שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים מאת אהרן אהרנסון

זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)

אהרן אהרנסון

לקריאת המאמר

בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה".

אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. על פועלו בתחום המינוח העברי תוכלו לקרוא בהרצאה שאמור היה לשאת לפני ועד הלשון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו פרסם ועד הלשון את ההרצאה ב"זכרונות ועד הלשון" שיצאו לאור בשנת תרפ"א (1921).

הקדמת מערכת "זכרונות ועד הלשון":

מחבר ההרצאה הנוכחית לא הספיק לקרותה בועד־הלשון עד שפרצה מלחמת־העמים. בימי־המלחמה מלא תפקיד גדול ביחוסים שבין ממשלת־אנגליה ובין הציוניים וגרם להכרזת־באַלפור לא מעט. אביו ואחותו נפלו לקרבן על מזבחה של העריצות הטורקית, שהתנקמה באחיותיו על עזרת אחיהן לאנגליה בכוונה לקשור קשרים בין בריטניה הגדולה ויהודי ארץ־ישראל. וכשנסתיימה המלחמה מת מיתה טראַגית־משונה (נפל מאוירון אנגלי) במבחר ימיו. אבל במשך ימי־חייו הקצרים עשה לא מעט לטובת עמו לא רק במדיניות. הוא עמד כמה שנים בראשה של "תחנת־הנסיונות" בעתלית (מגדיאל), בין זכרון־יעקב וחיפה, ודי להזכיר, שתשעים וששה מיני חטה נזרעו על־ידי "תחנת־הנסיונות" כדי לראות, איזה מין מצליח בארץ־ישראל ביותר. הוא גם נטע בה צמחים ופרחים ואילנות, שלא היו מצויים בארץ־ישראל קודם לכן כלל וכלל. ולכל הצמחים והזרעים והאילנות קרא בשמות עבריים, ואף התווכח ב"השלח" (כרך כ"ו, עמ' 271–275) עם שאול טשרניחובסקי על "שמות הצמחים". ההתגלות הגדולה, שגילה את החטה הקדומה, אֵם החטה שלנו, בארץ־ישראל, עשתה לו שם מדעי גדול. והרבה צפינו כולנו לספר־בוטאַניקה בלשון עברית, שהבטיח לכתוב אבל בא המות ושם לאַל את הבטחתו. יהא־נא, איפוא, מאמרו הקטן המודפס בזה זכר־עולם להחוקר והעסקן המופלא, שלא זכה לתת לעמו פירות־חקירה מבוכרים, אבל את כל חייו הקדיש לטובת עמו וארצו, שבה נולד ובה עבד את עבודתו המועילה והפוריה!