WP_Post Object
(
    [ID] => 51796
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2021-06-29 10:54:15
    [post_date_gmt] => 2021-06-29 07:54:15
    [post_content] => 
כמה מכתבים מאת ישעיהו עריף מקיבוץ שריד פותחים לפנינו צוהר לפעילותם של "מורשי ועד הלשון" בסוף שנות ה‏־40 של המאה העשרים.
ישעיהו עריף מקיבוץ שריד היה ממורשי ועד הלשון – נציגי יישובים מרחבי הארץ שענייני הלשון העברית היו קרובים לליבם, ונענו לפניית הוועד לשתף עימו פעולה למען "תחייתה השלמה של לשוננו". תפקידם היה (א) לקבץ את "משאלותיהם של אנשי המשק לכל סוגי עבודתם בשטח הטרמינולוגיה העברית, ושיפור הלשון בכלל"; (ב) להקנות את "המונחים שהניח ועד הלשון, לכל הזקוקים להם".

דוגמה לפעילותם של המורשים עולה משלושה מכתבים שנמצאו בארכיון שלנו ששלח עריף לוועד הלשון.

[caption id="" align="alignleft" width="190"] ישעיהו עריף | באדיבות ארכיון קיבוץ שריד[/caption]

ישעיהו עריף (1894–1985) עלה ארצה מפולין בשנת 1929. ביומניו השמורים בארכיון קיבוץ שריד הוא כותב שעבר "מהחיבה לארץ הקודש לאהבת א"י כמולדת לעם, מלשון הקודש ללשון העברית המתחדשת".  כפי שעריף מעיד על עצמו, הוא גם שימש בפועל מורה ללשון:

"בדרך מקרה נתגלה בי כשרון ההוראה ונהייתי מורה לעברית למבוגרים... עסקתי במקצוע זה מתוך חובבנות, התמסרות והתלהבות ומתוך אידיאליות. ויצאתי משתכר לא רק לשם פרנסה בדוחק, אלא גם השתלמתי בידיעת השפה ודקדוקה..."
(מתוך דף לזכרו של ישעיהו עריף באתר קיבוץ שריד)
מיסי הוועד, שורה קצורה בשדה, והאם נעליים יכולות לשוחח
המכתב הראשון מן השלושה נשלח בנובמבר 1947:



במכתב עריף מספר שלא זו בלבד שלא הצליח לשכנע את הקיבוץ להגדיל את הסכום ("המס") לוועד מטעם הקיבוץ אלא אף ביקשו להקטינו. הוא מפרט את הסיבה לכך:
[...] והסיבה לכך היא פשוטה בתכלית הפשטות: לא מחשיבים את כל הפעולה הזאת בקבוץ, עד כדי כך, שמכל הסברי, תיקוני, הערותי וכו' וכו' התועלת המופקת היא מפוקפקת. השפעת התרגום המילולי והתערובת הלועזי(ו)ת ידן על העליונה [...] מעטים מן המעטים (אפשר להגיד: יחיד או שני יחידים) מגלים לעתים התעניינות בדברים אלה.
למרות ההיענות הלא מרשימה, עריף הביא במכתבו כמה שאלות לוועד הלשון, ובהן הצעה מקורית לחלופה עברית המבוססת על לשון חז"ל:
והנה היחיד הזה שאלנו: מה נקרא לשורות תבואה קצורה בשדה מאחרי הקומביין או המקצרה. הפלחים שלנו קוראים להן 'גלים' באשר צורת גלים להן. והנני להוסיף: האין השם מרבגים נאה להן? הרי השבולים בהיקצרן נרבגות בהן זו על גבי זו?
נעיר כי הפועל רָבַג 'ערם דברים זה על גבי זה' והמילה מִרְבָּג 'ערֵמה' מקורם בלשון חז"ל. האקדמיה אימצה את מִרְבָּג במילוניה בהקשרים אחרים. כיום משתמשים החקלאים לציון שורה קצורה המונחת בשדה במילה 'וָאל' (מגרמנית). למעשה יש בלשון חז"ל מילה מתאימה לעניין זה: אוֹמֵן או אֻמָּן.
בסוף דבריו העלה הכותב שאלות משל עצמו ובהן שאלה על שמות לחלקי הנעל בתוספת הערה:
[...] הנני להוסיף: "לשון" הנעל ו"אוזן" הנעל אינן נראות לי, כי באם "לשונות ואזניים" לנעליים, למה שלא תוכלנה לדבר זו עם זו...

שמירת הלשון תחת אש
ממכתב נוסף של ישעיהו עריף, שנשלח לוועד הלשון ביולי 1948, אפשר ללמוד על המחויבות של הכותב לענייני העברית בתיקוני הלשון וסגנונה בעיתון הפנימי של הקיבוץ, וגם על האווירה בארץ מייד עם סיום "קרבות עשרת הימים" במלחמת העצמאות. במכתב עריף מתנצל על ההשתהות היתרה בכתיבתו, ומספר שפעולתו הלשונית הישירה הייתה לקויה בשל המלחמה.


עיתון או עלון קיבוצי ומה החלופה העברית לאינפורמציה
חודשיים לאחר מכן  שלח עריף עוד מכתב – והפעם רובו ככולו בנושאים לשוניים:



בראשית מכתבו הכותב מגיב על תשובות שקיבל בהתכתבות קודמת בעניין הפועל הִמְחִיז ובעניין המילה חידוש שהוצעה תמורת 'מודרניות', ומסתייג מן ההצעות בנימוקים לשוניים מעניינים.

בחלק השני של מכתבו הוא מוסיף שתי שאלות. האחת על החידוש "עלון קיבוצי":
בזמן האחרון התחילו במשקים להשתמש במונח עלון לעתון הפנימי המופיע כמעט בכל משק, היש כאן שגיאת רבים או חידוש בכוונה תחילה, כדי להבדיל בין עתון צבורי כללי ובין עלון קבוצי? עד כה ידעתי שעלון הוא מה שקוראים "פלוגבלאט" [Flugblatt = עלון פרסום, פלייר] ועל כן – השאלה.
השאלה השנייה עניינה החלופה העברית לאינפורמציה ולנגזרותיה:
ניסה כבר מר אבינרי ב"שבילי לשון" שלו למצוא מלה עברית לאינפורמציה, אינפורמירען, אך לדעתי, לא הצליח בהצעתו. והנה מופיע בקבוצנו מרצה, שופע עברית עסיסית עשירה, אך למלה אינפורמירט הוא לא מוצא לו ביטוי ואומר: "לא הייתי די אינפורמירט". ודאי שהיה יכול להגיד לא היו לי ידיעות מספיקות בעניין הנידון, אולם לכשרצה לבטא זאת במלה אחת לא מצא אותה. המלה אינפורמציה היא בקבוצנו בשימוש רב מאוד. אך ברור שאין ליצור ממנו פועל. האם גם במקרה זה לא היינו יכולים להשתמש בבניין הפעל, ולאמור לא הוּדַעְתִּי די (בקבוץ), כי אם לא הודיעו לי – לא הוּדעתי. ובכן מה יכול להיות התרגום של אינפורמציה ו"אינפארמירען"?
הצעתו של יצחק אבינרי מֵידָע פורסמה לראשונה ב"פִנת הלשון" שלו בעיתון על המשמר ביום כ"ז באדר א' תש"ו (28 בפברואר 1946). כידוע, רק בשנות התשעים של המאה העשרים, בפרוץ 'מהפכת המידע', כבשה המילה את מקומה בלשוננו.



 
מקצת הדברים המובאים כאן פורסמו באקדם 36. תודה לשרית שץ וליעל כנען מקיבוץ שריד על הסיוע.

לצפייה במכתבים המלאים:
[slideshow_deploy id='50854']
    [post_title] => ישעיהו עריף – הנציג המסור של ועד הלשון
    [post_excerpt] => כמה מכתבים מאת ישעיהו עריף מקיבוץ שריד פותחים לפנינו צוהר לפעילותם של "מורשי ועד הלשון" בסוף שנות ה‏־40 של המאה העשרים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%a3-%d7%94%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%92-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%95%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-01-17 22:02:16
    [post_modified_gmt] => 2024-01-17 20:02:16
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=51796
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 902
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-04-24 13:14:58
    [post_date_gmt] => 2012-04-24 10:14:58
    [post_content] => נשאלנו אם צורות הרבים ציודים, קהלים, נשקים, חוסרים ומידעים הן צורות תקניות, שהרי צורות היחיד שלהם – ציוד, קהל, נשק, חוסר ומידע – הן שמות קיבוציים, כלומר מילים אלו מציינות קבוצה ולא פריט יחיד.

האקדמיה ללשון העברית לא דנה בסוגיה כללית זו, וממילא אין כאן תקן מחייב. אכן בהקשרים רבים די בשם הקיבוצי ביחיד. ואולם יש הקשרים שבהם יש צורך של ממש בריבוי. למשל: הפרסומת פונה לקהלים שונים; מאפייה זו ידועה בלחמים המשובחים שלה. המבקשים להימנע מצורות הרבים יוכלו לנקוט צירופים כגון סוגי קהל, מיני לחם, וכן כלי נשק ופריטי מידע.

חיים א' כהן, במאמרו "רכבים ונשקים וכיוצא בהם", כותב: "תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לשמש כשם סָפִיר, המציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל… ממילא מובן שמכאן ועד יצירת ריבוי לאותם שמות המציינים מלכתחילה את הקיבוץ הדרך קצרה מאוד." לדעתו גזירת צורת הרבים משמות אלו היא מסימניה של לשון חיה, ואין מקום לפסול זאת.
    [post_title] => ציודים וקהלים – על ריבוי שמות קיבוציים
    [post_excerpt] => נשאלנו אם צורות הרבים ציודים, קהלים, נשקים, חוסרים ומידעים הן צורות תקניות, שהרי צורות היחיד שלהם – ציוד, קהל, נשק, חוסר ומידע – הן שמות קיבוציים, כלומר מילים אלו מציינות קבוצה ולא פריט יחיד.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-02-09 11:45:05
    [post_modified_gmt] => 2022-02-09 09:45:05
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=902
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 6065
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2012-04-18 11:56:14
    [post_date_gmt] => 2012-04-18 08:56:14
    [post_content] => לקריאת המאמר
"תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו, וכפי שנראה להלן גם בעברית לדורותיה, ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל... ברשימה קצרה זו יוצגו שמות אחדים מרבדיה הקלסיים של העברית, שחל בהם מהלך זה, תוך בירורם לפרטיהם."
    [post_title] => רכבים ונשקים וכיוצא בהם
    [post_excerpt] => תופעה רווחת היא בעברית ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%90-%d7%91%d7%94%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-08-03 03:22:28
    [post_modified_gmt] => 2019-08-03 00:22:28
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=6065
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 841
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:41:44
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:41:44
    [post_content] => הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה.

במהלך הדורות שבהם לא שימשה העברית בדיבור חי התפתחו כמה מסורות הגייה וכמה שיטות ניקוד של הטקסט המקראי, וכן של טקסטים אחרים: המשנה, המדרש, התפילות וכדומה. חלק מן המסורות הללו התגלגלו אל העברית החדשה, והן משפיעות על דרך ההגייה עד היום הזה.

במסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.

בראשית המאה העשרים הציע דוד ילין להגות צירי מלא ey (כלומר לבטא את היו"ד), ובכך להבחינו מן הצירי החסר. עם קשר או בלי קשר להצעתו זו, במילים רבות שיש בהן צירי מלא השתרשה ההגייה ey בקרב חלק מן הדוברים, כגון אֵימה, בֵּיצה, זֵיתים, בֵּינוני, מֵידָע, מֵיטָב, אֵילת, אבנֵי (רחוב), הֵיכן, דֵּי, לפנֵי, וכן במילה תֵּשַׁע ובשמות האותיות הֵא ופֵא – שאין בהם יו"ד. עוד רווחת ההגייה ey במילים לֵצָן,[1] מֵצַר ודומיה, ואף מְכָל – שלפי התקן אינן נכתבות ביו"ד. לעומת זאת יש מילים בעלות צירי מלא שרווחת בהן ההגייה e, כגון רֵיק, נהנֵיתי.

אשר להיבט התקני, אומנם בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית הן בתנועות הן בעיצורים. ואולם בפועל ההגייה שהתגבשה אצל רוב הדוברים היא שילוב בין שתי מסורות ההגייה – הספרדית והאשכנזית (מערכת התנועות בעיקר מן המסורת הספרדית ומערכת העיצורים בעיקר מן המסורת האשכנזית). כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.

__________________________
[1] בגלל הכתיב הרווח ליצן ביו"ד. בכללי הכתיב המלא שנקבעו בשנת תשע"ז החריגה האקדמיה את המילה וקבעה את הכתיב 'ליצן' ביו"ד ככתיב המלא התקני.
 

סרטון על הגיית הצירי שהופק לכבוד יום העברית תשפ"א:

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=A1ZumBMUn7k[/embed]

    [post_title] => הגיית הצירי המלא
    [post_excerpt] => כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%92%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-30 00:13:33
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 21:13:33
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=841
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)