Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

שרתוק – שם עברי?

בשנותיה הראשונות של המדינה התקבל נוהג שלפיו בעלי תפקידים וספורטאים שנשלחו לייצג את המדינה באירועים ובתחרויות מעבר לים נדרשו לעברת את שם משפחתם. אחד המקפידים הגדולים בעניין זה היה שר החוץ הראשון, ולימים ראש הממשלה, משה שרת, שעברת בעצמו את שם משפחתו וקיצרוֹ משרתוק (מקור השם שרתוק כנראה בשם עיירה בשם צ'רטקי בבלארוס. לחלופין אפשר שמקורו במילה הרוסית צ'רטוק שפירושה 'שדון', וששימשה לעיתים כינוי לאדם פיקח וזריז).

בארכיון המדינה בירושלים נשמר תיק מסמכים ממשרד החוץ, ובו תכתובות בעניין עברות שמות משנותיה הראשונות של המדינה. המסמך הראשון בתיק הוא פנייה רשמית של יצחק בן־צבי, נשיא הוועד הלאומי, אל שרי הממשלה ביום כ"ה באייר תש"ח, כשלושה שבועות לאחר הכרזת המדינה. במכתבו קורא בן־צבי לשרים ולנבחרי הציבור ומפציר בהם להראות דוגמה אישית ולתת לשמם צורה עברית.

לא תתכן מדינה עברית שאזרחיה יוסיפו להופיע בחיי הפרט ובחיי הכלל בשמות לועזיים, כפי שנהוג אצלנו עד כה, שהשמות הלועזיים תופסים למעלה מ־90% של כל שמות המשפחה בקרבנו. זה דורש שינוי רדיקלי.
טבעי הדבר שרבים מהלוחמים שלנו החליפו מתוך התעוררות עצמית את שמותיהם ואת שמות משפחותיהם וחדשו שמות עבריים עתיקים, הנשקפים אלינו מבעד לדורות – במודעות אבל ובפקודות השעה. שמות כמו יואב ואבנר, גדעון ויפתח, וכמוהן לעשרות ולמאות. צו השעה הוא – להלביש את חיינו צורה עברית במקום האצטלא הגלותית, אפילו אם זו האחרונה נתקדשה במסורת של כמה דורות. אני פונה בקריאה אל כל ראשי העם ונציגיו שהם יהיו הראשונים לשנוי שמותיהם הלועזיים לעברית. אני פונה אל כל אחד ואחד שלא מלא חובה זו שיזדרז למלאותה.
אם שנוי השם הוא קרבן, יקריבהו כל אחד ברצון מעצמו, ואז ידרוש זאת גם מחברו. אל יאמר איש: הן אני וזקני נודעו בשמם הלועזי, כיצד אחליפנו ואנתק את שלשלת הירושה? החוקר ההיסטורי ימצא את סדרי היחוסין ויזהה אותם. זהו מתפקידו של ההיסטוריקון, ותפקידנו אנו ליצור את העובדות ולהגביר את לכודו של הישוב, את לכודו של העם הנכנס לחיים חדשים של אומה בת חורין בארצה.

כאמור, נושא עברות השמות היה קרוב לליבו של שר החוץ שרת, ובתיק מצויים מכתבים נחרצים שלו המופנים אל פקידים שהשאירו את שמם הלועזי על כנו. כך למשל כתב אל הפיזיקאי פרופ' שמואל סמבורסקי, שהיה מנהל "המועצה המדעית לישראל" שעל יד משרד ראש הממשלה:

קבלתי בתודה את מכתבך, אבל בפעם המאה ואחת התפלצתי למראה שמך. עד מתי תוסיף לכער את תולדות ישראל? בתקוה לראותך חוזר בתשובה. (תמוז תשי"ב, יולי 1952)

במקרים אחרים פנו אל השר אנשים שונים וביקשו שיציע להם שם עברי תמורת שמם הלועזי. לדוגמה, באביב 1953 פנה ד"ר ו' לנגה, יו"ר איגוד הטניס בישראל, אל שר החוץ וכתב כך:

הננו מרשים לעצמנו לפנות אל כב' בבקשה שיושיט את עזרתו בענין דלקמן:
שמות המועמדים העומדים ליצג את ישראל במשחק על גביע "דויס" בסבוב הראשון נגד ספרד אשר עומד להתקיים בתאריך 1.5.52 בברסלונה הם כדלקמן:
1. אריה וייס;
2. מרדכי אפל;
3. אלעזר דוידמן;
4. ד"ר א' גוטסמן.
פנינו אל השחקנים הנ"ל ובקשנום [להחליף] את שם משפחתם לשמות עבריים והם נענו בחיוב.
נהיה אסירי תודה לכב' אם יואיל לעזור לנו במציאת שמות עבריים לשחקנים הנ"ל.

מכתב שינוי שם

על מכתב הפנייה שרבט שרת בכתב ידו הצעות עברות, וכך כתב: "וייס – צַחַר (לפי המשמעות) או יַעַשׂ (לפי הצלצול); אפל – אָפִיל; דוידמן – בן־יִשַי; גוטסמן – בַּרְאֵל". שמות אלו אכן נשלחו אל איגוד הטניס בידי עוזרו של השר.

על רקע זה מעניין למצוא בתיק מסמך נוסף בכתב ידו של יצחק בן־צבי, ובו הוא מגיב ל"היתר" שנתנו דוד בן־גוריון ודוד רמז למשה שרת עצמו להוסיף ולהיקרא שרתוק, שכן שם זה יכול להיחשב עברי. יצוין כי בן־גוריון ורמז, וכמותם בן־צבי עצמו, עברתו את שם משפחתם שנים רבות קודם הקמת המדינה (בן־גוריון נקרא גרין, רמז – דרבקין, ובן־צבי – שמשילביץ). כך כתב בן־צבי:

 

 

לח' מ. שרתוק – ברכה
מדוע אינני מסכים ל"היתר" של רמז ושל ב"ג?

  1. נניח שהשם שרתוק נגזר מהשורש רָתוק והשי"ן שימושית, על משקל שחרור, שעבוד, שכלול – מכאן אפשר לבנות שִרתוק, שָרְתּק שרתק, ובלועזית SHIRTUK או SHARTEK. הצעה כזאת איננה. אבל א”א (=אי אפשר) לבנות שֶׁרְתּוֹק כי משקל כזה פֶעְלול איננו בנמצא, ואין לחדשו ad hoc.
  2. כאמור, אין הצעה לשינוי מ־shertok ל־shirtuk או ל־SHARTEK אלא לשמור על הצורה SHERTOK. לצורה זו איני רואה שום אסמכתא מצד הדקדוק אלא בסֵירוס הנקוד וז”א (=וזאת אומרת) כעין narrow escape בכדי להציל את הצורה הלועזית הקיימת וזה ישמש רק אמתלא למתרשלים, שיתלו את עצמם באילן גדול.

בהמשך מכתבו מדווח בן־צבי כי אמר לגולדה מאירסון ש"אין היא רשאית לצאת לרוסיה כאמבסדור אלא בשם עברי כגון מאירי או המאירי (הצעָתי) או פשוט מאיר (הצעת רמז), ונסתתמו טענותיה". הוא גם חוזר לשם שרתוק וכותב שאף אם נרצה לגזור את השם מהשורש שת"ק והרי"ש שימושית, כמו כרס"ם מכס"ם, גם אז אין מקום לניקוד במשקל פֶּעְלוֹל.

מעניין לראות כי איש הלשון יצחק אבינרי, שתמך עקרונית בעברות השמות, כתב בשנת 1952 כי השם שרתוק דווקא כשר לטעמו כשם עברי:

אם שמות כרוזנברג וגרזובסקי נשמעים מיד כנכרים ויש טעם להמירם, הרי לא כן שרתוק: שם כשר הוא, וראוי להתירו לבוא בקהל השמות העבריים. שרתוק מן רתוק, כמו שסתום מן סתום. ויש במקורותינו גם שרתוע (הקרוב מאוד לשרתוק) ושלחוף ושלבוק ולא רק שכלול ושחרור. וכן בשמות פרטיים: שמגר ושנאב כשרים על שום היותם בתנ"ך, ואם כן למה תגרע זכות שרתוק?

סוף דבר – שרתוק לא קיבל את ההיתרים הדחוקים שניתנו לשמו, ובה' באדר תש"ט פורסמה בעמוד הראשון של העיתון "הבקר", מיד לאחר ידיעה שכותרתה: "שרתוק: קבלתנו לאונ"א מובטחת" – ההודעה הבאה: "משה ויהודה שרתוק מודיעים ברבים כי מעתה יקרא שמם שרת (ש' קמוצה ור' צרויה)".

מכתב מאת יצחק בן־צבי

מכתב מאת יצחק בן־צבי

פרסום המסמכים באדיבות ארכיון המדינה. מספר התיק: ISA-mfa-Minister-000as0q

 

מתוך אקדם 62