ישיבה שח

כ' באדר תשס"ט, 16 במארס 2009

קובץ מצורף

החלטות בדקדוק שהתקבלו או עודכנו בישיבה

.

ד. משקל פָּעֵל בבניין קל

1. הפעלים במשקל פָּעֵל בעבר נסתר מותרים גם בפתח.[1] למשל: אָפַס, זָקַן, חָמַץ, חָפַץ, חָצַב, טָהַר, יָבַשׁ, יָשַׁן, נָבַל, שָׁלַם, שָׁמַם, שָׁפַל.

הערות

א. אין הכלל חל על הפעלים מגזרת ל"א דוגמת טָמֵא.[2]
ב. צורת הבינוני היא גָּדֵל ולא גּוֹדֵל, יָשֵׁן ולא יוֹשֵׁן וכיו"ב.
ג. צורת הבינוני קָטֵן מותרת אף על פי שאינה במקורות. בעבר: קָטֵן/קָטַן קָטַנְתִּי קְטַנְתֶּם.
במקרא הנטייה במשקל פָּעֹל: קָטֹנְתִּי.
ד. צורת הבינוני של אָפַס היא אָפֵס. לפי זה יש לומר 'הסיכויים הולכים וַאֲפֵסים' (ולא 'אופסים').

2. צורת הבינוני של הפועל גָּבַהּ היא גּוֹבֵהַּ וגם גָּבֵהַּ.

[1] במקרא פעלים אלו מנוקדים בצירי (צורת עבר נסתר של 'ישן' אינה מזדמנת במקרא).
[2] ראו גזרת ל"א: נטיית הפועל בעבר, בבינוני, בציווי ובעתיד.

.

2.4.7 סיומת הרבים ־וּיוֹת

סיומת הרבים ־וּיוֹת מנוקדת בלי דגש ביו"ד, כגון חֲנוּיוֹת, שְׁטוּיוֹת, אַחְרָיוּיוֹת.

.

אִמָּהוֹת בנטייה

ב. נטיית השם אִמָּהוֹת: אִמּוֹת־ אִמּוֹתֵיכֶם, וגם אִמְּהוֹת־ אִמְּהוֹתֵיכֶם.

.

2.3.3 מינם ומספרם של שמות שאולים אחדים המסתיימים ב־ִין

  • השם מוֹנוֹפּוֹלִין הוא זכר יחיד, כגון 'היה לו מונופולין'. לצידו מתקיימת הצורה מונופול (אף היא זכר יחיד), וברבים מונופולים.
  • השם מוֹנִיטִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'יצא לו מוניטין' או 'יצאו לו מוניטין'.
  • השם מֶטְרוֹפּוֹלִין הוא נקבה יחידה, כגון 'מטרופולין גדולה'. ברבים: מטרופולינים (גדולות).
  • השם מִסְתּוֹרִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'מסתורין אפף את המקום' או 'מסתורין אפפו את המקום'.
.

כלל יא – התנועה לפני הח"ע סופית

כאשר ל' הפועל הח"ע באה בסוף המילה וע' הפועל מנוקדת בחיריק, בחולם או בשורוק – ל' הפועל מנוקדת בפתח גנובה, כגון יַשְׁמִיעַ, לִשְׁלֹחַ, תָּמוּהַּ.

במקום שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) ע' הפועל מנוקדת בצירי – בצורות עבר, עתיד, ציווי ושם הפועל אפשר לנקד את ע' הפועל בפתח לפני הח"ע סופית ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח או שִׂמֵּחַ; הֵרַע או הֵרֵעַ; יִתְמַהְמַהּ או יִתְמַהְמֵהַּ; שַׂמַּח! או שַׂמֵּחַ!; לְהִמָּנַע או לְהִמָּנֵעַ. בצורות הבינוני ע' הפועל מנוקדת בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שׁוֹמֵעַ, מְשַׂמֵּחַ, מִתְמַהְמֵהַּ.

במקרא צורות בינוני אחדות מנוקדות בפתח (ולא בצירי ובפתח גנובה), כגון רוֹקַע, מֵרַע.