בית הנהלול

בשנת תקצ”ה (1835) נדפס בווילנה ספרו של מרדכי אהרון גינצבורג “תולדות בני האדם”, העוסק בהיסטוריה של יוון ורומא עד לחורבן האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לסה”נ. בדבריו על הקיסר אספסיינוס הוא מספר כך:

[הוא] “מִלֵּא בסדר הוצאה וּבְסִפּוּק את האוצר הַמּוּרָק, חִזק את מוסר המלחמה הנרפֶּה וַיָּשָׁב וַיַּחֲזֵק במחוזי רומה אשר נקרעו ממנה בימי נירון. הֶחֱיָה את קצה העיר מֵערמת העפר והאבנים השרופות בימי ההולך לפניו, וַיְפָאֵר את רומה בבית הנהלול הגדול אשר יכיל בַּחללוֹ שבעה ושמונים אלף איש”.

בית הנהלול הוא הקולוסאום של רומא.

המילה נַהֲלוֹל היא מילה יחידאית במקרא, והיא מופיעה – בצורת הרבים נפרד שלה – בישעיהו ז, יט: “וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים“.

למילה נַהֲלוֹל שלוש מסורות פרשנות:

1. “מקום מרעה או מקום מים” (כך במילון העברית המקראית מאת מנחם צבי קדרי), “מקום השקאת הבהמות” (כלשונו של אליעזר בן־יהודה בהערה למילה במילונו), כלומר המקום שאליו מנהלים את העדר. על פי מסורת זו שורש המילה הוא נה”ל, והיא כנראה הנכונה מכולן.

2. “מין ממיני העצים השפָלים והפחותים” – כלשונו של ר’ דוד קמחי (רד”ק) ב”ספר השרשים” שלו – או “מין קוץ” במלון השפה העברית ליהודה גרזובסקי (גור). מסורת זו היא המקובלת מכולן, והדים לה נמצא בספרות העברית לדורותיה, החל בימי הביניים וכלה בימינו. גם לפיה שורש המילה הוא כנראה נה”ל.

3. עניין שבח ותהילה – מן השורש הל”ל. מסורת זו הולכת בדרך הדרש, והיא מופיעה בפעם הראשונה בתרגום יונתן לפסוק בישעיהו: “וְיֵיתוֹן וְיִשְׁרוֹן כּוּלְּהוֹן בִּרְחוֹבֵי קִרְיָא וּבִשְׁקִיפֵי כֵיפַיָּא וּבְכָל מַדְבְּרֵי נַעֲצוּצַיָּא וּבְכָל בָּתֵּי תוּשְׁבְּחָתָא“, כלומר בבתים שאומרים בהם דברי תהילה. רש”י הולך בדרכו של תרגום יונתן, ובפירושו לישעיהו הוא מסתפק בהבאת נוסח התרגום. רד”ק, ההולך כאמור בדרך שונה, מזכיר את הפירוש הזה באומרו כך: “ואדונִי אבי ז”ל כְּתָבוֹ מִשּׁׂרש הלל והנו”ן נוספת. וכן תרגם יונתן וכל בתי תושבחתא”. רבי יוסף קמחי, אביו של רד”ק, גזר אפוא את המילה נַהֲלוֹל מן השורש הל”ל במשקל נַקְטוֹל.

מסורת פרשנות שלישית זו למילה נַהֲלוֹל נותרה בשולי הזרם המרכזי של הפרשנות, ואולם דווקא היא עומדת ביסוד הצירוף בית הנהלול, אך לא באותה הוראה של השורש הל”ל: גינצבורג מביא כאן נהלול חדש – מן השורש הל”ל שהוראתו ‘הוללות ושיגעון’ ולא ‘שבח ותהילה’. בית הנהלול שלו (הקולוסאום ברומא, כאמור) אינו אלא מקום התהוללות.

 

כתב: דורון רובינשטיין