משיכת מכחול ומשיחת מכחול

מריחה של צבע בהינף מכחול אחד מכונָה 'משיכת מכחול' או 'משיחת מכחול', ושני הכתיבים סבירים באותה מידה. הפועל מָשַׁךְ בכ"ף עניינו גרירה וסחיבה, ולכן משיכת מכחול היא פעולת היד המזיזה את המכחול בעת מריחת הצבע. לעומת זאת מָשַׁח בחי"ת עניינו מריחה, ולכן משיחת מכחול היא פעולת המכחול עצמו בשעה שהיד מושכת בו. כך או כך הפעולה עצמה אחת היא וגם תוצאתה.

האם יש עדיפות לאחת משתי הגרסאות?

המצוי ברובדי לשון קודמים של העברית תומך בגרסה 'משיכת מכחול' בכ"ף. על דברי המשנה "איזהו חָרוּם? הכוחל שתי עיניו כאחת" (בכורות ז, ג) כותב רש"י: "שאין לו כלל חוטם בין שתי עיניו, כשהוא כוחל עיניו במכחול יכול למשוך המכחול מעין לעין ואין החוטם מעכבו" (רש"י על בבלי בכורות מג ע"ב). אומנם המכחול הנזכר כאן הוא מכחול לעיניים ולא מכחול ציירים, אך נראה שמדובר באותה הפעולה. ועוד: הצירוף 'משיכת מכחול' מתקשר לצירוף המקראי "מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר" שבשירת דבורה (שופטים ה, יד), וכן אל הצירופים שנולדו בעקבותיו – כנראה בלשון הרבנית של ימי הביניים 'משך בעט סופר' ו'משך בקולמוס', ומכאן בעברית החדשה 'משיכת קולמוס'.

עם זאת בתיאור של ציורים שני הכתיבים משמשים בערבוביה. במאגרי טקסטים העומדים לרשותנו יש עדויות לשני הכתיבים בעיתונות העברית מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים. ועוד, בדברי ביאליק על הצייר ראובן רובין בשנת 1927 מצוי דווקא הכתיב בחי"ת: "אנחנו אך הצגנו את כף רגלנו על סף האדמה הזאת. המעט אשר החזקנו בו אהה, מה מעט הוא! אבל האמן הנה זה בא ומיד זכה בכל מן ההפקר. במשיחת מכחול קנה הכל! ובבת אחת" (ח"נ ביאליק, הצייר ראובן [לתערוכתו], הארץ, ט"ז באדר תרפ"ז, 18 בפברואר 1927).

הבחירה בין הצירופים 'משיכת מכחול' ו'משיחת מכחול' נתונה אפוא לטעם האישי ולדרך שבה תופסים את הפעולה הזאת.