אליעזר בן־יהודה נפטר בנר שני של חנוכה, כ"ו בכסלו תרפ"ג (16.12.1922). בעת פטירתו שקד על כתיבת הערך "נפש" למילונו. כעשרת אלפים איש השתתפו במסע לווייתו, ובעיתונות פורסמו עשרות מודעות תנחומים, רשימות, מאמרים וזיכרונות על אודות חייו, פועלו והישגיו. תיעוד מצולם קצר מן הארכיון ממחיש את גודש המלווים בדרכו האחרונה.

באדיבות ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג של האוניברסיטה העברית וההסתדרות הציונית העולמית

לווייתו של בן־יהודה החלה בשעה 12:30. קהל רב הגיע, ובכללו תלמידי המחלקות העליונות של בתי הספר העבריים. כך תוארה הלוויה בעיתונות:

הלויה כזו שנעשתה ביום הראשון שבוע זה לאבי השפה העברית בזמננו – אליעזר בן יהודה, לא הייתה כמוה בירושלים זה שנים רבות. גם הזקנים שבדור אינם זוכרים הלויה מרובת אנשים כזו. (דֹאר היום, 19.12.1922, עמ' 4)

מסע הלוויה עצר בכמה תחנות, ובהן ספדו לבן־יהודה מנחם אוסישקין, דוד ילין, יוסף מיוחס, ד"ר אהרן מזיא, ד"ר יוסף קלוזנר, ד"ר חיים הררי, ישעיהו פְּרס ועוד. בזמן הלוויה סגרו היהודים בירושלים את חנויותיהם כדי לחלוק כבוד אחרון למנוח. הימים שני, שלישי ורביעי הוכרזו ימי אבל, ובוטלו הנשפים והחגיגות שתוכננו לימי החנוכה.

חמישה ימים לאחר פטירת אליעזר בן־יהודה הודיעה עיריית תל אביב לרעייתו חמדה שהוחלט לקרוא לאחד מרחובות תל אביב על שמו, "כדי שזכר פעולתו הכבירה על שדה תחית השפה, העם והארץ, ישארו חרותים לעולם בלבות תושבי עירנו". (דֹאר היום, 21. 12.1922, עמ' 3)

חמדה בן־יהודה בחרה את מקום הקבורה – על הצלע המערבית של הר הזיתים. על המצבה נחקקו המילים האלה:

אליעזר בן־יהודה
מחיה הלשון העברית ומחבר המלון הגדול
נפטר בירושלים בשנת הששים וחמש לימי חייו
כו כסליו ו להצהרת בלפור

שנת הפטירה שנחקקה על המצבה – ו להצהרת בלפור – מציינת את מספר השנים למן הצהרת בלפור (מרחשוון תרע"ח, נובמבר 1917). אליעזר בן־יהודה ראה ביום ההצהרה תאריך מכונן, והחל למנות את מניין השנים לפיו. לפני הצהרת בלפור נהג בן־יהודה למנות את השנים לחורבן.

לאחר הקבורה הוקמה חומת אבן ארעית, שתחמה את חלקת הקבר. כעבור כמה שנים נבנתה חומה חדשה, ומעליה הוצבה שבכת ברזל שחורה שתרמו נדבנים יהודים אמריקנים. מעל לשער הכניסה נכתב באותיות עבריות עתיקות "למחיה לשוננו אליעזר בן־יהודה".

 

 

טקס האזכרה לאליעזר בן־יהודה

בשנים שלאחר פטירת בן־יהודה נהגו לציין את יום מותו באירועי זיכרון שונים.

ביום השנה השישה־עשר, בתאריך כ"ה בכסלו תרצ"ט (18.12.1938), נערך טקס אזכרה שארגנה קבוצת הסטודנטים "ברית הסטודנטים 'אל על'".[1] הטקס תועד בסרט, שצולם ברובו בבית בן־יהודה בשכונת תלפיות בירושלים,[2] והוקרן שבוע לאחר מכן (25.12.1938) ב"יומן כרמל".[3]

באדיבות ארכיון סינמטק ירושלים

טקס האזכרה היה אחד מני כמה אירועי זיכרון שהתקיימו באותה השנה לציון יום מותו של בן־יהודה; נוסף לאירוע זה שודרה ברדיו התוכנית "בעקבות אליעזר בן־יהודה", התקיים נשף תרבותי־אומנותי לזכרו בבית ספר "למל", וכן ניתנו הרצאות על פועלו וסופרו זיכרונות על אודותיו מפי מכריו ובני משפחתו.[4]

בסרט תועדה חמדה בן־יהודה בנאום שנשאה באירוע האזכרה (דקה 1:54). עוד תועדו בסרט חפצים בבית בן־יהודה: דיוקן של אליעזר בן־יהודה, המכתבה שעליה כתב את מילונו, הרקמה "היום קצר והמלאכה מרֻבה", שהייתה תלויה בחדר העבודה שלו, כרטיסיות המילון, הספרייה, רהיטי הבית ועוד.

בשנות השישים של המאה העשרים קנתה עיריית ירושלים ממשפחת בן־יהודה את בית אליעזר בן־יהודה על כל החפצים שבו, ובהמשך הועברו חפצי בן־יהודה וארכיונו לאקדמיה ללשון העברית לשם הקמת יד לאליעזר בן־יהודה. כיום מוצגים מקצת חפציו ופריטים מארכיונו במרכז התרבות וההדרכה של האקדמיה. הרהיטים מבית בן־יהודה ניתנו בהשאלה למוזאון ראשון לציון והם מוצגים בתערוכה.

 

ריקוע המתכת למצבת בן־יהודה

ביום הפטירה הגיע אל בית המשפחה האומן בוריס שץ כדי ליצור לנפטר "מסכת מוות" עשויה גבס. שץ ובן־יהודה היו ידידים ותיקים; שץ התגורר בביתו של בן־יהודה תקופה קצרה, וחמדה בן־יהודה תרגמה מרוסית לעברית את זיכרונותיו של שץ כדי שיפורסמו בעיתון "השקפה" בעריכת בן־יהודה.

שץ ריקע את דיוקנו של בן־יהודה על לוח נחושת, ביצירה שהייתה אמורה להיות דוגמה למצבתו (ואולם בסופו של דבר המצבה לא נוצרה על פי דוגמה זו). בראש הריקוע נכתבה שנת הלידה של בן־יהודה לפי המניין לחורבן הבית ("נולד י"ד אדר אתשפ"ח לחֻרבן) ומועד פטירתו לפי המניין  למן הצהרת בלפור ("שנה ששית להצהרת בלפור"). תחת ריקוע הדיוקן נחרט שיר הלל לבן־יהודה, שכתב המשורר העברי הלל בבלי (ראשגולין):

ידעתי חוזה אחד גלוי עינַים
חזון ענקים חזה בין גמדים
באֹפל גר – והוא לשמש קרא
ודגל חֹפש הרים לעבדים

ידעתי חולם אחד גלוי עינַים
דור שלם חלום פלאות ארג, טוָה
דור שלם יִחל – וחלומו נהיה
חזון־לבו קם ושִמשו טרם כבה

בהוֶה חי ולשון עם־קדומים דִבֵּר
וגלגל תקופות אחֹרנית לדחוף אמר
עַם לעג לו אך הוא בפלאות האמין
וחזון המזרח במערב נָשא שמר.

יומן כרמל

הסרט "טקס האזכרה לאליעזר בן־יהודה" הוקרן במסגרת "יומני כרמל". "יומני כרמל" היו יומני קולנוע קצרים שהוקרנו באולמות הקולנוע בישראל בשנים 1935–1971 בהפקת נתן אקסלרוד. אקסלרוד (1905–1987) עלה לארץ בשנת 1926, והיה לו חלק מרכזי בעיצוב דמותו של הסרט העברי בארץ ישראל. בשנת 1928 החל לעבוד בחברת "מולדת", ובה צילם סרטי פרסומת, תעודה ויומנים. ב־1935 הפך את "יומן מולדת" ל"יומן כרמל", וזה הופיע מדי שבוע, תחילה בקולנוע "מגדלור" בתל אביב ובהמשך בבתי קולנוע נוספים. בשנת 1936 רכש "יומן כרמל" ציוד הקלטה, והפך ליומן קולנועי מדבר.

הקריין בסרט "טקס אזכרה לאליעזר בן־יהודה" הוא ככל הנראה ירוחם ורדימון (1897–1968), שהיה מראשוני הקולנוע הישראלי, מחנך וחוקר הלשון העברית.

————————————

[1] נראה ש"ברית הסטודנטים 'אל־על'" נהגה לציין את יום השנה לפטירת בן־יהודה; בעיתונות נכתב כי טקס הזיכרון הוא "הטכס המסורתי של ברית סטודנטים 'אל על'" ("הבֹּקר", 18.12.1938).

[2] אליעזר בן־יהודה השתתף בטקס הנחת אבן הפינה לבית זה, אך לא זכה לגור בו.

[3] על יומני כרמל ראו להלן.

[4] דיווחים על אירועי הזיכרון פורסמו בעיתונות: "הצֹפה" (22.12.1938), "הבֹּקר" (18.12.1938, 19.12.1938), "הארץ" (20.12.1938).