מדוד גרין לדוד בן־גוריון

אין אנו ערב רב של יחידים הדוברים יידיש, ערבית, פרסית, הונגרית, צרפתית וכו’ […] אלא שבטי גלויות המתמזגים יחד לעם אחד, מאוחד ומיוחד. העברית היא המלט התרבותי, כשם שהארץ היא המלט החומרי לאומה המתחדשת. (דוד בן־גוריון, “שפת הדורות”, הדֹאר, ‏1951)

דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, ראה בעברית נכס של העם היהודי ופעל למען קידומה והפצתה. במאמריו, בנאומיו ובמעשיו הוא הרבה להדגיש את מקומה המרכזי של העברית בבניית האומה היהודית בארץ ישראל.

לציון יום השנה החמישים למותו אנו מביאים מכתב של בן־גוריון לילד בשם יורם ססובר מחיפה ששאל את ראש הממשלה לפשר שמו העברי. המכתב משנת 1952 נכתב במהלך כהונתו השלישית כראש ממשלה וכשר ביטחוןן:

 

בן־גוריון נולד בשם דוד גרין, ובשנת 1910 החל לחתום בשם העברי בן־גוריון, שבחר לעצמו. במכתב התשובה לילד יורם ססובר הסביר לו בן־גוריון שמקור השם בתלמוד:

אשר לשאלתך – איני בטוח שאני יודע. השם נמצא בתלמוד. ובשעת החורבן היה בירושלים איש ששמו נקדימון בן גוריון.

ואומנם בתלמוד נזכר נקדימון בן גוריון, שהיה מפרנסי ירושלים בתקופת הבית השני. עוד נזכר בתלמוד יוסף בן גוריון, שהיה חבר בהנהגת ירושלים בתחילת המרד הגדול של היהודים ברומאים. בן־גוריון הוסיף השערה שהשם הוא חיבור המילים גור ויון:

יתכן שהמקור הוא גור (ילד של כלב או אריה).
יון אולי הוא זכר של יונה.

בסוף המכתב נוסף משפט בכתב ידו של בן־גוריון, ובו הוא מעודד את הילד יורם לבקש מאביו לעברת את שם משפחתם:

תבקש מאבא שלך שישנה שם משפחתכם לעברית.

ואכן, בן־גוריון עודד את האזרחים לעברת את שמותיהם. כשכיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון לאחר מלחמת העצמאות אף הורה למפקדים בצבא להחליף את שם משפחתם הלועזי בשם עברי ובזאת לשמש מופת לחיילים.