עזאזל

בסדר עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים המתואר בספר ויקרא נאמר:

"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת – גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה" (טז, ח–י).

התמונה המתוארת בפסוקים אלו ברורה למדי. ואולם מילה מרכזית אחת בקטע – עֲזָאזֵל – איננה ברורה כל עיקר. המילה עֲזָאזֵל איננה נזכרת בשום מקום אחר בתנ"ך, והיא נתפרשה בדרכים שונות. תשובה חד־משמעית לא נוכל לתת בעניינה, אך נביא בקצרה את ההסברים השונים שניתנו לה, בעיקר על פי המסוכם באנציקלופדיה המקראית ובסדרה 'עולם התנ"ך'.

כיוון פרשני אחד רואה במילה עֲזָאזֵל שם מקום במדבר, בדומה לצירוף אֶרֶץ גְּזֵרָה הנזכר גם הוא באותו הֶקשר. פירוש זה של המילה מצוי כבר בספרות חז"ל. בתלמוד הבבלי נאמר: "תנו רבנן: עזאזל – שיהא עז וקשה… תניא אידך: עזאזל – קשה שבהרים" (יומא סז ע"ב). לשיטה זו המילה עֲזָאזֵל מורכבת משני יסודות אשר שניהם מציינים כוח וקושי: היסוד עזז – הקשור אל המילים עַז, עֹז ועֱזוּז, והיסוד אֵל – המוכר במשמעות אדיר וחזק למשל בצירוף הַרְרֵי אֵל. פירוש זה מתאים למסורת הניקוד עֲזָאזֵל (השוו: יִשְׁמָעֵאל, דָּנִיֵּאל), אך קשה מצד מסורת הכתיב – עזאזל ולא עזזאל.

כיוון פרשני אחר – הנפוץ הן בקרב פרשני ימי הביניים הן בקרב החוקרים המודרניים – רואה במילה עֲזָאזֵל שם של שד, ישות דמונית, על פי ההקבלה בלשון הכתוב: "גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל". בשריד של פשר ממגילות מדבר יהודה נזכרת דמות אלוהית שלילית בשם זה בכתיב עזזאל. אותה דמות מוכרת בספר חנוך מן הספרים החיצוניים בשם עזאל או עזזאל. הכתיב המסורתי עזאזל קשה יותר לשיטה זו, אך אפשר שהוא תוצאה של שינוי מכוון שנועד להרחיקו מן הקשר לאלוהות.

יש הסוברים כי המילה עזאזל מציינת את השעיר עצמו, ובבסיסה עומדת המילה עֵז – שהרי שָׂעיר הוא תיש, זכר העזים. בתרגומים שונים משתקפת הבנה של עזאזל כשעיר המשתלח. אולי היסוד הלשוני להבנה זו של המילה מבוסס על צירוף המילה עֵז והפועל הארמי אֲזַל (=הָלַךְ). חוקר הלשון נ"ה טור־סיני סבר שהרכיב אזל קשור למילה האכדית azlu המציינת עיזי בר, שכן השעיר נשלח הרחק ממקום יישוב להצטרף אל עיזי הבר.

כמה מן המילונים המודרניים קושרים את המילה לשורש הערבי עז"ל המציין הרחקה והסרה.
כך או כך המילה עזאזל משמשת בלשוננו בהקשרים שליליים – 'לעזאזל' או 'לך לעזאזל' – וכן בביטוי 'שָׂעיר לעזאזל' הלקוח היישר מן התיאור בספר ויקרא ומציין אדם חף מפשע הנענש על פשעי אחרים.

נסיים בשתי שורות משבעתא לשבת פרשת אחרי מות שנמצאו בקטע מן הגניזה (על פי מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי):

והקריב אהרן עולתו לדר כרובים, פר החטאת אשר לו להעביר חובים, צג וכפר בעדו ובעד ביתו המרובים, "היטיבה ה' לטובים". ולקח את שני השעירים קרבן לאל, רישם בם גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, שאירית תם תנחל ברכה מפי כהני אל, "וראה בנים לבניך שלום על ישראל".