כללי הקמץ אושרו בישיבה לז. בכללים שתוקנו והושלמו או נוספו לאחר מכן צוין מספר הישיבה.

ברגיל הקמץ[1] משתנה לשווא – כאמור בכלל ב להלן. בכללים ג–טו נמנים השמות היוצאים מכלל זה – היינו שהקמץ בהם מתקיים – למשקליהם או לפרטיהם. בכללים טז–יז נמנים שמות בעלי קמץ הנוטים על דרך משקלים אחרים.

_______________
[1] סתם 'קמץ' הוא קמץ גדול.

1.1 הקמץ

.

כלל א – דין הקמץ בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים

כל קמץ הבא בשם הנפרד בהברה מוטעמת שהיא ההברה האחרונה, משתנה לפתח בנסמך היחיד ולפני כינויי הנוכחים ־כֶם,־כֶן. למשל: דָּבָר דְּבַר־ דְּבַרְכֶם, מַלְכָּה מַלְכַּת־ מַלְכַּתְכֶם, סוֹלְלָה סוֹלְלַת־(תותחים)[1], רָץ רַץ־ רַצְכֶם, כְּתָב כְּתַב־ כְּתַבְכֶם, תְּשׂוּמָה תְּשׂוּמַת־(לב,[2] ליבו).
יוצאים מכלל זה השמות המסתיימים ב־ָא, שהקמץ בהם מתקיים בנסמך היחיד. למשל: מוֹצָא מוֹצָא־, תָּא תָּא־ (אבל מוֹצַאֲכֶם, תַּאֲכֶם).

הערות

  1. כלל זה כוחו יפה גם בשמות שהקמץ בהברתם האחרונה מתקיים בנטייה, כגון השמות במשקל פַּעָל: דַּיָּן דַּיַּן־ דַּיַּנְכֶם. ואולם אין הדברים אמורים בשמות בסיומת ־ָה הנוטים על דרך הסגוליים. [3]
  2. גם שמות שבמקרא בא בהם קמץ בצורת הנסמך, כגון שְׁאָר, שְׁאָט, מִקְצָת – הקמץ בהם משתנה לפתח: שְׁאַר־, שְׁאַט־, מִקְצַת־; הוא הדין בשם מָנָה: מְנַת־, על מְנַת.
  3. צורת הנסמך של לָבָן היא לְבַן־ וגם לְבֶן־.
  4. צורת הנסמך של חָלָב היא חֲלַב־ לצד חֲלֵב־.

[1] וראו עוד משקל פּוֹעֵל, מְפַעֵל, מִתְפַּעֵל.
[2] וגם תְּשׂוּמֶת לב על פי "תְּשׂוּמֶת יד" שבמקרא – בנסיגת הטעם לפני הברה מוטעמת (שבסומך).
[3] ראו כלל ט – משקל פְּעָלָה, סעיף 3; כלל יז – משקל מִפְעָלָה, משקל תִּפְעָלָה.

.

כלל ב – קמץ המשתנה לשווא (הכלל הרגיל)

ברגיל קמץ הבא בַּשם הנפרד בהברה מוטעמת או בהברה הסמוכה לטעם, משתנה לשווא (או לחטף פתח) בתנאים האלה:
(א) בצורת הנסמך – אם הברת הקמץ נמצאת סמוכה להברה האחרונה. למשל: נָדִיב נְדִיב־, עָנָף עֲנַף־, (דָּג) דָּגִים דְּגֵי־, יָד יְדֵי־ יְדוֹת־, מֻסְכָּמָה מֻסְכְּמַת־, נִפְלָאוֹת נִפְלְאוֹת־.
(ב) בשאר צורות הנטייה – אם הברת הקמץ נמצאת לפחות שנייה למוטעמת. למשל: נָדִיב נְדִיבִי נְדִיבִים נְדִיבֵי־, עָנָף עֲנָפִים, לָהִיט לְהִיטִים, דָּג דְּגֵיהֶם, יָד יְדֵיכֶם יְדוֹתַי יְדוֹתֵיכֶם, מֻסְכָּמָה מֻסְכְּמוֹתֵיהֶם, גִּמְלָה גִּמְלְאוֹתֵיכֶם [1], נִפְלָאוֹת נִפְלְאוֹתֵיכֶם.

ראו עוד על השתנות תנועה שלפניה שווא נע.

[1] בשמות שסיומם ברבים ־ָאוֹת מצויות שתי דרכי נטייה, כגון גִּמְלָאוֹת – גִּמְלְאוֹת־ גִּמְלְאוֹתָיו, וגם גִּמְלוֹת־ גִּמְלוֹתֶיהָ. ראו כלל ג – קמץ שלפניו שני שוואים; צורת הרבים של פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה.

.

קמץ מתקיים

ואלו הצורות שהקמץ מתקיים בהן בנטייה, שלא לפי כלל ב:

.

כלל ג – קמץ לאחר שווא נע באמצע המילה

קמץ לאחר שווא נע באמצע המילה (ובכלל זה לאחר רצף שוואים) מתקיים בנטייה. למשל: דֻּבְדְּבָן דֻּבְדְּבָנֵיכֶם, לִוְיְתָנִים לִוְיְתָנֵיהֶם, מִשְׁפְּטָן מִשְׁפְּטָנֵי־, שַׁלְשְׁלָאוֹת שַׁלְשְׁלָאוֹתֵיהֶם, מֵירְכָה מֵירְכָאוֹת־, כְּלוֹנְסָאוֹת (צורת הרבים הראשית של כְּלוֹנָס) כְּלוֹנְסָאוֹת־.

.

כלל ד – קמץ שלפני ההברה הסמוכה לטעם

קמץ המתקיים בצורת הנפרד לפני ההברה הסמוכה לטעם מתקיים גם בנטייה. למשל: בָּבוּאָה בָּבוּאַת־, מָסוֹרָה מָסוֹרוֹתֵיהֶם, סְבִיבָתָנוּת סְבִיבָתָנוּת־ (וכן במילים אחרות המסתיימות ב־תָנוּת).

.

כלל ה – קמץ הבא לתשלום דגש

הקמץ מתקיים בכל מקום שהוא בא לתשלום דגש. למשל: חָרָט חָרַט־ חָרָטִים, חָרָשׁ חָרַשׁ־ חָרָשִׁים חָרָשֵׁי־ (משקל פַּעָל); עָרִיץ עָרִיצִים עָרִיצֵי־, שָׂרִיג שָׂרִיגִים, רָהִיט רָהִיטִים, סָרִיס[1] סָרִיסִים, פָּרִיץ[1] פָּרִיצִים (משקל פַּעִיל); חָרוּב חָרוּבִים, חָרוּץ חָרוּצָה חָרוּצִים (משקל פַּעוּל); (שַׂר) שָׂרִים שָׂרֵי־ שָׂרֵיכֶם, שָׂרָה שָׂרוֹת שָׂרוֹת־ שָׂרוֹתֵיהֶן, (צַר) צָרִים צָרֵי־ צָרֵיכֶם, צָרָה צָרַת־ צָרוֹתֶיהָ; פָּרֹכֶת פָּרוֹכוֹת.

[1] מן סָרִיס, פָּרִיץ יש במקרא צורות על משקל פָּעִיל (הלא דגוש), כגון סְרִיס המלך, סְרִיסֵי פרעה, פְּרִיץ חַיּוֹת.

.

כלל ו – הקמץ בשמות מגזרת ע"ו ודומיהם

1. שמות בני הברה אחת

הקמץ מתקיים בשמות בני הברה אחת, ובכללם צורות בינוני מגזרת ע"ו וע"י, וכן בצורות נקבה של שמות אלו. למשל: רָץ רָצִים רָצֵי־, רָצָה רָצַת־ רָצוֹת רָצוֹת־ רָצוֹתֵיכֶן, קָם קָמִים קָמֵי־ קָמֵיכֶם; וכן דָּת דָּתוֹת דָּתוֹת־ דָּתֵי־ דָּתוֹתֵיהֶם דָּתֵיהֶם, וָו וָוֵי־ וָוֵיהֶם, סָס סָסֵי־, עָב עָבֵי־, עָשׁ עָשֵׁי־, רָז רָזֵיהֶם, תָּו תָּוֵי־ תָּוֵיכֶם.

כן הקמץ מתקיים בשמות מְצָד מְצָדֵי־, מְכָל מְכָלֵיהֶם.

יוצאים מכלל זה כמה שמות שבנטייתם הקמץ משתנה לשווא (או לחטף פתח): דָּג דְּגֵי־, דָּם[1] דְּמֵי־, יָד[1] יְדֵי־ יְדֵיהֶם, אָב[2] אֲבוֹת־ אֲבוֹתַי, אָח אֲחֵי־ [3], חָם[2] חֲמֵיהֶם, שָׁד[4], וכן צורות הנקבה אָחוֹת[5] אֲחוֹת־, חָמוֹת[5] חֲמוֹתִי.

וראו עוד את השמות בני הברה אחת שבנטייתם הקמץ משתנה לפתח ואחריו דגש בכלל טז סעיף 3.

2. שמות בני שתי הברות המסתיימים ב־ָה

הקמץ (הראשון) מתקיים בשמות בני שתי הברות המסתיימים ב־ָה והגזורים משורשי ע"ו. למשל: עָקָה עָקַת־, נָפָה (חבל ארץ) נָפוֹת־, רָמָה רָמַת־ רָמוֹת־.
כך גם בשמות אָלָה אָלַת־, בָּבָה בָּבַת־, בָּמָה בָּמַת־ בָּמוֹת־ בָּמוֹתֵיכֶם, נָפָה (כברה)[6] נָפַת־, עָגָה עָגַת־.
כן הקמץ (הראשון) מתקיים בשמות מְעָרָה מְעָרוֹתֵיהֶם, מְצָדָה מְצָדַת־.

אין הקמץ מתקיים בשמות אחרים בני שתי הברות המסתיימים ב־ָה. למשל: אָמָה (שפחה) אֲמַת־ אֲמָתָהּ, גָּדָה גְּדוֹת־, דָּאָה דְּאַת־, דָּגָה דְּגַת־, יָפָה[7] יְפַת־, מָנָה[8] מְנוֹת־, מָעָה מְעוֹת־, שָׁנָה שְׁנֹותָיו, שָׁעָה שְׁעוֹתֵינוּ, שָׂפָה שְׂפָתִי.

3. שמות שהם צורת בינוני הופעל מגזרת ע"ו

שמות בצורת בינוני הופעל מגזרת ע"ו נוטים בקיום הקמץ. למשל: מוּבָן מוּבָנֵיהֶם, מוּתָג מוּתָגֵי־.

הערות

  1. השם מוטב אפשר להטותו בקיום הקמץ: מוּטָבֵי־(הפוליסה).
  2. השם מונח צורתו על דרך פ"נ: מֻנָּח מֻנְּחֵי־.
  3. השמות האלה נוטים הן על דרך ע"ו הן על דרך פ"נ: מוּטָל מוּטָלֵי־ לצד מֻטָּל מֻטְּלֵי־; מוּסָת מוּסָתֵי־ לצד מֻסָּת מֻסְּתֵי־; מוּלָן מוּלָנֵי־ לצד מֻלָּן מֻלְּנֵי־.[9]

השמות האלה נוטים בקיום הקמץ: מוּבָאָה מוּבָאַת־ מוּבָאוֹתֵיכֶם, מוּעָקָה מוּעָקַת־ מוּעָקָתָם.

[1] בנטייה עם הכינוי ־כֶם, ־כֶן: דִּמְכֶם, יֶדְכֶם (כבמקרא), וגם דַּמְכֶם, יַדְכֶם.
[2] נטיית אָב ביחיד בחיריק מלא, כגון אֲבִי־(הילד, גם אַב־) אָבִיו אֲבִיכֶם; כך גם נטיית חָם – חֲמִי־(האישה) חָמִיךְ חָמִיהָ חֲמִיהֶן.
[3] נטיית אָח ביחיד כנטיית אָב, כגון אֲחִי־(האב, גם אַח־); נטיית הרבים: אַחִים אַחַי אַחֶיךָ אַחֶיהָ אַחֵינוּ, אבל: אֶחָיו, אֲחֵי־ אֲחֵיכֶם אֲחֵיהֶם.
[4] במקרא שַׁד.
[5] ברבים אֲחָיוֹת אַחְיוֹתָיו, חֲמָיוֹת.
[6] המילה נָפָה שורשה נפ"י.
[7] במקרא הקמץ מתקיים בצורה יָפָתִי ובנטיית השם הָרָה (כגון הָרֹתיהם, לעומת הֲרַת עוֹלָם).
[8] במקרא מָנוֹתֶיהָ.
[9] ראו חילופי גזרות בפעלים שונים.

.

כלל ז – משקל פְּעָל

הקמץ מתקיים במשקל פְּעָל. למשל: כְּלָל כְּלָלֵי־ כְּלָלֵיכֶם כְּלָלוֹתַי, נְיָר נְיָרוֹתָיו, פְּרָט פְּרָטֵי־ פְּרָטֵיהֶם, פְּרָס פְּרָסֵי־, אֲוָז אֲוָזֵי־ [1], אֲתָר אֲתָרֵי־, בְּדָל בְּדָלֵי־, חֲתָךְ חֲתָכֵי־.

יוצאים מן הכלל: גְּזָר גִּזְרֵי־(דין), כְּתָב כִּתְבֵי־, פְּסָק פִּסְקֵי־, שְׁטָר שִׁטְרֵי־ שִׁטְרוֹת־. צורת הרבים של שְׂלָו – שַׂלְוִים שַׂלְוֵי־.

[1] גם בשם ברווז הווי"ו מנוקדת בקמץ, והקמץ מתקיים בנטייה; ראו כלל טו – הקמץ בשמות שונים.

.

כלל ח – משקל פַּעָל ומשקל פָּעוֹל

1. הקמץ מתקיים בשמות במשקל פַּעָל.[1] למשל: דַּיָּן דַּיָּנֵי־ דַּיָּנֵיכֶם, פָּרָשׁ פָּרָשֵׁי־, חַיָּב חַיָּבֵי־, חַלָּשׁ חַלָּשֵׁי־, נַיָּד נַיָּדֵי־; וַסָּת וַסָּתֵי־, מַדָּד מַדָּדֵי־, קַטָּר קַטָּרֵיהֶם; אַגָּס אַגָּסֵי־.

יוצאים מכלל זה השמות אַגָּן אַגְּנֵי־, אַיָּל אַיְּלֵי־, וכן צַוָּאר צַוְּארֵיהֶם.

בשמות מרובעים הגזורים במשקל פַּעָל (היינו שמות המציינים את עושה הפעולה) הקמץ מתקיים.[2] למשל: סַרְטָט סַרְטָטֵי־, פַּרְנָס פַּרְנָסֵי־ פַּרְנָסֵיכֶם (בעלי עיסוק); אַוְרָר אַוְרָרֵי־, צַנְתָּר צַנְתָּרֵי־ (כלים ומכשירים).

בשמות המרובעים האחרים אין הקמץ מתקיים. למשל: אַבְזָם אַבְזְמֵי־, אַרְנָב אַרְנְבֵי־, עַכְבָּר עַכְבְּרֵי, סַחְלָב סַחְלְבֵי־, סַפְסָל סַפְסְלֵי־.

2. צורות הנקבה יחידה של שמות במשקל פַּעָל נוצרות בדרכים שונות (וכולן כשרות): במשקל סגולי, כגון זַמָּר זַמֶּרֶת; בסיומת ־ָה, כגון רַוָּק רַוָּקָה; בסיומת ־ִית, כגון סַפָּר סַפָּרִית. הצורות במשקל הסגולי נוטות ביחיד על פי כללי המשקלים הסגוליים, למשל זַמַּרְתֵּנוּ.[3]
הקמץ בצורות הנקבה מתקיים, למשל: סַפָּרִית סַפָּרִיתְכֶן סַפָּרִיּוֹת־(צמרת), רַוָּקָה רַוָּקַת־ רַוָּקוֹת־, זַמָּרוֹת זַמָּרוֹת־(אופרה).

צורת הנקבה של אַיָּל היא אַיָּלָה או אַיֶּלֶת, ובנטייה: אַיֶּלֶת־ אַיַּלְתִּי (על דרך הסגוליים) אַיְּלוֹת־(השדה).

3. הקמץ מתקיים במשקל פָּעוֹל – בשמות המציינים את עושה הפעולה (אדם או כלי). למשל: לָקוֹחַ לָקוֹחוֹת לָקוֹחוֹת־ לָקוֹחוֹתָיו, כָּרוֹז כָּרוֹזוֹת, סָמוֹךְ סָמוֹכוֹת, פָּגוֹשׁ פָּגוֹשֵׁי־.
כן הקמץ מתקיים בשמות האלה: מָמוֹן מָמוֹן־ מָמוֹנְכֶם מָמוֹנוֹת, נָמוֹש נָמוֹשׁוֹת, פָּמוֹט פָּמוֹט־(כסף), פָּעוֹט פָּעוֹטוֹת,[4] פָּשׁוֹשׁ פָּשׁוֹשִׁים.

הערה: סיומת הרבים במשקל פָּעוֹל בעל הקמץ המתקיים היא ברגיל במקורות העברית ־וֹת, וכך נוהגות המילים בימינו, כגון לָקוֹחוֹת, כָּרוֹזוֹת, פָּעוֹטוֹת. בכמה שמות נוהגת סיומת הרבים ־ִים, כגון במילים פָּגוֹשׁ, פָּשׁוֹשׁ, פָּמוֹט (פָּמוֹטִים לצד פָּמוֹטוֹת).

כן הקמץ מתקיים במשקלים פָּעוֹלָאפָּעוֹלַאי, שהם תולדות פָּעוֹל. למשל: אָמוֹרָא אָמוֹרָאִים, סָבוֹרָא סָבוֹרָאִים; אָמוֹדַאי אָמוֹדָאִים.

[1] ראו גם שמות במשקל פַּעָל בעלי ע' הפועל הח"ע.
[2] אבל שמות בעלי שתי הברות שוות נשקלים במשקל פַּלְפַּל. ראו פתח ודגש בנטייה.
[3] ראו הסגול בצורות נקבה מלעיליות. הכלל נוסח במזכירות המדעית בעת עריכת המהדורה השלישית.
[4] אולם דבר פָּעוּט [ש"ת], דברים פְּעוּטִים.

.

כלל ט – משקל פְּעָלָה

1. משקל פְּעָלָה נוטה בדרך כלל בקיום הקמץ (הראשון). למשל: כְּפָפָה כְּפָפַת־ כְּפָפָתוֹ כְּפָפוֹת־, סְבָרָה סְבָרַת־ סְבָרוֹתַי, עֲיָרָה עֲיָרַת־, פְּלָדָה פְּלָדַת־, פְּצָצָה[1] פְּצָצַת־ פְּצָצוֹתֵיהֶם.

2. הקמץ מתבטל בנטיית השמות האלה:[2]
אֲדָמָה, אֲמָרָה (הצהרה בתחום המשפט), אֲנָחָה, אֲנָקָה[3], בְּרָכָה[4], גְּעָרָה, דְּאָגָה, דְּהָרָה, דְּמָמָה, הֲדָרָה, הֲלָכָה, זְעָקָה, חֲדָשָׁה, חֲזָקָה, חֲרָדָה, יְלָלָה, יְשָׁרָה, לְבָנָה, לְוָיָה[5], נְאָצָה[6], נְאָקָה, נְדָבָה, נְהָמָה, נְמָלָה[7], נְקָמָה, נְשָׁמָה, סְעָרָה, עֲגָבָה, עֲגָלָה, עֲדָשָׁה, עֲזָרָה[8], עֲמָלָה[9], עֲנָוָה, עֲנָנָה, עֲרָבָה, צְדָקָה, צְוָחָה, צְעָדָה, צְעָקָה, קְלָלָה, קְעָרָה[10], רְבָבָה, רְוָחָה, רְחָבָה, רְנָנָה, שְׁאָגָה, שְׁגָגָה, שְׁמָמָה, שְׁעָטָה, שְׂעָרָה [סערה].
נטיית השמות האלה היא על דרך נְדָבָה נִדְבַת־ נְדָבוֹת נִדְבוֹת־.

הערות

  1. כשפ' הפועל או ע' הפועל גרוניות, בא פתח תחת פ' הפועל. למשל: אֲדָמָה אַדְמָתִי, עֲדָשָׁה עַדְשַׁת־, עֲנָוָה עַנְוַת־, גְּעָרָה גַּעֲרָתָהּ, שְׁאָגָה שַׁאֲגוֹתָיו. גם רְוָחָה נוטה בפתח, כגון רַוְחַת־.
  2. השמות אֲנָקָה (אנחה), חֲרָדָה, חֲזָקָה, עֲגָלָה, עֲזָרָה נוטים בסגול: אֶנְקָתִי, חֶרְדַת־[11], עֶזְרַת־ וכו'.
  3. השם הֲלָכָה נוטה בחיריק, אף על פי שפ' הפועל גרונית, כגון הִלְכַת־ הִלְכָתוֹ הֲלָכוֹת הִלְכוֹת־. כך גם אֲמָרָה – אִמְרַת־.

3. שמות אחדים ממשקל פְּעָלָה נוטים על דרך הסגוליים, ואלו הם:
יְבָמָה יְבֶמֶת־ יְבִמְתִּי, עֲטָרָה עֲטֶרֶת־ עֲטַרְתּוֹ, עֲלָטָה עֲלֶטֶת־, עֲצָרָה עֲצֶרֶת־, עֲקָרָה עֲקֶרֶת־, עֲשָׂרָה עֲשֶׂרֶת־ עֶשְׂרוֹת־ וגם עַשְׂרוֹת־,[12] עֲתָרָה עֲתֶרֶת־.

[1] את השם פְּצָצָה אפשר להטות גם בביטול הקמץ, כגון פִּצְצַת־ פִּצְצוֹתֵיהֶם.
[2] הרשימה אינה כוללת צורות נקבה של משקל פָּעָל (כגון חֲכָמָה), ואלה נוטות בביטול הקמץ.
[3} גם במשמעות בעל חיים, ובמשמעות זו הנטייה בפתח (על פי הערה א בסעיף זה).
[4] צורת הנסמך ביחיד בדגש: בִּרְכַּת־. אבל בִּרְכָתִי, בִּרְכַתְכֶם וכו'.
[5] אבל בשם לְוָיָה במשמעות 'לְוָיַת המת' הקמץ מתקיים.
[6] במקרא נטיית הרבים היא על דרך משקל פַּעָלָה: נֶאָצוֹת, נָאָצוֹתֶיךָ.
[7] נטיית נְמָלָה: נִמְלַת־ נְמָלִים נִמְלֵי־ או נִמְלוֹת־ וכיו"ב
[8] במסורת הספרדית עֲזָרַת־ (על דרך סעיף 1 לעיל), במסורת התימנית עֲזֶרֶת־ עֲזַרְתּוֹ (על דרך סעיף 3 להלן).
[9] הצורה הרווחת עַמְלָה. ראו  עַמְלָה, עֲמָלָה.
[10] במקרא גם קְעָרֹתָיו.
[11] במקרא חֶרְדַּת־.
[12] המין הדקדוקי של עֲשָׂרוֹת (כשם עצם) הוא נקבה, כגון 'עשרות רבות של אנשים'.

.

כלל י – שמות הפעולה פַּעָלָה, הַפְעָלָה, הִפָּעֵל והדומים להם

1. הקמץ (הראשון) מתקיים במשקל פַּעָלָה ובמקביל לו במרובעים. למשל: בַּקָּשָׁה בַּקָּשַׁת־ בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹתֵיכֶם, כַּתָּבָה כַּתָּבָתוֹ, נֶחָמָה נֶחָמַת־ נֶחָמוֹתֵיכֶם, פָּרָשָׁה פָּרָשַׁת־ פָּרָשׁוֹת פָּרָשׁוֹת־ פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹתֵיכֶם; קַלְקָלָה קַלְקָלַת־ קַלְקָלָתוֹ, פַּרְנָסָה פַּרְנָסָתֵנוּ; וכן מַלְמָלָה מַלְמָלַת־, צַחְצָחוֹת צַחְצָחוֹת־, צַפְצָפָה צַפְצָפַת־.

בשמות אחדים במשקל פַּעָלָה ובמשקל המקביל לו במרובעים אין הקמץ מתקיים, והם נוטים על דרך משקל פַּעֶלֶת. ואלו הם: יַבָּשָׁה יַבָּשָׁה יַבֶּשֶׁת־ יַבַּשְׁתִּי יַבְּשׁוֹת־, לֶהָבָה לַהֶבֶת־(אש) לַהַבְתִּי, שַׁיָּרָה שַׁיֶּרֶת־ שַׁיְּרוֹת־; וכן קַרְפָּדָה קַרְפֶּדֶת־ קַרְפַּדְתּוֹ קַרְפְּדוֹת־, כִּרְכָּרָה כִּרְכֶּרֶת־ כִּרְכַּרְתּוֹ.
השם חַטָּאָה נוטה כמו חַטָּאת בביטול הקמץ: חַטַּאת־ חַטֹּאות־ וכו'.

2. הקמץ (הראשון) מתקיים במשקל הַפְעָלָה וכן במשקל אַפְעָלָה. למשל: הַזְמָנָה הַזְמָנָתִי הַזְמָנוֹתֵיכֶם, הַסְפָּקָה הַסְפָּקַת־ הַסְפָּקָתוֹ, הוֹדָעָה הוֹדָעַת־ הוֹדָעַתְכֶם, הוֹצָאָה הוֹצָאַת־ הוֹצָאוֹת הוֹצָאוֹת־ הוֹצָאוֹתֵיכֶם; אַזְהָרָה אַזְהָרַת־ אַזְהָרָתוֹ, אַזְכָּרָה אַזְכָּרָתָהּ, אַסְפָּקָה אַסְפָּקַת־.

3. הקמץ מתקיים במשקל הִפָּעֵל ובמשקלים הגזורים ממנו. למשל: הֵעָדֵר הֵעָדֵר־ הֵעָדְרוֹ, הִבָּנוֹת הִבָּנוֹתוֹ, הִמָּנְעוּת הִמָּנְעוּתָם.

.

כלל יא – הקמץ לפני ־אֵי, ־יֵי

הקמץ מתקיים בצורות שבהן הוא בא לפני ־אֵי, ־יֵי. למשל: (הֶגֶה) הֲגָאִים הֲגָאֵי־ הֲגָיִים הֲגָיֵי־, (לְוַאי לְוָאִים לְוָאֵי־ לְוָיִים לְוָיֵי־ לְוָיֶיהָ, (חֵטְא) חֲטָאִים חֲטָאֵי־ חֲטָאֵיכֶם, (קֹשִׁי) קְשָׁיִים קְשָׁיֵי־, מִקְרָא מִקְרָאֵי־, מוֹצָא מוֹצָאֵי־, מֻשָּׂא מֻשָּׂאֵי־, נִשָּׂא נִשָּׂאֵי־, נוֹרָא נוֹרָאֵי־.[1]

יוצאות מכלל זה הצורות (דְּשָׁאִים) דִּשְׁאֵי־ דִּשְׁאֵיהֶם, טַנְאֵי־ טַנְאֵיכֶן, כִּלְאֵי־, פִּלְאֵי־, פִּרְאֵי־, (גֹּמֶא גְּמָאִים) גָּמְאֵי־, שהקמץ מתבטל בהן.

[1] אבל בסיומת ־אוֹת הקמץ משתנה לשווא: מקרְאות־, נורְאות־, מוצְאות־. במקרא מוֹצָאֹתָיו. ראו גם כלל ב – קמץ משתנה לשווא, הערה 1.

.

כלל יב – הקמץ בסיומות ־ָן, ־ָר

1. שמות המסתיימים ב־ָן וסיומת זו היא צורן סופי או חלק של המשקל (כלומר, הנו"ן אינה מן השורש) – הקמץ שבסיומת מתקיים בנטייה. בכלל זה השמות בסיומת ־תָן. למשל: קַבְּלָן קַבְּלָנֵי־, יוֹמָן יוֹמָנֵיהֶם, מַזְגָן מַזְגָנֵיכֶם, אִילָן אִילָנוֹת־(סרק), נוֹגְדָן נוֹגְדָנֵי־; גַּאַוְתָן גַּאַוְתָנֵי־.
כן מתקיים הקמץ במילה סַדָּן (שמקורה בארמית) ובכמה שמות שאולים: גּוֹפָן, לַבְקָן, לוֹכְסָן, לֻלְיָן.

יצאו מכלל זה השמות האלה, שאין הקמץ בהם מתקיים בנטייה:

  • שמות במשקל פֻּעְלָן, פָּעְלָן: אָבְדָן, אֻלְפָּן, אֻמְדָּן, חֻרְבָּן, פֻּלְחָן, פֻּרְקָן, קָרְבָּן, שֻׁלְחָן.
  • שמות במשקל פִּעְיָן: בִּנְיָן, מִנְיָן, עִנְיָן, קִנְיָן.
  • שמות שונים: אַלְמָן, בֻּסְתָּן, דּוּכָן, דְּיוֹקָן[1], כִּבְשָׁן, לִפְתָּן, מִזְרָן, מִפְתָּן, פִּשְׁתָּן.[2]

לדוגמה: אֻלְפָּן אֻלְפְּנֵי־, שֻׁלְחָן שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם; בִּנְיָן בִּנְיְנֵי־; דּוּכָן דּוּכְנֵיהֶם.

הקמץ (הראשון) בשם קַיְטָנָה מתקיים בנטייה, כגון קַיְטָנַת־ קַיְטָנוֹת־.

2. הקמץ מתקיים בשמות המסתיימים בצורן הסופי ־ָר והמציינים עיסוק או תכונה. למשל: סַנְדְּלָר סַנְדְּלָרֵיכֶם, סְמַרְטוּטָר סְמַרְטוּטָרֵי־, בִּימָר בִּימָרֵי־, וכן בשמות בַּלְדָּר בַּלְדָּרֵי־, לַבְלָר לַבְלָרֵיכֶם, קֵיסָר קֵיסָרֵי־.

אבל: אוֹלָר אוֹלְרֵיכֶם, סוּדָר סוּדְרֵי־, סִינָר סִינְרֵי־, קוֹלָר קוֹלְרֵי־, עַכְבָּר עַכְבְּרֵי־, ואף גִּזְבָּר גִּזְבְּרֵי־, טַפְסָר טַפְסְרֵי־ (או טִפְסָר טִפְסְרֵי־).

[1] אבל בסמיכות לטעם הקמץ מתקיים – דְּיוֹקָנוֹ (ולא דיוקְנו). צורת הרבים היא דְּיוֹקָנִים או דְּיוֹקְנָאוֹת, ובנטיית דְּיוֹקְנָאוֹת הקמץ מתקיים לפי כלל ג.
[2] רשימה זו אינה באה להביע עמדה בשאלת שורשם של השמות המנויים בה.

.

כלל יג – הקמץ לפני סיומות

1. הקמץ מתקיים בצורות שבהן הוא בא לפני הסיומות ־ִי (־נִי), ־ִית, ־וּת, ־ִיָּה.

דוגמאות:
לפני הסיומת ־ִי (־נִי): אֶמְצָעִי [ש"ת] אֶמְצָעִית אֶמְצָעִיּוֹת, אֶמְצָעִי [ש"ע] אֶמְצָעֵי־, חַקְלָאִי [ש"ת] חַקְלָאִיִּים, כְּנָפִי כְּנָפִיִּים, עֲמָמִי עֲמָמִיִּים, צְבָאִי צְבָאִיִּים, רָאשִׁי רָאשִׁיִּים; רוּחָנִי רוּחָנִיִּים.
לפני הסיומת ־ִִית: זָוִית זָוִיתוֹ זָוִיּוֹת, חֲצָאִית חֲצָאִיּוֹת.
לפני הסיומת ־וּת: אֶמְצָעוּת אֶמְצָעוּתוֹ, גָּלוּת גָּלוּת־ גָּלוּתֵנוּ גָּלוּיוֹתֵינוּ, דַּיָּנוּת דַּיָּנוּתוֹ, חָזוּת חָזוּתְכֶם, חַקְלָאוּת חַקְלָאוּת־, מְלָאכוּתִי מְלָאכוּתִיִּים, רָשׁוּת רָשׁוּיוֹת.
אבל אַלְמָנוּת אַלְמְנוּתָהּ אַלְמְנוּתָם.
לפני הסיומת ־ִִיָּה: חָזִיָּה [מן חָזֶה] חָזִיַּת־, מֶרְכָּזִיָּה מֶרְכָּזִיּוֹתֵיהֶם, עַגְבָנִיָּה עַגְבָנִיּוֹת־.[1]
כן הקמץ מתקיים לפני הסיומת ־ִִיּוּת (הבאה בשמות מופשטים הגזורים משמות בסיומת ־ִי). למשל: אַכְזָרִיּוּת[2] אַכְזָרִיּוּתָם, אֶמְצָעִיּוּת אֶמְצָעִיּוּתְכֶם, עֲמָמִיּוּת עֲמָמִיּוּתָם, צְבָאִיּוּת צְבָאִיּוּתְכֶם, רוּחָנִיּוּת רוּחָנִיּוּתוֹ.

2. בשמות ייחוס של עמים ומשפחות וכדומה, המסתיימים ב־ִי, הקמץ מתקיים בכל הברה שהיא (על פי מָכִירִי, עֲמָלֵקִי וכדומה הבאים במקרא). למשל: דָּוִידִי, לְבָנוֹנִי, תָּבוֹרִי, תֵּל־אָבִיבִי.

יוצאים מכלל זה: יִשְׂרְאֵלִי, יִשְׁמְעֵאלִי, גְּלִילִי (לצד גָּלִילִי).

[1] ראו גם כלל ד – קמץ שלפני ההברה הסמוכה לטעם.
[2] במקרא אַכְזְרִיּוּת.

.

כלל יד – הקמץ במ"ם בשמות מגזרת הכפולים

הקמץ מתקיים במ"ם המשקל בשמות מגזרת הכפולים. למשל: מָגֵן מָגִנִּים מָגִנִּי, מָסָךְ מָסַכִּים, מָעֹז מָעֻזִּי.

.

כלל טו – הקמץ בשמות שונים

הקמץ מתקיים בנטיית השמות האלה: אֵיתָן אֵיתָנֵי־, אִכָּר אִכָּרֵי־, אָמָּן אָמָּנֵי־, אֻמָּן אֻמָּנֵי־; וָזִיר וָזִירִים, וָתִיק וָתִיקִים וכן וָתִיקוּת, שָׁלִישׁ (תפקיד צבאי) שָׁלִישׁוֹ שָׁלִישִׁים וכן שָׁלִישׁוּת; מַעְבָּד מַעְבָּדֵיהֶם, מַטָּע מַטָּעֵי־, מַכָּר מַכָּרֵיהֶם, מוֹרָשׁ מוֹרָשֵׁיהֶם, תּוֹשָׁב תּוֹשָׁבֵי־; בַּרְוָז בַּרְוָזֵי־; מָסֹרֶת מָסָרְתָּם; אַדְרִיכָל אַדְרִיכָלֵי־, דְּרָקוֹן דְּרָקוֹנֵי־, סִימָן סִימָנֵי־ סִימָנֵיהֶם, פָּנָס פָּנָסֵי־.
הקמץ מתקיים בריבוי השם שָׁבוּעַ, כגון שָׁבוּעוֹת שָׁבוּעוֹת־ שָׁבוּעוֹתֵיכֶם (אבל: שְׁבוּעַ־, וכן שְׁבוּעוֹן).
הקמץ מתקיים בנטיית צורת הרבים של השמות בַּיִת, עִיר, רֹאשׁ, כגון בָּתִּים בָּתֵּיהֶם, עָרִים עָרֵי־, רָאשִׁים רָאשֵׁיכֶם.

.

נטייה על דרך משקלים אחרים

ואלה השמות שהקמץ נמצא בהם בנפרד, ואילו נטייתם על דרך משקלים אחרים:

.

כלל טז – קמץ המשתנה בנטייה לפתח ואחריו דגש

בנטיית השמות האלה בא פתח ודגש אחריו:[1]

1. ממשקל פָּעָל: גָּמָל גְּמַלִּי גְּמַלִּים גְּמַלֵּי־, חָרָךְ חֲרַכִּים, עָצָב עֲצַבָּיו, קָטָן קְטַנִּים, שָׁלָב שְׁלַבֵּיהֶם, שָׁפָן שְׁפַנִּים.

2. ממשקל מִפְעָל / מַפְעָל: מַאֲמָץ מַאֲמַצִּים מַאֲמַצֵּי־, מַחְמָד מַחְמַדִּי, מַחְמָץ מַחְמַצִּים, מַחְצָב מַחְצַבִּים, מַחְשָׁךְ מַחְשַׁכִּים, מַטְעָם מַטְעַמִּים, מִכְמָן מִכְמַנִּים, מַמְתָּק מַמְתַּקִּים, מַנְעָם מַנְעַמִּים, מָסָךְ מָסַכִּים, מַעֲדָן מַעֲדַנִּים, מַעֲמָק מַעֲמַקִּים, מַעֲקָשׁ מַעֲקַשִּׁים, מַרְבָד מַרְבַדִּים, מֶרְחָק מֶרְחַקִּים, מַשְׁאָב מַשְׁאַבִּים, מִשְׁבָּת מִשְׁבַּתִּים, מִשְׂגָּב מִשְׂגַּבִּי, מִשְׁלָב מִשְׁלַבִּים, מִשְׁמָן מִשְׁמַנִּים;[2] ועל דרך זו מִבְטָח מִבְטַחִים (בפתח).

3. בשמות: צָב צַבִּי צַבִּים צַבֵּי־, תָּם תַּמָּה, יָם יַם־[3] יַמִּים, אֶשְׁנָב אֶשְׁנַבִּים, חַרְצָן חַרְצַנִּים, חַשְׁמָן חַשְׁמַנִּים, מוּסָךְ מוּסַכִּים, סַרְעָף סַרְעַפִּים (שַׂרְעָף שַׂרְעַפִּים), עַקְרָב עַקְרַבִּים, רַעֲנָן רַעֲנַנִּים, שַׁאֲנָן שַׁאֲנַנִּים, שֶׁנְהָב שֶׁנְהַבִּים, אוּלָם[4] אוּלַם־[5] אוּלַמִּים אוּלַמּוֹת; ועל דרך זו חָח חַחִים (בפתח).

בשם שַׁבָּת ביחיד – שַׁבַּתּוֹ שַׁבַּתְּכֶם; אבל ברבים שַׁבָּתוֹת שַׁבְּתוֹת־ שַׁבְּתוֹתַי, וכן שַׁבָּתוֹן.
בשם מַתָּת ביחיד – מַתַּתּוֹ מַתַּתְּכֶם; ברבים מַתָּנוֹת.
בשם בָּחוּר הקמץ משתנה בנטייה לפתח, כגון בַּחוּר־(חמד) בַּחוּרָה בַּחוּרִים בַּחוּרֵי־.

[1] ראו גם פתח ודגש בנטייה.
[2] על דרך שמות אלו נקבע ניקוד המונח מִדְגַּנִּים.
[3] במקרא גם בסמיכות יָם־, אבל יַם־סוּף.
[4] וכן במקרא צורת המשנה אֵילָם: אֵילַמִּים אֵילַמּוֹת.
[5] במקרא באה צורת הנסמך: אוּלָם־.

.

כלל יז – משקלי מִפְעָלָה, תִּפְעָלָה

בשמות ממשקל מִפְעָלָה (מַפְעָלָה, מֶפְעָלָה)תִּפְעָלָה נטיית היחיד היא בדרך כלל על דרך הסגוליים.
למשל: מַחְלָקָה מַחְלֶקֶת־ מַחְלַקְתָּהּ, מַמְלָכָה מַמְלֶכֶת־, מִשְׁפָּחָה מִשְׁפַּחַת־ מִשְׁפַּחְתְּךָ, מֶלְתָּחָה מֶלְתַּחַת־, מֶמְשָׁלָה מֶמְשֶׁלֶת־ [1], מֶרְכָּבָה מֶרְכֶּבֶת־ מֶרְכָּבוֹת מֶרְכְּבוֹתָיו [2], מַפָּלָה מַפֶּלֶת־ מַפַּלְתָּם, מַצָּבָה מַצֶּבֶת־(עובדים), מוֹדָעָה מוֹדַעַת־(אבל) מוֹדַעְתּוֹ, מוֹעָצָה מוֹעֶצֶת־ מוֹעַצְתָּם [3], מוֹשָׁבָה מוֹשֶׁבֶת־; תּוֹדָעָה תּוֹדַעַת־ תּוֹדַעְתְּכֶם, תּוֹכָחָה תּוֹכַחַת־ תּוֹכַחְתִּי, תּוֹלָדָה תּוֹלֶדֶת־.

יוצאים מכלל זה השמות שלהלן, שהקמץ משתנה בהם לשווא:
א. כמה שמות משורשי פ"נ: מַתָּנָה מַתְּנַת־ מַתְּנָתִי, מַטָּלָה מַטְּלַת־, מַטָּרָה מַטְּרַת־ מַטְּרָתוֹ. כך גם השם מַסְקָנָה[4]: מַסְקְנַת־, מַסְקְנָתְךָ; ברבים: מַסְקָנוֹת מַסְקְנוֹתֶיךָ.
ב. השמות משורשי ל"א. למשל: מִדְשָׁאָה מִדְשְׁאַת־, מִרְפָּאָה מִרְפְּאַת־ מִרְפְּאָתָם, מַשָּׂאָה מַשְּׂאַת־; תּוֹצָאָה תּוֹצְאַת־ תּוֹצְאָתוֹ; וכן מִשְׁוָאָה מִשְׁוְאַת־.

תנו דעתכם: בצורת הרבים של השמות במשקל מִפְעָלָה, תִּפְעָלָה הקמץ (הראשון) נוהג כרגיל: מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפְּחוֹת־, מַתָּנוֹת מַתְּנוֹתָיו, מִרְפָּאוֹת מִרְפְּאוֹת־; תּוֹלָדוֹת תּוֹלְדוֹתַי.

גם נטיית השם מְלָאכָה היא על דרך הסגוליים ביחיד: מְלֶאכֶת־ מְלַאכְתִּי; ברבים: מְלָאכוֹת מְלָאכוֹת־ מְלָאכוֹתֶיךָ.[5]

[1] במקרא מֶמְשְׁלוֹת (כנראה צורת נסמך) מַמְשְׁלוֹתָיו.
[2] במקרא מִרְכֶּבֶת־ מַרְכָּבוֹת מַרְכְּבוֹת־ וכיו"ב.
[3] תנו דעתכם להבדל בין מוֹעָצָה למוֹעֵצָה [עצה, מזימה].
[4] השם מַסְקָנָה – בלא דגש בסמ"ך.
[5] במקרא מַלְאֲכוֹת־ מַלְאֲכוֹתֶיךָ.