מונחי הנדסה
אַרְבָּעוֹן – tetrahedron
טֶטְרָהֶדְרוֹן; פאון בעל ארבע פאות שכל אחת מהן היא משולש (פירמידה משולשת).
גִּזְרָה – 
סקטור; חלק של עיגול שגבולותיו הם שני רדיוסים של העיגול וקשת המעגל שביניהם.
גָּלִיל – cylinder
צילינדר; גוף ששני בסיסיו הם עיגולים חופפים המקבילים זה לזה.
חָרוּט – cone
קונוס; גוף שבסיסו עיגול וראשו הוא קדקוד המצוי בקו אנכי ממרכז העיגול.
מְצֻלָּע – polygon
פוליגון; שטח שגבולותיו הן לפחות שלוש צלעות, כגון משולש, מרובע, מחומש.
מְשֻׁבָּע – heptagon
הֶפְּטָגוֹן; מצולע בן שבע צלעות.
מְשֻׁשֶּׁה – hexagon
הֶקְסָגוֹן; מצולע בן שש צלעות.
מְתֻמָּן – octagon
אוֹקְטָגוֹן; מצולע בן שמונה צלעות. שמו נגזר מן המילה תְּמָנְיָא – המקבילה הארמית למילה שמונה.
עֶשְׂרִימוֹן – icosahedron
אִיקוֹזָהֶדְרוֹן; פאון משוכלל בעל עשרים פאות שכל אחת מהן היא משולש שווה־צלעות. (המונח אינו כלול במונחי האקדמיה).
פֵּאוֹן – polyhedron
פּוֹלִיהֶדְרוֹן; גוף תלת־ממדי שפאותיו הן מצולעים.
קֶטַע, מִקְטָע – segment
סֶגְמֵנְט; קטע הוא חלק של קו, ואילו מקטע הוא חלק של שטח או של גוף.
תִּלּוּת – triangulation
טְרִיאַנְגּוּלַצְיָה; חלוקה של משטח למשולשים. התילות משמש גם למדידת שטח. תילות – מן המילה תְּלָת (=שלוש).
תְּמַנְיוֹן – octahedron
אוֹקְטָהֶדְרוֹן; פאון בעל שמונה פאות הבנוי משתי פירמידות המחוברות זו לזו בבסיסיהן.
תְּרֵיסָרוֹן – dodecahedron
דּוֹדֵקָהֶדְרוֹן; פאון משוכלל בעל תריסר (שתים עשרה) פאות, שכל אחת מהן היא מחומש משוכלל.
