שתי הצורות הִדַּרְדֵּר (בלי ניקוד: הידרדר) והִתְדַּרְדֵּר הן צורות תקינות, וכך גם שמות הפעולה הִדַּרְדְּרוּת והִתְדַּרְדְּרוּת. בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר. אבל אפשר שלא תחול הידמות והתי"ו תישאר.

הוא הדין לצורות אחרות שבהן יש הרצף תי"ו ודל"ת: הִדַּיְּנוּת (בלי ניקוד: הידיינות) והִתְדַּיְּנוּת; הִדַּמּוּת (הידמות) והִתְדַּמּוּת; הִדַּלדלות (הידלדלות) והִתְדַּלדלות.

שתי האפשרויות – בהידמות התי"ו ובקיום התי"ו – מתועדות במקרא: "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד, יד), ולעומת זאת "וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת" (שופטים יט, כב).

לבסוף נאמר: אין הדברים אמורים בפעלים בבניין התפעל שפ' הפועל שלהם טי"ת או תי"ו. בפעלים אלו יש הידמות תמיד והם נכתבים ללא תי"ו הבניין, כגון מִטַּהֲרִים, הִטַּשְׁטֵשׁ, לְהִתַּמֵּם.