לשאלת תעתיקם של שמות מדינות

לציון התנועה a באם הקריאה אל"ף בתעתיק מלועזית לעברית לא קבעה האקדמיה כלל מוחלט, ובמידה מסוימת השאירה את ההחלטה בידיו של המתעתק. בנוסח הסעיף בכללי התעתיק של האקדמיה נמנים כמה שיקולים שעל המתעתק להביאם בחשבון: (א) אורך השם; (ב) שיבושים אפשריים בקריאת השם בהיעדר אם הקריאה אל"ף; (ג) אם יש לשם בעברית כתיב מושרש. והדברים קשורים זה בזה: בשמות ארוכים, דוגמת מדגסקר, ההנחה היא שהשמות יזוהו מייד, ועל כן הוספת אל"פים איננה נדרשת. אבל ככל שהשם קצר יותר, הסיכוי שהשם הלועזי ידמה למילה עברית גדול יותר, והסיכוי לבלבול או לשיבוש בקריאה גדל בהתאם. למשל לוּ היה שם המדינה נפאל נכתב בלי אל"ף הייתה מתקבלת המילה נפל. הוא הדין לשם מאלי – שם זה קצר, ולכן ראוי להוסיף אל"ף. ומצד שני ככל שכתיבו של השם הלועזי בעברית מושרש יותר, הסיכוי לשיבוש ולבלבול קטן. לכן אף ששם המדינה יפן קצר, אין למלאו באימות קריאה. אין הדברים אמורים בשמות ערביים. בשמות אלו מוסיפים אל"ף כאשר בערבית הם נכתבים באליף. לכן שם האמירוּת הערבית קטר נכתב בעברית בלי אל"פין, על פי כתיבו בערבית (قطر), אף שהוא שם קצר.

שמות המסתיימים ב־a מתועתקים דרך כלל בה"א, כגון אסטוניה, אנגלייה, שוודיה. ואולם יש שמות שבהם הכתיב באל"ף מושרש: רומא וליטא.

עוד קובעים כללי התעתיק כי הדו־תנועה (דיפתונג) ay נכתבת בשתי יו"דים. על פי זה אמורים לכתוב למשל תיילנד, ואולם כבר השתרש הכתיב תאילנד בשל נוהג הכתיבה הרווח של הדו־תנועה ay ב־אי, בעיקר בסוף מילה: מאי, פאי.

ד. תעתיק t

העיצור t מתועתק בדרך כלל בטי"ת; לכן וטיקן (ולא ותיקן). אבל תוניסיה בתי"ו משום שבשם זה חלים כללי התעתיק מערבית, ובערבית השם נכתב בתי"ו (تونس).

ה. תעתיק v

העיצור v מתועתק בדרך כלל בווי"ו, אלא אם כן הוא בא בסוף המילה או באמצעה בסמוך לתנועות o, u. לכן בעיקרון אין בוליוויה ולטווייה שוֹנוֹת משוודיה או נורווגיה. עם זאת מכיוון ששגור הכתיב בבי"ת (בוליביה, לטבייה) ייתכן שאין צורך להתעקש על וי"ו.[1]

___________________________

[1] ואכן בוועדה לשמות ארצות של מכון התקנים הוחלט לכתוב לטבייה בבי"ת (אבל במקרים אחרים, כגון בוליוויה, הוחלט לדבוק בכלל ולכתוב בווי"ו).