חינם אין כָּסֶף, עבודת פָּרֶךְ, בימים עָבָרוּ, עקבותיו לא נוֹדָעוּ… בתנ"ך יש מילים מסוימות שמקבלות צורה מיוחדת כאשר הן באות בְּמקום שיש בו הפסקה. והיכן מצויה התופעה הזאת בזמר העברי?
