פרשת וירא – נִין

"וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי…" (בראשית כא, כג)

דוברי העברית בת ימינו עשויים לתמוה על סדר המילים בדברי אבימלך לאברהם "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי". מדוע הקדים את הנין לנכד? ולמה לא הזכיר את הבן?

התשובה הפשוטה היא כי משמע המילים נִין ונֶכֶד בימינו שונה ממשמען המקורי. על כך כתב חבר האקדמיה ללשון העברית שמעון שרביט במאמרו "ה'נין' וה'נכד' – מן המקרא ללשון ימינו". להלן נביא את עיקרי דבריו, וכן את עמדת האקדמיה בעניין המילה נִין.

המילים נִין ונֶכֶד מופיעות יחד בתנ"ך שלוש פעמים, ותמיד בסדר הזה. את המילה נִין הוצע לקשור לצורת העתיד יִנּוֹן שבכתוב "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן [כתיב: ינין] שְׁמוֹ…" (תהלים עב, יז), וכן אל המילה הארמית נוּן – 'דג'. משערים שמשמעות היסוד של השורש היא השרצה והעמדת צאצאים, וכי נִין פירושו צאצא, זרע. המילה נֶכֶד מתפרשת בדרך כלל באותה משמעות על פי המילה האתיופית nagd ('גזע', 'משפחה') והמילה המצרית ngd ('נצר ממשפחה').

יש הרואים בצמד 'נין ונכד' מקרה של "שניים שהם אחד" (הנדיאדיס) – מושג אחד המובע במילים קרובות המחוברות בווי"ו החיבור, כגון 'דת ודין', 'חלק ונחלה'. לפי הסבר זה הצירוף 'נין ונכד' דומה בהוראתו לצירוף 'שֵׁם ושארית' (שמואל ב יד, ז) ושניהם מציינים צאצאים באופן כללי. גם בתרגום השבעים והפשיטתא 'נין ונכד' מתפרשים זרע, צאצא.

בתרגום אונקלוס ובתרגום יונתן נין הוא 'בן' ונכד הוא 'בן הבן'. כך הבינו גם פרשני ימי הביניים – מן הסתם בעקבות סדר המילים בתנ"ך. מכאן נוצר שימוש במילה נֶכֶד במשמע 'בן הבן' בספרות הרבנית (לצד השימוש הרווח ב'נין ונכד' לציון צאצאים בכלל), וכך המילה נֶכֶד משמשת עד ימינו.

השימוש במילה נִין לציון בן הנכד נולד כנראה רק בעברית החדשה. לא ברור מדוע כך אירע, שהרי לעניין זה העמיד לרשותנו המקרא מילה אחרת: שִׁלֵּשׁ, ולדעת אחרים רִבֵּעַ. ועד הלשון התנגד למשמע המחודש של נִין, וברשימת מונחי קרבת משפחה שפרסם בשנת תש"ג (1943) נקבע כי בן הנכד הוא שִׁלֵּשׁ. כן הוער שם כי נִין משמעו 'זרע האב בכל הדורות' – נרדף של צֶאֱצָא. אך הניסיונות לבער את השימוש במילה נִין לציון בן הנכד לא צלחו.

שנים רבות לאחר מכן, בשנת תשע"ה (2014), כשנדרשה האקדמיה לחידוש כמה מונחים של קרבת משפחה, נוצלה ההזדמנות לעדכן את החלטות ועד הלשון בזמנו. המילה נִין אושרה במשמעות בן הנכד, כנוהֵג, וכן נקבע כי בן הנין הוא חִמֵּשׁ.