רֹן – שם העצם רֹן, שפירושו 'שמחה', שייך לשורש רנ"ן. משמעותו הבסיסית של שורש זה, המשמש במקרא כמעט רק בנבואה ובשירה, היא השמעת קול חזק. ממנה התפתחו המשמעויות העיקריות שלו בעברית, הקשורות בדרך כלל בשירה ובתפילה, בשמחה ובצהלה, בשבח ובהודיה.