WP_Post Object
(
    [ID] => 33696
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-02-26 12:53:06
    [post_date_gmt] => 2019-02-26 10:53:06
    [post_content] => אנחנו נשאלים הרבה אם יש ביטוי לציון תנועת הראש המסמנת "לא" – כלומר הסבת הראש מצד לצד. תשובתנו היא שאין ביטוי מדויק לתנועה זו. לעומת זאת יש לעברית פתרון נאה לתנועת הראש להבעת "כן" – הפועל הִנְהֵן הגזור מן המילה הֵן במשמע 'כן'.

במקרא תנועת הראש מתוארת בביטויים הניד בראשו ומְנוֹד רֹאשׁ וכנראה אף בפועל נָד לעצמו, אלא שכל אלה משמשים להבעת רחמים או לעג כלפי הסובלים מצרה. לדוגמה:

 	
לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שְׁרִיקֹת עוֹלָם, כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ (ירמיהו יח, טז)
 	
תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים (תהלים מד, טו)
 	
אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ (ירמיהו כב, י).

בעברית שלאחר המקרא אפשר למצוא גם את הצירוף נד בראשו באותה המשמעות:

 	
על רבי אלעזר בן דמה ינוד ראשינו, שנהרג על מצות תפלין (מתוך סליחה על עשרת הרוגי מלכות)

השימוש בביטויים אלו להבעת רחמים הוא הרגיל בספרות העברית לדורותיה, ואפשר למצוא אותו גם בספרות העברית החדשה. למשל:

 	
והוגא הביט אליו בחמלה ובמנוד ראש. (מאפו, עיט צבוע, 1861)
 	
ואמא מנידה עלי ראש – מאמינה היא לכל דבריו של אבא ומצטערת מאד. (ש' בן־ציון, נפש רצוצה, 1902)
 	
[שייקספיר] עשה במזמה ובבלי דעת את שיילוק היהודי לשואף דם ונקם, הרי נשחק וננוד בראשנו ל"ראש־של־גוי" זה, שלא יכול להשיג [...] כמה נקיים היהודים מדם (ברנר, הערכת עצמנו בשלושת הכרכים, 1914)
 	
חוה [...] שתקה ורק נדה בראשה בעצב כשסיפרה הננסת שעוד באותו יום הובילו אותם כצאן לטבח לקפריסין. (חיים באר, עת הזמיר, 1987)

קרוב לוודאי שהסופרים העבריים של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים התכוונו בתיאוריהם להטיית הראש מצד לצד – תנועה המלוּוה לרוב באחיזת הפנים בשתי כפות הידיים – ומביעה צער ואכזבה, ובבחירת הביטויים הלכו בעקבות המקורות. תנועת הראש המביעה שלילה שונה במקצת: היא נעשית בהסבת הראש מצד אל צד (על ציר הצוואר). את שתי התנועות האלה מביעות כמה מלשונות אירופה בפועל אחד: בגרמנית – schüttlen, באנגלית – to shake ('לנענע') וברוסית – качать ('לנדנד'). לא פלא אפוא שהצירופים שבמקורם ציינו הבעת צער בתנועת הראש החלו לשמש להבעת שלילה בתנועת הראש, ושימוש זה נפוץ כיום בספרות העברית.

עם זאת כדי לתאר במדויק את תנועת הראש להבעת 'לא' נוהגים לנקוט לשון מפורשת, כגון 'הניד את ראשו לשלילה', 'נדה בראשה לסירוב', 'נענע ראשו מצד לצד בחוסר הסכמה'. לעיתים אין צורך בתוספות המפרשות – כאשר ההקשר מבהיר באיזו תנועה מדובר.

לבסוף נציין שאותם הביטויים עצמם משמשים גם להבעות אחרות שנעשות בהנעת הראש, כגון 'הניד בראשו לשלום', 'הנידה ראשה בתמיהה', 'בירכה אותו במנוד ראש'.
    [post_title] => הניד ראש, נד בראשו – לשלילה?
    [post_excerpt] => אנחנו נשאלים הרבה אם יש ביטוי לציון תנועת הראש המסמנת "לא" – כלומר הסבת הראש מצד לצד. תשובתנו היא שאין ביטוי מדויק לתנועה זו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%a0%d7%99%d7%93-%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%a0%d7%93-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95-%d7%94%d7%a0%d7%94%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-05-01 22:31:46
    [post_modified_gmt] => 2023-05-01 19:31:46
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33696
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 997
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-04-10 14:21:00
    [post_date_gmt] => 2011-04-10 11:21:00
    [post_content] => 
האם יש קשר בין טלפון נייד ובין חולות נודדים? בין נדנדה ובין נידוי? לכאורה כל אחת מן המילים הללו שייכת לשורש אחר: נַיָּד מן השורש נו"ד, נוֹדֵד מן נד"ד, נַדְנֵדָה מן נדנ"ד; נִדּוּי מן נד"י (נד"ה). אך לכולם משותפות האותיות נ' וד' ומשותפת להם משמעות בסיסית של תנועה והתרחקות.

 נדד
הפועל נָדַד מציין מעבר ממקום למקום, ההפך מהתיישבות של קבע במקום אחד: "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח). ולא רק בני אדם מרחיקים נדוד: יש 'עופות נודדים' ו'חולות נודדים'.
הפועל נָדַד קשור קשר עז לשינה, או ליתר דיוק לחוסר שינה: אחשוורוש מתקשה לישון אחרי הפגישה הראשונה עם אסתר והמן: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ". דבר המטריד אותנו מאוד מַדִּיד שינה מעינינו (כיום רווח יותר 'מַדִּיר שינה' מלשון נָדַר, כלומר אסר על עצמו, ומכאן מָנַע, הרחיק). איוב ביטא את קשיי השינה שלו במילים: "וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף [= עד סוף הלילה]" (ז, ד). מכאן ירשה העברית את המילה נְדוּדִים, ומימי הביניים משמעותה התרחבה לציון מצב של נדידה. כך הצטרפו אל 'נדודי השינה' – 'נדודי ישראל במדבר', 'מקל נדודים' ו'שְׂבַע נדודים'.

 נוד
אדם המרבה לנדוד הוא נַוָּד, ומכשיר שאפשר לטלטל אותו ממקום למקום הוא מכשיר נַיָּד: מחשב נייד, הֶחסן נייד ("דיסק און קי"), מחסום נייד. החילופים בין ו ל־י רגילים בשורשים כאלה (השוו חוּט וחַיָּט, רֵיק ורַוָּק), וכאן החילופים נוצלו ליצירת שתי מילים שונות מן השורש נו"ד (ני"ד) באותו משקל.
בעקבות נַיָּד חודשה המילה נַיֶּדֶת לציון 'משמר נודד', 'פטרול', וכיום כלי רכב למשימה מיוחדת: ניידת משטרה, ניידת טיפול נמרץ ועוד. בעקבות התלמוד נוצר בימי הביניים הביטוי הארמי נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי (בראשי תיבות: נדל"ן) – מקרקעין, נכסים הקבועים במקומם, ההפך מן מִטַּלְטְלִין. מילים אחרות מן השורש נו"ד הן תְּנוּדָה וממנה תְּנוּדָתִי, תְּנוּדָתִיּוּת (בשוק ההון) ונִיד – תנועה קלה, כגון 'ניד שפתיים' (על פי איוב טז, ה), 'ניד ראש', 'ניד עפעף'.
הפעלים נָד (בבניין קל) והֵנִיד (בבניין הפעיל) מצויים בלשוננו בעיקר בצירופים: נָע וָנָד (על פי דברי ה' לקין: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ"); נָד בראשו, הֵנִיד בראשו, ומכאן גם מְנוֹד ראש. לָנוּד למישהו פירושו להניע בראש להבעת השתתפות בצער, כפי שנאמר על איוב: "וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא ה' עָלָיו" (מב, יא).

 נדנד
הפעלים נִדְנֵד והִתְנַדְנֵד נוצרו בלשון חכמים והם מציינים תזוזה וטלטול. מהם חודשה כבר בסוף המאה התשע־עשרה המילה נַדְנֵדָה. משמעות נוספת קיבלו הפועל נִדְנֵד ושם הפעולה נִדְנוּד בלשון הדיבור: הטרדה חוזרת ונשנית – בהשפעת המילה נודניק (מיידיש, כנראה בלי קשר לשורש העברי).
* * *
תופעה זו של שורשים אחים הקרובים באותיותיהם ובמשמעותם נפוצה למדי בשורשים מן הגזרות, כגון נָטַף (מגזרת פ"נ), טִפְטֵף (שורש מרובע המבוסס על הכפלה) וטִפָּה (מן טפ"ף). וכך פעלים כמו שִׁיֵּף ושִׁפְשֵׁף, שָׁגָה ושָׁגַג, יָרַק ורָקַק, נָצַץ ונִצְנֵץ ועוד ועוד נודדים ומתנדנדים בין הגזרות.
כתבו: רונית גדיש ותמר קציר (כץ)
קובץ מעוצב לתלמידים (להדפסה)

    [post_title] => שורשים נודדים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%95%d7%93%d7%93%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-21 07:55:35
    [post_modified_gmt] => 2022-12-21 05:55:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=997
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)