ציודים וקהלים – על ריבוי שמות קיבוציים

נשאלנו אם צורות הרבים ציודים, קהלים, נשקים, חוסרים ומידעים הן צורות תקניות, שהרי צורות היחיד שלהם – ציוד, קהל, נשק ומידע – הן שמות קיבוציים, כלומר מילים אלו מציינות קבוצה ולא פריט יחיד.

האקדמיה ללשון העברית לא דנה בסוגיה כללית זו, וממילא אין כאן תקן מחייב. אכן בהקשרים רבים די בשם הקיבוצי ביחיד. ואולם יש הקשרים שבהם יש צורך של ממש בריבוי. למשל: הפרסומת פונה לקהלים שונים; מאפייה זו ידועה בלחמים המשובחים שלה. המבקשים להימנע מצורות הרבים יוכלו לנקוט צירופים כגון סוגי קהל, מיני לחם, וכן כלי נשק ופריטי מידע.

חיים א' כהן, במאמרו "רכבים ונשקים וכיוצא בהם", כותב: "תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לשמש כשם סָפִיר, המציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל… ממילא מובן שמכאן ועד יצירת ריבוי לאותם שמות המציינים מלכתחילה את הקיבוץ הדרך קצרה מאוד." לדעתו גזירת צורת הרבים משמות אלו היא מסימניה של לשון חיה, ואין מקום לפסול זאת.