. לעומת זאת אם כפרה היא כיסוי – החטא עודנו קיים, אך הסתרתו מאפשרת לחוטא להינצל מעונש. לשתי תפיסות אלו יש מהלכים במחשבת המקרא. הסרת העוון באה לידי ביטוי בתיאורים כגון "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ" (ישעיהו מד, כב), "רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ" (זכריה ג, ד), "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיהו ו, ז), וכן בדימויים של ניקוי וכביסה, כגון "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר, תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (תהלים נא, ט). כיסוי העוון בא לידי ביטוי בפסוקים כגון "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (תהלים לב, א), "כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם" (תהלים פה, ג), "הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי" (תהלים נא, יא).

כך או כך, המשמעות הראשונית של הפועל 'כיפר' התעמעמה, והוא התייחד לציון פעולה שנועדה לבטל את החטא. בהקשרים רבים בתנ"ך, ובייחוד בעבודת הקורבנות, פעולת הכפרה היא המאפשרת את המחילה: "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם" (במדבר טו, כה). בעברית מאוחרת יותר יש שההפרדה בין הכפרה לסליחה מיטשטשת. למשל בלשון התפילה אפשר למצוא שהפועל 'כיפר' נרדף לפעלים סָלַח ומָחַל: "וְעַל כֻּלָּם אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ".

"כפרה עליך"

המילה 'כפרה' רווחת בלשון הדיבור בשימושים אחדים הנובעים מן המשמעות הבסיסית של כפרת עוונות.

כשאומרים 'כפרה' (במלעיל או במלרע) על כלי שנשבר, חפץ שאבד וכדומה, הכוונה היא שדבר זה מכפר כביכול על עוונות האדם, ולכן אין להצטער עליו. ואומנם הביטוי השלם הוא 'כפרת עוונות'.

המילה 'כפרה' – בעיקר בהגייה מלעילית – משמשת גם כינוי חיבה, כגון 'כפרה שלי'. כינוי זה הוא קיצור של משפטים מעין 'אהיה כפרה עליך', 'אהיה כפרתך' (כלומר 'אני מוכן לבוא תחתיך'). משפטים כאלה מוכרים מלשונם של יהודי צפון אפריקה, והם נוצרו כנראה בהשראת ביטוי ערבי שפירושו 'אהיה פדיונך'. דומה לכך ביטוי החיבה 'כפרה עליך' המצורף לפנייה אל אדם קרוב.