גמל שלמה ומקור שמו

תשובת חבר האקדמיה דוד טלשיר

גמל שלמה

גמל שלמה

גְּמַל שְׁלֹמֹה הוא חרק טורף שייחודו בכך שרגליו הקדמיות אינן משמשות להליכה ולאחיזה אלא הפכו זרועות טרף. בשעה שהוא אורב לטרפו זרועותיו מקופלות וראשו נע ימינה ושמאלה, בדומה לאדם הקורא בספר תפילה. בגלל הדמיון הזה ניתנו לו בלשונות אחדות שמות הקשורים לתפילה: שמו המדעי הוא (mantis (religiosa, ופירוש המילה ביוונית ובלטינית הוא 'נביא'. באנגלית הוא נקרא praying mantis, ובדומה לכך בצרפתית mantereligieuse; ברוסית bogomol, כלומר 'מתפלל'. בגרמנית יש לו שני שמות: Gottesanbeterin – 'מתפללת לאלוהים', וגם Nonne – 'נזירה'. בערבית הוא מכונה 'סוס הנביא' או 'סוס השטן' (פַרַס א־נַבִּי; פַרַס א־שׁיטַאן).

שיינהאק קרא לו בספרו "תולדות הארץ" (1841) בשם המבקש – על פי הגרמנית (Gottesanbeter), וזגורודסקי בספרו "מלון כל־בו לחקלאות" (תרצ"ט) קרא לו נזירה (תרגום של Nonne). לעומת זאת אהרוני בספרו "תורת החי, חלק ב: חסרי חליות" (1949) קרא לו טַרְפִּיָּד, כי ידיו משמשות לתפיסת הטרף.

בכיוון שונה במקצת הלכו בשנת תרע"ב מחברי ספר הטבע הפופולרי "שעורי הסתכלות" – אוזרקובסקי, קרישבסקי ויחיאלי – בהציעם את השם שהתקבל בסופו של דבר: גְּמַל שְׁלֹמֹה. החֶרֶק שבערבית דימוהו לסוס נדמה להם לגמל בגלל צווארו הארוך, ועל משקל "סוס הנביא" או "פרת משה" – הציעו את הצירוף "גמל שלמה". שלמה נשא את כפיו בתפילתו המפורסמת עם השלמת הקמתו של בית המקדש: "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם… וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם" (מלכים א ח, פסוקים כב, נד).

בעקבות המורים לטבע, מחברי "שעורי הסתכלות", נקרא החרק גְּמל שלמה במילונו האנגלי–עברי של אבן־שמואל קופמן משנת תרפ"ט, ובמיוחד ראוי לציון מרגולין שקרא לו כך בספר הזואולוגיה הנפוץ "תולדות בעלי החיים" (תש"ה). כך התקבע השם גמל שלמה בעברית.

 

פרופסור דוד טלשיר הוא מחבר הספר "שמות חיים – בעלי־חיים מקומות ואנשים" העוסק בגיזרונם של השמות, בזיהויָם של בעלי החיים, בגלגולי משמעויותיהם של השמות בעברית לתקופותיה ובהתגבשותו של המינוח המדעי בעברית המתחדשת.