ישיבה שעא

שמות מלרעיים המסתיימים ב־ֶה – נסמכָם בצירי, והם נוטים בצורת היחיד בשתי דרכים כמודגם להלן.
דוגמאות:
מוֹרֶה, מוֹרֵה־, מוֹרִי, מוֹרְךָ וגם מוֹרֶךָ, מוֹרוֹ וגם מוֹרֵהוּ, מוֹרָהּ וגם מוֹרֶהָ, מוֹרֵנוּ, מוֹרְכֶם־ן וגם מוֹרֵכֶם־ן, מוֹרָם־ן, וגם מוֹרֵהֶם־ן;
מַעֲשֶׂה, מַעֲשֵׂה־, מַעֲשִׂי, מַעַשְׂךָ וגם מַעֲשֶׂךָ, מַעֲשׂוֹ וגם מַעֲשֵׂהוּ, מַעֲשָׂהּ וגם מַעֲשֶׂהָ, מַעֲשֵׂנוּ, מַעַשְׂכֶם־ן וגם מַעֲשֵׂכֶם־ן, מַעֲשָׂם־ן וגם מַעֲשֵׂהֶם־ן;
שָׂדֶה, שְׂדֵה־, שָׂדִי, שָׂדְךָ וגם שָׂדֶךָ, שָׂדוֹ וגם שָׂדֵהוּ, שָׂדָהּ וגם שָׂדֶהָ, שָׂדֵנוּ, שַׂדְכֶם־ן וגם שְׂדֵכֶם־ן, שָׂדָם־ן וגם שְׂדֵהֶם־ן.

הערות

1. בשם המספר שמונֶה בא סגול גם במעמד נסמך, כגון שְׁמוֹנֶה עשרה, שְׁמוֹנֶה מאות, שְׁמוֹנֶה המחברות.[1]
2. בנטיית השמות שֶׂה ושֵׂיָה הצירי מתקיים: שֵׂה־, שֵׂיִי, שֵׂיְךָ וגם שֵׂיֶךָ, שֵׂיֵךְ, שֵׂיוֹ וגם שֵׂיֵהוּ (במקרא לצד שֵׂיוֹ גם שְׂיֵהוּ), שֵׂיָהּ וגם שֵׂיֶהָ, שֵׂיֵנוּ, שֵׂיְכֶם וגם שֵׂיֵכֶם, שֵׂיָן וגם שֵׂיֵהֶן; שֵׂיָתִי, שֵׂיָתְךָ, שֵׂיָתוֹ, שֵׂיַתְכֶם וכו’; נטיית הרבים: שֵׂיִים, שֵׂיֵי־, שֵׂיֶיךָ וכו’; שֵׂיוֹת, שֵׂיוֹת־, שֵׂיוֹתַיִךְ וכו’.
3. השם פֶּה נוטה כך: פִּי־(האדם), פִּי, פִּיךָ, פִּיךְ, פִּיו או פִּיהוּ, פִּיהָ, פִּינוּ, פִּיכֶם־ן, פִּיהֶם־ן; פִּיּוֹת, פִּיּוֹתַי וכו’ (במקרא גם פֵּיוֹת, פִּיפִיּוֹת).
4. צורת הרבים של טָלֶה – טְלָאִים או טְלָיִים.
5. צורת הרבים של קָצֶה – קְצָווֹת. בנסמך קְצוֹת־ או קַצְוֵי־ וגם קַצְווֹת־. בנטייה קְצוֹתַי קְצוֹתֵיכֶם וגם קַצְווֹתַי קַצְווֹתֵיכֶם (במקרא גם קְצֵיהֶם).
   הצורות בסיומות ־וֹת עשויות לשמש גם בנקבה, כגון “מארבע קצוֹת השמים”.[2]