הדף בטעינה

על המילה שָׁלָב

במילון

 (ללא ניקוד: שלב)
מיןזכר
שורששׁלב
נטייהשְׁלַב־, שְׁלַבִּים, שְׁלַבֵּי־ לכל הנטיות

הגדרה

  • מַדרֵגה בסולם
  • מצב מובחן בהתפתחות או בהשתלשלות של תהליך או מאורע וכדומה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

כיתוב וניקוד

דגש תנייני

WP_Post Object
(
    [ID] => 53502
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-10-05 11:51:29
    [post_date_gmt] => 2021-10-05 08:51:29
    [post_content] => נשאלנו למה במילים כמו ש‏ָׁלָב ואֶשְׁנָב מופיע בנטייה דגש חזק: שְׁלַבִּים ואֶשְׁנַבִּים. הדגש במילים אלו מכונה דגש תנייני (או מִשני). להלן ההסבר המלא.

דגש חזק הוא דגש המאריך או מכפיל את העיצור, והסיבות המרכזיות לו הן הידמות של עיצור לעיצור או התבנית שהמילה שקולה בה. הדגש החזק הנובע מהידמות קרוי דגש משלים (כמו בפועל יִפֹּל או בשם העצם מַפָּל), והדגש החזק המתבקש מן התבנית נקרא דגש תבניתי (כמו בפועל שִׁלֵּם או בשם העצם סַבָּל). סוג אחר של דגש חזק הוא זה הקרוי דגש תנייני (או מִשני). תכליתו לסגור את ההברה ובכך לשמר בה את התנועה הקצרה.

בשלב משלבּי ההתפתחות של העברית יכלה תנועה קצרה להתקיים בהברה פתוחה רק אם הייתה מוטעמת (למשל התנועה הקצרה a בנו"ן השנייה של הפועל נְתָנַ֫נִי). אם לא הייתה מוטעמת, נטו הדוברים – לפי כללים שאין זה המקום לפרטם[1] – להאריכהּ (כמו בתי"ו של נְתָנַנִי או בשי"ן של שָׁלוֹם) או לקצרהּ לשווא נע (כמו בנו"ן הראשונה של נְתָנַנִי או בצורת הנסמך שְׁלוֹם־). מסיבה זו גם נמצא אלה לצד אלה צורות מעין יִכְתְּב֫וּ (צורת הֶקשר מלרעית; השווא בתי"ו התקצר מתנועת u קצרה) לעומת יִכְתֹּ֫בוּ (צורת הֶפסק מלעילית; התנועה הקצרה התארכה).

בהברות סגורות לא מוטעמות התקיימו התנועות הקצרות באין מפריע. כך למשל התנועה הראשונה במילים סַלִּים, לִבִּי, עֻזּוֹ, שאת הברתה סוגר הדגש החזק. לעיתים קרה שהתנועה הקצרה בהברה הפתוחה והלא מוטעמת לא התארכה ולא התקצרה אלא השתמרה – אם הברתהּ נסגרה. סגירת ההברה הייתה באמצעות דגש חזק, והוא המכונה דגש תנייני.

כך למשל הקמץ במילה אָסוּר או אָסִיר הוא תוצאה של התארכות a קצרה בהברה פתוחה. לצד הצורות האלה מצויה במקרא גם הצורה אַסִּיר (למשל בישעיהו כד, כב) – בסגירת ההברה ובהשתמרות התנועה הקצרה. מסיבה זו נמצא במשקל פָּעָל לצד הנטייה הרגילה בקמץ באות השנייה (כגון דְּבָרִי דְּבָרוֹ דְּבָרִים, כְּנָפִי כְּנָפוֹ כְּנָפַיִם, מְשָׁלוֹ מְשָׁלִים) גם כמה שמות בפתח ודגש, כגון ש‏ָׁלָב שְׁלַבִּים, גְּמַלִּי גְּמַלִּים גְּמַלֵּי־, קְטַנָּה קְטַנִּים, וכן בנטיית כמה שמות במשקל מִפְעָל/מַפְעָל, כגון אֶשְׁנָב אֶשְׁנַבִּים, מֶרְחַקִּים, מַחֲשַׁכִּים. ככל הנראה התופעה נפוצה בתנועה הקצרה u, אם כי במקרים לא מעטים קשה לדעת אם הדגש הוא תוצאה של סגירת ההברה או שהיה שם מלכתחילה (כלומר שהוא דגש תבניתי). לדוגמה בטוחה של דגש תנייני נחשבים פעלים בעבר בבניין הסביל הפנימי של בניין קל כגון לֻקַּח, יֻלַּד, הנחזים כבניין הסביל של פיעל (ראו בהרחבה כאן).

----------------------------------------------

[1] אפשר לקרוא על כך ביתר פירוט בספרו של יהושע בלאו "תורת ההגה והצורות של לשון המקרא", בפרק על התנועות.

[post_title] => דגש תנייני [post_excerpt] => למה יש דגש חזק במילים כמו שְׁלַבִּים ואֶשְׁנַבִּים? תכליתו של הדגש במילים אלו – המכונה דגש תנייני (או מִשני) – היא לסגור את ההברה ובכך לשמר בה את התנועה הקצרה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%93%d7%92%d7%a9-%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-11-15 08:59:25 [post_modified_gmt] => 2021-11-15 06:59:25 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53502 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

למה יש דגש חזק במילים כמו שְׁלַבִּים ואֶשְׁנַבִּים? תכליתו של הדגש במילים אלו – המכונה דגש תנייני (או מִשני) – היא לסגור את ההברה ובכך לשמר בה את התנועה הקצרה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
מַשְׁאָב ולא מַשְׁאָבּ וברבים: מַשְׁאַבִּים ולא משאבים. איור של איכרים

מַשְׁאָב ומַשְׁאַבִּים

WP_Post Object
(
    [ID] => 18590
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2017-01-26 15:18:33
    [post_date_gmt] => 2017-01-26 13:18:33
    [post_content] => ההגייה התקנית של המילה משאבים היא בבי"ת דגושה: מַשְׁאַבִּים, מַשְׁאַבֵּי­־אנוש, קיבוץ מַשְׁאַבֵּי־שדה. לעומת זאת בצורת היחיד הבי"ת רפה: מַשְׁאָב (ולא "משאבּ").

מקור המילה משאבים בשירת דבורה: "מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה', צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל..." (שופטים ה, יא). משמעות המילה איננה ברורה מן ההקשר, והיא נתפרשה על פי שורשה 'מקום שאיבת מים', כלומר באר או מעיין. המשמעות המוכרת לנו כיום, 'אוצרות טבע או אמצעים אחרים שאפשר לנצלם' (resources), נטבעה כנראה רק בשנות החמישים של המאה העשרים. איננו יודעים מי העניק למילה המקראית את משמעה החדש, אך ידוע שעל תרגום המונח הלועזי resources התחרו גם המילים מַבּוּעוֹת, מִכְמַנִּים ומְקוֹרוֹת.

המילה המקראית מנוקדת בבי"ת דגושה: מַשְׁאַבִּים, וזו צורתה התקנית גם בימינו. היא מצטרפת לקבוצה של מילים – רובן מקראיות – שיש דגש חזק בנטייתן, ובהן מַחְשַׁכִּים, שֶׁנְהַבִּים, עַקְרַבִּים (לרשימה המלאה ראו כאן). דגש זה אינו בא תמורת עיצור (דגש משלים) וגם אינו חלק מתבנית המילה (דגש תבניתי), ועל כן מקובל לראות בו דגש תנייני (משני). ההנחה היא שבמילים אלו נוצרה הכפלה כדי לשמר את התנועה שלפניה (שהרי הדגש החזק סוגר את ההברה שלפניו ובכך מונע את שינויה בנטייה).

בגלל הבי"ת הדגושה שבמילה מַשְׁאַבִּים יש המבטאים בטעות בבי"ת דגושה גם את צורת היחיד,  ואולם דגש חזק אינו בא בסוף מילה. הבדל זה בין צורת היחיד לצורות הנוטות קיים גם במילים צָב–צַבִּים, שָׁלָב–שְׁלַבִּים, עַקְרָב–עַקְרַבִּים, וכמובן גם במילים בעלות דגש משלים כגון דֹּב–דֻבִּים, רַךְ–רַכִּים, אַף–אַפִּים.
    [post_title] => מַשְׁאָב ומַשְׁאַבִּים
    [post_excerpt] => ההגייה התקנית של המילה משאבים היא בבי"ת דגושה: מַשְׁאַבִּים, מַשְׁאַבֵּי­־אנוש. לעומת זאת בצורת היחיד הבי"ת רפה: מַשְׁאָב (ולא "משאבּ").
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%91-%d7%95%d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%91%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-08-02 14:19:38
    [post_modified_gmt] => 2022-08-02 11:19:38
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=18590
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

ההגייה התקנית של המילה משאבים היא בבי"ת דגושה: מַשְׁאַבִּים, מַשְׁאַבֵּי­־אנוש. לעומת זאת בצורת היחיד הבי"ת רפה: מַשְׁאָב (ולא "משאבּ").
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך שָׁלָב ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>