WP_Post Object
(
    [ID] => 94579
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-20 14:32:45
    [post_date_gmt] => 2024-06-20 11:32:45
    [post_content] => שלא כמילות השיר 'תחת שמי ים התיכון', מוטב לומר 'הים התיכון' – בדיוק כמו 'הים השחור'. איזו הצדקה אפשר למצוא בכל זאת לניסוח של שלמה ארצי? וכיצד נוצרה המילה תיכון?
[presto_player id=94633]
    [post_title] => הים התיכון
    [post_excerpt] => שלא כמילות השיר 'תחת שמי ים התיכון', מוטב לומר 'הים התיכון' – בדיוק כמו 'הים השחור'. איזו הצדקה אפשר למצוא בכל זאת לניסוח של שלמה ארצי? וכיצד נוצרה המילה תיכון?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 20:24:21
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 17:24:21
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=94579
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 27149
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-02-01 14:40:02
    [post_date_gmt] => 2018-02-01 12:40:02
    [post_content] => כאז כן היום - כחודשיים לאחר פתיחת השידורים ברדיו העברי (אלול תרצ"ו, אוגוסט 1936) בארץ נשלחה אל מנהל הרדיו הארץ ישראלי רשימה קצרה של תיקוני הגייה שאף כיום לא נס לחם, ובהם רָאשים, צָרפת ואופַניים.

אפשר להניח כי ד"ר זאב בן־חיים, שהיה המזכיר המדעי של ועד הלשון משנת תרצ"ג, הוא שחתם על הפנייה, ועוד אפשר לשער שהנמען היה ד"ר אליעזר לובראני, ששימש מנהל התוכנית העברית של הרדיו הארץ הישראלי באותה התקופה.

ופלא הוא שכבר בשנת 1936 ידעו שתחנת הרדיו תיקרא "כאן"...


    [post_title] => שיבושי לשון ברדיו הארץ ישראלי
    [post_excerpt] => כאז כן היום – כחודשיים לאחר פתיחת השידורים ברדיו העברי בארץ נשלחה אל מנהל הרדיו הארץ ישראלי רשימה קצרה של תיקוני הגייה שאף כיום לא נס לחם.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%95-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-11 18:52:49
    [post_modified_gmt] => 2024-06-11 15:52:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=27149
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1634
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2013-10-17 14:27:54
    [post_date_gmt] => 2013-10-17 11:27:54
    [post_content] => [caption id="attachment_1635" align="alignleft" width="285"] בניין עיריית ירושלים[/caption]

את השלטון המקומי בישראל מנהלות רשויות מקומיות משני סוגים: מועצות ועיריות.
מניין לנו מילים אלו?

את המילה רָשׁוּת אנו מוצאים למשל במסכת אבות: "שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאָכה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת" (א, י) – כלומר השתדל שלא להיות קרוב לשלטון. ועוד נאמר בשם רבן גמליאל: "הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן..." (ב, ג). לפי ההסבר המקובל המילה רָשׁוּת אינה אלא רָאשׁוּת, מלשון רֹאשׁ, היינו השלטון העומד בראש, הסמכות העליונה. בעברית החדשה משתמשים במילה לציון מוסד מוסמך המופקד על ניהולו של תחום מסוים: רָשות מקומית, הרָשות המחוקקת, רָשות השידור, רָשות הנמלים ועוד.
עוד על המילה רָשׁוּת ראו בהרחבה כאן.

המילה מוֹעָצָה נוצרה בעברית החדשה – אך יסודה במילה מקראית. בכמה מקומות בתנ"ך נזכרת המילה מוֹעֵצוֹת, שהיא כנראה צורת רבים של מוֹעֵצָה. למשל: "וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע..." (ירמיהו ז, כד), "לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (משלי א, ל-לא). לפי הפירוש המקובל מוֹעֵצָה פירושה עֵצָה, לרוב עצה שלילית. בעת החדשה גויסה המילה מוֹעֵצָה לציון "חבר אנשים ישבים יחד לעין ולהתיעץ בדבר מהדברים" כהגדרתו של אליעזר בן־יהודה. נראה ששימוש זה החל בהשפעת כמה מלשונות אירופה שבהן מילה אחת מציינת גם עֵצָה וגם חבר אנשים הנועצים זה בזה ומחליטים (conseil בצרפתית, soviet ברוסית). לצד המילה מוֹעֵצָה נוצרה בדיבור העברי בארץ ישראל הצורה מוֹעָצָה – כעדותו של בן־יהודה, ובדיון שהיה בוועד הלשון הוחלט במפורש להבחין בין המילים: מוֹעֵצָה בצירי כבמקרא רק במשמעות עצה, ואילו מוֹעָצָה בקמץ במשמעות חבר אנשים. במשמעות זו צורת הרבים היא מוֹעָצוֹת – כגון ברית המועָצות (ולא "המועֵצות"), וצורת הנסמך מוֹעֶצֶת־, כגון מועֶצֶת החכמים, מועֶצֶת הביטחון.

את המילה עִירִיָּה חידש אליעזר בן־יהודה בתבניתה של המילה הערבית בַּלַדִיַּה (בַּלַד=עיר). קודם לכן שימשו באותה משמעות הצירופים 'חֶבֶר עיר' (מספרות חז"ל), 'מועצת העיר', 'בית פקידות העיר' ועוד.
    [post_title] => רשות, מועצה ועירייה
    [post_excerpt] => שתי המילים מוֹעָצָה ועִירִיָּה נתחדשו בתקופת תחיית הלשון – האחת על יסוד מילה מקראית והשנייה בתבניתה של מילה ערבית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%a6%d7%94-%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-03 16:02:46
    [post_modified_gmt] => 2021-10-03 13:02:46
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1634
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 995
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-02-06 10:06:00
    [post_date_gmt] => 2011-02-06 08:06:00
    [post_content] => איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים, לפעלים, לניבים ולשימושי לשון. כשהתבונן האדם על סביבתו הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו. כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים 'ראש ההר', 'צלע ההר', 'כֶּתֶף ההר', 'שן הסלע', 'שפת הנחל', 'לב הים' ו'לשון ים', ובספרות ימי הביניים 'רגלי ההר'. בעברית החדשה הצטרפו אליהם הצירופים 'גב ההר', 'פני השטח', 'פני הים' וגם 'אצבע הגליל' על פי צורת האזור במפה.

האיברים – ובעיקר הגפיים – שימשו בימי קדם כלי מדידה, ולכן כמה יחידות מידה קרויות על שמם. בתיאור קומתו הנישאה של גלית נֶאֱמר: "וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת, גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת" (כנראה כשלושה מטרים; שמואל א יז, ד). האמה, שהייתה יחידת האורך המרכזית בתנ"ך ובספרות חז"ל, אף הניבה כמה ביטויים ובהם 'ד' אמות' ו'אמת מידה'. ומלשונות אירופה קיבלנו בעת החדשה את הרֶגֶל לציון מידת גובה.

כמה משמות האותיות הם שמות של איברים, והם משקפים את צורתן של האותיות העתיקות שהיו ביסודן ציורים:  – יו"ד (יד),  – כ"ף,  – עי"ן,  – רי"ש (ראש) ועוד.
היותם של איברי הגוף בתשתית לשוננו בא לידי ביטוי בנוכחותם הבולטת באחת מקבוצות המילים הבסיסיות ביותר בשפה – מילות היחס: ליד, על יד, על ידי; לרגל; לפי, על פי (מן פֶּה); לפני, מפני (מן פָּנִים); בעקבות, עקב; לגבי, על גבי (מן גַּב).
שמות האיברים הם גם מקור לשמות פריטי לבוש כגון מצחייה, כתפייה וצווארון, ולשמות אביזרים כגון עינית, פייה, פומית (מן פום = פֶּה בארמית) אזניות, ידית ורגלית.

נוסף על שימושים אלו באיברי הגוף, לשוננו גזרה וגוזרת מהם פעלים להבעת פעולות הקשורות בהם: מי שמַטֶּה אוזן – מַאֲזִין, כפי ששוררה דבורה: "שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים" (שופטים ה, ג), וכיום מַאֲזִינִים הם מי שמקשיבים לרדיו או לקונצרט. מְרַגֵּל הוא מי שהולך ממקום למקום ברגליו ואוסף מידע: "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ב, א). בלשון התנ"ך בָּרַךְ פירושו כרע על ברכיו, ועל עבד אברהם נאמר "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם" (בראשית כד, יא), כלומר הורידם על ברכיהם. יש הקושרים אף את הפועל בֵּרֵךְ לכריעת הברך. המשליך בידו אבן וכדומה – מְיַדֶּה. וספר משלי תרם לנו את הפועל הִלְשִׁין מן לָשׁוֹן: "אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ" (ל, י).

בלשון חז"ל נוצר מן המילה עַיִן הפועל עִיֵּן לציון התבוננות מעמיקה. עוד נוצר בה הפועל הִצְבִּיעַ מן המילה אֶצְבַּע, ובימינו הורחב שימושו להצבעה בפתקים בקלפי, להצבעה אלקטרונית ועוד. פועל אחר הגזור מאיבר גוף הוא עָקַב – הלך בעקבות מישהו – מן עָקֵב (בתנ"ך עָקַב פירושו 'רימה'). האף והנחיריים תרמו לעברית את הפועל אָנַף (רָגַז) ואת הפועל נָחַר, והעברית החדשה העשירה את הרשימה בפועל הִכְרִיס – השמין, העלה כָּרֵס, ובצמד מִרְפֵּק והִתְמַרְפֵּק – נדחף בעזרת מרפקיו.
תוספות
המילונים נוטים לסברה שהפועל הִשְׁכִּים נוצר בראשיתו לציון המנהג להעמיס את המשא על שכם הבהמה בבוקר לקראת היציאה לעמל היום, ומכאן התגלגלה הוראת הפועל לעשיית דבר מה בשעה מוקדמת (הַשכם בבוקר) או בנמרצות ובזריזות, וגם לציון יקיצה משינה. כבר במקרא רגיל הצירוף 'השכים בבוקר' כגון בפתח סיפור העקדה: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ..." (בראשית כב, ג), ומן המקרא ירשנו גם את "מַשְׁכִּימֵי קוּם" (תהלים קכז, ב).

יש הקושרים בין הפועל כָּרַע לאיבר כְּרָעַיִם. כרעיים במקרא הם רגליים של בעלי חיים, וכן החלק העליון של רגלי חרקים כעולה מן הפסוק שעניינו בשרץ העוף (=חרק מנתר) "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא, כא).

עוד יש הקושרים את הפועל קָרַס לאיבר קַרְסֹל. קַרְסֻלַּיִם נזכרים בשירת דוד: "תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי" (שמואל ב כב, לז, ובשינוי קל תהלים יח, לז); הפועל קָרַס עצמו בא במקרא פעמיים בישעיהו מו לצד הפועל כָּרַע: "כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ... קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו" (פסוקים א–ב).

הינה עוד כמה פעלים שנגזרו מאיברי הגוף:

 	
הפועל הִצְדִּיעַ מן צֶדַע (הבאת היד אל הצדע – הרקה).
 	
הפועל עָרַף מן עורף
 	
הפועל הִכְתִּיף מן כָּתֵף (שם על הכתף)
 	
הפועל גִּבָּה מן גַּב (בשאילה מאנגלית – גיבוי = backing)
 	
הפועל לִבֵּב – מי שמושך את הלב.

כתבו: רונית גדיש ותמר קציר
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => מדברים בשפת הגוף
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%a3
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-10-31 16:34:41
    [post_modified_gmt] => 2023-10-31 14:34:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=995
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 885
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-07-25 11:48:01
    [post_date_gmt] => 2010-07-25 08:48:01
    [post_content] => בצירוף של שם עצם ושם המספר – עד המספר עשר שם העצם הנמנה בא בצורת הרבים, למשל 'שלושה שקלים' (ולא "שלושה שקל"), 'חמישה אחוזים' (ולא "חמישה אחוז"), 'תשעה אנשים', 'עשרה ימים'. מהמספר אחת עשרה ומעלה אפשר לנקוט את שם העצם הן ביחיד הן ברבים: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" (דברים י, כב), 'עשרים שנה' או 'עשרים שנים', 'חמישים ושלושה שקל' או 'חמישים ושלושה שקלים'.

השימוש בלשון יחיד נפוץ יותר בשמות הנספרים תדיר, כגון 'יום', 'שנה', 'נפש', 'איש', 'ראש', 'אחוז', וכן בשמות מטבעות וכדומה. בשמות רבים אחרים אין מקובל להשתמש בצורת היחיד. למשל, לא סביר שמישהו יאמר 'הוזמנו מאתיים מחשב ושלושים מזגן לבניין החדש'.

לעומת זאת שמות לועזיים המציינים מידות ומשקלות יכולים לבוא ביחיד גם לאחר המספרים 2­–10, כגון 'שני מטר', 'שלושה קילוגרם', 'שבעה דונם', 'ארבעה דולר' (לצד 'שני מטרים', שלושה קילוגרמים', 'שבעה דונמים', 'ארבעה דולרים').
    [post_title] => עשרים שקל או עשרים שקלים?
    [post_excerpt] => עד המספר 10 שם העצם הנמנה בא בצורת הרבים, למשל 'שלושה שקלים' (ולא "שלושה שקל"). מהמספר 11 ומעלה אפשר לנקוט את שם העצם הן ביחיד הן ברבים, למשל: 'עשרים שקלים' או 'עשרים שקל'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a7%d7%9c-%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-07 11:16:50
    [post_modified_gmt] => 2021-04-07 08:16:50
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=885
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 47
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-05-01 19:20:44
    [post_date_gmt] => 2012-05-01 16:20:44
    [post_content] => 
נשאלנו מה דין הצירוף 'אב בית דין' כאשר אישה ממלאת את התפקיד.

על פי הצירוף אב בית דין יכול להיווצר הצירוף המקביל אֵם בית דין. אפשרות אחרת היא לנקוט את הצירוף ראש בית דין. צירוף זה מצוי במקורות במשמעות זהה ל'אב בית דין', למשל במשנה ראש השנה ב, ז: "ראש בית דין אומר 'מקודש' וכל העם עונין אחריו 'מקודש, מקודש'". צירוף זה משמש לעיתים גם בלשון החוק במדינת ישראל במקום 'אב בית דין'.
בעקבות החלטת האקדמיה בישיבת המליאה שכ"ח (מרחשוון תשע"ג, נובמבר 2012) אפשר לנקוט גם את הצירוף ראשת בית דין.
    [post_title] => אב בית דין בנקבה
    [post_excerpt] => 
על פי הצירוף 'אב בית דין' יכול להיווצר הצירוף המקביל 'אֵם בית דין'. אפשרות אחרת היא לנקוט את הצירוף 'ראש בית דין' או 'ראשת בית דין'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%91-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%a0%d7%a7%d7%91%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 17:39:31
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 14:39:31
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=47
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

על פי הצירוף 'אב בית דין' יכול להיווצר הצירוף המקביל 'אֵם בית דין'. אפשרות אחרת היא לנקוט את הצירוף 'ראש בית דין' או 'ראשת בית דין'.