הדף בטעינה

על המילה כְּנֵסִיָּה

במילון

 (ללא ניקוד: כנסייה)
מיןנקבה
שורשכנס
נטייהכְּנֵסִיּוֹת לכל הנטיות

הגדרה

  • בית תפילה של נוצרים
  • עֵדה נוצרית מאורגנת
  • כינוס (ספרותי)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

תמונה של טלפון מחוגים

האמת על "שח־רחוק"

WP_Post Object
(
    [ID] => 90897
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2024-01-23 14:20:48
    [post_date_gmt] => 2024-01-23 12:20:48
    [post_content] => 

אנו נשאלים שוב ושוב מה האמת על המילה "שח־רחוק". ובכן, מי חידש אותה?

במאמר גדוש הפרטים שלפניכם המחברת סוקרת את השימוש ב"שח־רחוק" על גרסאותיו השונות בעיתוני בן־יהודה ואיתמר בן אב"י (בעיקר דאר היום) ובקרב בני חוגם, ואגב כך מביאה שפע של מידע על חידושים רבים אחרים מבית בן־יהודה ועל מידת התקבלותם.

*

"באמריקה החלו לכונן בכל רכבות המדינות המאוחדות סחרחוק לכל עגלה" נכתב בעיתון 'השקפה' של אליעזר בן־יהודה בשנת תרס"ג. קרוב לוודאי שכאן, ומכל מקום בעיתון הזה ובשנה הזאת, הייתה הופעת הבכורה של הביטוי סחרחוק–שחרחוק, אשר נוצר בהשראת טל־פון אך אינו תרגום מילולי שלו. בעיתון 'האור' שערכו בן־יהודה ובנו איתמר נכתב בשנת תרע"ה "חוטי המברקה והשחרחוק". שתי מובאות אלו ועוד שלוש מהעיתון הירושלמי 'החרות' ניתנות בלוויית מראי המקומות ב'מילון המילים האובדות' שחיבר עוזי אורנן (תשנ"ו). המאוחרת שבהן היא משנת תרע"ה, אך באמת עד אמצע שנות השלושים לא הייתה זו מילה אובדת.

בראש גיליון ט' באלול של עיתון הבוקר היומי 'דאר היום', אשר יצא בירושלים למן י"ב באב תרע"ט (7.8.1919) בעריכת מייסדו איתמר בן־אב"י, פורסם בפעם הראשונה מספר "שחרחוק 45", שעתה זה הוכנס לבית המערכת. כבר ביום ג' באלול כתב בן־אב"י שם במאמרו "נפלאות המדע": "השחרחוק האלחוטי – פתאום גם הגיחה בריה זו [...] ותעש נפלאות" וכן "הדבור על ידי החוט לא היה ברור". ב'דאר היום' למן יומו הראשון היו "חדשות שיגיעונו על ידי החוט" ובייחוד, כמובן, במדור 'שעה אחרונה'. החוטים נעלמו משהוכנס לבית המערכת שח־רחוק בשמו זה אלא בפעמים הנדירות כשכתב בן־אב"י חוט־קול (בגיליון 25.2.1926, לדוגמה). לפני ימי שח־רחוק בעיתון הזה ניתנו בו רק מספרי טלפון וטל. וככתיב בערבית – תלפון ותילפון. לאחר כשנה בחר בן־אב"י לכתוב שח­־רחוק (כמו שח־מט), וכך נדפס תמיד בכותר הגיליון וכמעט תמיד בכותרות, ואילו בידיעות עצמן, שיד העורך קלה בהן יותר, ובמודעות, שהרי "אין המערכת אחראית עבור תוכן המודעות וסגנונן" (כהודעתה אז), נדפסו גם שחרחוק ולעיתים שח רחוק, בלי מקף. ב'דאר היום' כתבו "האדמו"ר נותן סגולות על ידי השח־רחוק" (3.9.1928), "שיחה שחרחוקית ראשונה מניו יורק ללונדון" (7.3.1928) ועוד הרבה מאוד.

הפועל לשׂחרחֵק והתואר שחרחוקי הופיעו מעט ולא השתגרו בעיתון, ואפילו בן־אב"י, שהקפיד לכתוב שח־רחוק, נאלץ בדרך כלל לכתוב לטלפן וטלפונית. אכן, גם מחמת הקושי לגזור פעלים ושמות תואר מן שח־רחוק לא יכלה מילה מחודשת זו לרשת את טלפון. מפיצי מכוניות ואופנועים, סוכני מכונות וצמיגים, שירותי מכונית (טעקסי), בתי מלון ובתי עסק רבים פרסמו את מספרי השח־רחוק שלהם ב'דאר היום', אשר בשנותיו הראשונות הוגדר גם "עיתון מסחרי". ב־1927 פרסמו משרד לויד וחברת אקספרס מזרחי את מספרי השח־רחוק שלהם לתועלת המבקשים לנסוע באניות לקונגרס הציוני בבזל.

ב'דאר היום' ב־1927 נדפסו בכותר ראשי התיבות ש.ר., וכל השנים במודעות כאן ובעיתונים אחרים – ש.ר., ש"ר ושח"ר.

בן־אב"י הלך לעולמו בגלות במדינת ניו ג'רסי ביום י"ג בניסן תש"ג. ביום ב' באייר הקדיש לזכרו מכרו הירושלמי ראובן אלקלעי את 'פנת הלשון' שלו בירחון הירושלמי 'הד המזרח', ובדברי הערכתו קבע נכונה:

עשרות חידושיו שבזמנו לעגו להם – הפכו היום לנחלת הכל. אך בכמה מקרים נכשל המנוח וחידש חידושים שלא לצורך או שלא לרוח השפה ואת אלה פלטה כמובן שפתנו בעוד מועד. ה"שח רחוק" ו"לשחרחק", "אירופתה", "אמריקתה" [אל אמריקה] וכו' כמעט שנימחו ואינם, אבל בל נשכח את המלים הטובות והמרובות שחידש כגון תקדים, מכונית, מברק, אוירון ועוד [...].

זו עדות נאמנה שבן־אב"י, אשר מנעוריו חידש מילים, הוא שיצר את שח־רחוק.

'דאר היום' היה גדוש מילים וצורות עבריות שחידשו אליעזר בן־יהודה ובנו, ואולם נהגה בו "חוֹפשנות־מה" שנתנה פתח היתר להכנסת מילים שחידשו אחרים, ולא עוד אלא שלעורך הקבוע ולעורך האחראי שסייעו לבן־אב"י הייתה יד ממתנת בענייני לשון וסגנון. לכן באה המילה טלפון לא מעט בגוף הידיעות, ואופייניות אפוא לעיתון הכותרת "לשכלול השח־רחוק" והידיעה שמתחתיה – "שימוש במכשירי הטלפון החדשים" (6.10.1927). במדור המכתבים ב'דאר היום' נתפרסם מכתב־קורא שכותרתו "מהרהוריו של מחנך" ובו התגובה:

ידרוש המצפון הלאומי מכל עתון [...] שפה עברית נקיה ועשירה [ואולם] על "דאר היום" עברו כבר ימי החדושים הנועזים. [...] יצירת השפה אינה מתפקידיו של עתון [...] (23.9.1928).

נאמנות העיתון הזה לעברית באה על ביטויה באמרת־המפתח המנחָה בראש עמוד השער "אליעזר בן־יהודה היה אומר: דבר עברית והבראת" ובעידוד סופריו לאמץ להם שם עברי. אביגדור המאירי (פוירשטיין), לדוגמה, בחר לו את שמו העברי משהצטרף אל סופרי 'דאר היום'.

במדור הספרותי של 'הד ירושלים' חנך הסופר אהרון ראובני ביום י"ד בתשרי תש"ה את מדורו 'מדרש מלים' במאמרו "בעיות התחדשות הלשון". ראובני תרם מפרי עטו ל'דאר היום' למן שנת תר"ף לאחר ששינה את השקפת עולמו ופנה אל העיתונות "האזרחית", הלא הסתדרותית. בכל זאת לא כדעת עורך 'דאר היום' הייתה דעתו ואף כתב בבירור:

המלים המתחדשות בעולמנו עם התחדש בו מושגים ודברים והלובשות אופי בינלאומי (רדיו, טנק, טלפון) עלינו לקבלן כמו שמקבלות אותן שפות אחרות, ובפרט מונחים מדעיים ותכניים. אבל אין לקבל מלים שאין להן ערך בינלאומי, כמו "טקסי", "פונצר" [...] מלים בינלאומיות חדשות, המכבידות עלינו יותר מדי, כמו למשל "טלביזיה", "הליקופטר", מוטב להלבישן צורה עברית או למצוא להן תחליף עברי (כמו ל'טלגרמה' – 'מברק').

כידוע, את מברק יצר אב"י (אולי על פי برقية שחודשה בערבית) ואת מברקה גזר ממנו בנו איתמר. המאירי בירחונו־במתו 'המחר' (אב תרפ"ז) התריס כנגד המלגלגים על העברית המיוחדת של 'דאר היום':

המלים ה"דאר היומיות" שבו [...] לעג זה עבר זמנו אפילו ב"הקונטרס" [יצא מטעם התאחדות סוציאלית של פועלי א"י] שאין בו חמישים שורה שלא תהיה בהן מלה "דאר יומית".

בן־אב"י בספר זיכרונותיו 'עם שחר עצמאותנו' סיפר בקורת רוח כי בשלהי שנת תרצ"ט נפגש לשיחה ידידותית עם ברל כצנלסון, עורך 'דבר', ושמע מפיו ש"חידושי הלשוניים נתקבלו רובם בלא פקפוק על 'דבר' ונתאזרחו בעתון" (עמ' 512). דבריו אלו כמו דברי המאירי לשון גוזמה ומשאלת־לב הם, ומכל מקום לא כך חש וחשב כאשר בשנת תר"ץ שלח את מכתבו של דניאל פרסקי (לשוננו לעם לג, ג).

את ההבדל בין 'דאר היום', שהיה "כלי מבטא לילידים ולציבור האזרחי", ובין 'הארץ' סיכם לימים בשנת תשט"ו ב'הדאר' יוחנן פוגרובינסקי, שבזמנו פרסם מאמרים ב'דאר היום', ב'העם' וב'חזית העם', בכותבו "'הארץ' היה קונסרבטיבי בלשון, מה שאין כן 'דאר היום' שהשתדל עד כמה שאפשר לחדש מלים שהנפש היפה סלדה מהן". את חיצי הלעג המרים והקשים ביותר שילח ב'דאר היום' השבועון 'הפועל הצעיר' בביקורתו "ובעתון הירושלמי [...]: שם משתולל האביר הלבנטיני במלא צהלתו ובאותם הצבעים העשירים שהוא צובע את 'מברקיו' החדשים לבקרים מאת 'כתביו המיוחדים'" (5.11.1926) ועוד.

המילה יַרְכְּתוֹן היא המצאת בן־אב"י בשביל פיליטון או סיפור ומאמר בהמשכים, שמקומם היאה להם בירכתי העמוד, שפרסמהּ כעשר שנים לפני הולדת שח־רחוק. יוסף קלוזנר במאמרו "אנרכיה בלשון" שפרסם בשנת תרפ"ה ב'השלח' הגדיר את ירכתון "מגוחך ומרגיז, מלה משונה בצורתה ובמוצאה [...] שמשתמש בו עתון עברי אחד בארץ ישראל". האמת היא שירכתון נקלטה גם בכתבי העת שניכרה בהם זיקה חברתית או פוליטית ל'דאר היום'. "ירכתונים קטנים" ו"הערות ירכתוניות" מאת חזאל נתפרסמו למן תרפ"ה בחוברות 'הישוב', שבועון מדיני ספרותי בעריכת בר־דרורא, שגם הוא היה מעורכי 'דאר היום', "דברים כדרבנות (בבחינת ירכתון)" – בעיתון הסטירי 'המצליף' (תרפ"א) ועוד.

מותחי הביקורת על העברית של 'דאר היום' קלוזנר, ראובני ובמקצת גם ז'בוטינסקי, כולם רבֵּי טעם וסגנון בעברית, רחקו מאוד מחוגי 'הפועל הצעיר'. תקצר יריעת התשובה כאן מלהעמיד כראוי על החידושים בעברית של 'דאר היום' מצד התקבלותם בחוגי "יריביו ואוהדיו" (כלשונו של בן־אב"י) הכרוכה ביחסם לדעותיו, למאבקיו ולמִרְעָשָיו (סנסציות) – "שמאל" הדוחה ו"ימין" המקרבת, אנשי 'הפועל הצעיר', "אזרחיים", "יישוביים" ו"צעירים ארץ־ישראליים". לשונו של בן־אב"י מצאה לה מהלכים בייחוד ודווקא בקרב הסופרים והעיתונאים שהיו מאוהדיו במעט או ברב.

[caption id="attachment_90904" align="alignright" width="1042"] באדיבות הארכיון הציוני המרכזי בירושלים[/caption]

שח־רחוק ה"דאר יומית" חלחלה למודעות מעטות בעיתון 'הארץ', שבינו ובין 'דאר היום' ניטשו התנצחויות והוטחו האשמות הדדיות, ואפילו לשתיים–שלוש מודעות ב'דבר' בראשית הופעתו. כנגד זה בשנות ההצלחה שלה לא במקרה אפיינו היקרויותיה את כתבי העת המקורבים לעיתון שצמחה בו, ובהם הירושלמיים 'המחר' של המאירי, 'המזרח' (תרפ"ה) בעריכת המאירי ושלום שוארץ (שלום בן חורין), שגם הוא היה מעורכי 'דאר היום', 'הד העם' (תרפ"ד–תרפ"ה), שכותרת המשנה שלו "הד קולו של העם בכל שאלות היישוב", בעריכת יצחק יעקב ילין, 'העם', שיסופר עליו בהמשך, וכן 'הישוב' המקורב ל'בני בנימין' שיצא בתל־אביב, ו'הצפון' הרוויזיוניסטי שיצא בחיפה (תרפ"ו–תרפ"ז). מספרי שח־רחוק ניתנו, כמובן, במודעות 'העתון ההיתולי' לפורים 'הדרבּן' שהוציא בן־אב"י ארבע שנים למן תרפ"א. לא רק בעיתונים התקבלה שח־רחוק אלא גם בחיי היום־יום. בכותר דפי מכתבים ששלחו מבית ספר חקלאי לצעירות בנהלל נדפס "שח־רחוק: 6" (על דף כזה כתבה חנה מייזל שוחט). במסמכי משרד הדואר של ממשלת המנדט נדפס בשנת 1930 "הדאר המברקה והשח־רחוק של פלשתינה (א"י)", אך בערבית – تلفون, تلغراف, אף שהיו בשבילן מילים ערביות. תודתי לנירה נוה שגילתה לי את המסמכים האלה לעדות.

בכ"ז בכסלו תרפ"ט (21.12.1928) החל בן־אב"י לפרסם את HA SHAVUA HA PALESTINI, תוספת עברית באותיות לטיניות לעיתונו The Palestine weekly. התוספת יצאה כחמישה חודשים ובכמה ממודעותיה – Csarhhok (שַׂרְחוק). למן י"ט באייר תרצ"ב (25.5.1932) הדפיסו ב'דאר היום' במרכז הכותר ובאותיות בולטות את "שרחוק 45" במקום שח־רחוק שעד כה נדפסה בצד ובאות קטנה. שרחוק בצורתה המכוּוצת לא נתחבבה על העיתונאים ועל המפרסמים אשר מדעת ושלא מדעת לא השגיחו בה, ולכן לא ירדה ממרום העמוד הראשון אל גוף העיתון ולא גזרו ממנה את הפועל לשַׂרְחֵק. למן אותו הגיליון הושמט גם ציון מניין השנים "להצהרת בלפור", שהנהיג אליעזר בן־יהודה. בן־אב"י סיפר במדורו 'פלפלאות' ב'דאר היום' מיום 9.11.1931 כי בעבר הציע לומר "לאדוני" במקום adieu (שלום!) הצרפתית והודה: "זו מהצעותי ש'לא חדרו ללבבות'". לפיכך המציא את עַד־יה וקיווה: "הפעם קלעתי אל המטרה". מסתבר אפוא שאת שַׂרְחוֹק עיצב במשקל כַּפְתּוֹר (השם העברי בעיתונו לאי קפריסין) ובדומה אל רַמקול, חידושו שכבר נתקבל יפה, כדי לקרבה אל לב הקוראים ובלבד שלא ישתמשו עוד בטלפון הלא־עברי.

[caption id="attachment_90903" align="alignright" width="806"] מודעה מתוך HA SHAVUA HA PALESTINI, אדר ב' תרפ"ט[/caption]

בן־אב"י היה ממייסדי بريد اليوم ('דאר היום'), אשר בסגנונו ובהשקפות שהובעו בו היה קרוב מאוד אל 'דאר היום'. העיתון יצא פעמיים בשבוע ולמן יומו הראשון, 11 במאי 1920, הופיעה בראשו הכתובת המברקית – البرقية – ובגוף העיתון שימשו برقية ופעלים ושמות תואר הנגזרים ממנה לצד تلغراف (טלגראף = טלגרמה) ואף הלכו ודחקו את טלגראף כמעט לגמרי. בעיתון שימשו עוד מילים ערביות מחודשות במקום הלועזיות ובהן لاسلكي, אשר אלחוטי מן אלחוט שחידש בן־אב"י דומה לו. 34 גיליונות יצאו והעיתון חדל להופיע בטרם נתרווחו הטלפון כל שכן השח־רחוק בעיתון־האב העברי. רק פעמים ספורות נדפסו בו تلفون וכן tel., ואילו האריכה המהדורה הערבית הזאת ימים, אולי היו כותבים בה هاتِف ('בת קול') שנשתגרה במשמעות המחודשת 'טלפון'. מילה קיימת ונוחה לשימוש זו, שמשמעותה הורחבה, וכן נגזרותיה משמשות גם היום לצד تلفون ונגזרותיה. ייתכן שהיו כותבים אף مِسَرَّة, שמובנה הראשוני 'שֹׁרֶר (טבור), חבל וחוט', והחלו אז להשתמש בה במשמעות 'קופסת דיבור' ואחר כך 'טלפון'. המילונים החדשים שעדיין מביאים את مِسَرَّة מעירים "אינה משמשת בערבית החדישה" כהערות מילונינו החדשים על שח־רחוק: "מיושן" או "לא בשימוש". המילים הערביות האלה אולי עודדו את בן־אב"י לעמוד על דעתו שאכן, ראוי להחליף את טלפון במילה עברית חדשה.

זאב ז'בוטינסקי ערך את 'דאר היום' כשנתיים מיום י"ט בכסלו תרפ"ח (1.12.1928), ושותפיו לעריכה היו בן־אב"י וזלמן וייט. ביום י"ט בטבת תרפ"ט נדפסה תשובת המערכת לקורא שהקשה בעניין מילים לועזיות: "אין המערכת רואה שום סיבה מדוע לא להשתמש במלים בין־לאומיות כגון 'פרלמנט', 'פוליטיקה' וכו' שמשתמשים בהן בכל השפות הקיימות". ז'בוטינסקי צירף מעשה למחשבתו בהיותו עורך 'העם, עתון לאומי' היומי, שיצא בירושלים מיום ו' בניסן תרצ"א (25.3.1931), ולימינו העורך האחראי ד"ר יהושע ייבין, שקודם לכן היה העורך האחראי ב'דואר היום'. בכותר 'העם' פורסם בתחילה "שחרחוק 515", ואולם לאחר הודעת המערכת שבאחד במאי יופיע 'העם' "בצורה משוכללת חדשה" נדפס למן הגיליון ה־30 רק טלפון. זה אפוא אחד השכלולים בעיתון 'העם'.

ביום ח' באב תרצ"ג (2.8.1933) החלו שמואל פרלמן ופסח גינזבורג לערוך את 'דאר היום', ובו ביום סולקה בבת־אחת שרחוק לפנים שח־רחוק, ובעמוד פנימי נדפס מספר הטלפון. בכל זאת מתחת לשם המדור הוותיק מאוד 'מה נשמע בתל־אביב' ניתנה כַּמנהג ההודעה הקבועה "על ידי השח־רחוק" וגם במודעות מעטות שרדה שח־רחוק. 'אגודת הנוטע' – 'מומחים בגידול הדר' הוסיפה לפרסם ב'דאר היום' מודעות גדולות ובהן מספר השח־רחוק שלה אולי מפני שבר־דרורא, אחד העורכים בימי שח־רחוק (וזמן קצר בימי טלפון), הוא שהקים את האגודה ובוודאי בזכות קשריה המיוחדים עם פרדסני נתניה, המושבה שבן־אב"י היה ממייסדיה. בנק 'בני בנימין' במודעותיו גם הוא שמר אמונים לשח־רחוק לכבוד בן־אב"י, הוגה רעיון 'בני בנימין', אגודת 'בני איכרי הארץ'. תמו ימי "שח־רחוק" ו"שרחוק 45" ב'דאר היום'. לא ייפלא שמעתה שוב עלו לכותרות המיניסטר והמיניסטריון ונעלמו הווזיר והווזרה וגם המכללה העברית שעל הר־הצופים, אשר בלטה כל כך ב'דאר היום', הוצאה כמעט כליל מפני האוניברסיטה. ב־27.9.1933 פרסם בן־אב"י ב'דאר היום', שמעריכתו התפטר, מודעה המבשרת כי בקרוב יופיע עיתונו העברי DROR בכתב הלטיני, הוא "הכתב העברי הקדום", ומסר את מספר השרחוק שלו בתל־אביב. אכן, ביום 17.11.1933 יצא לאור הגיליון הראשון של DEROR ובכותרו "SARHHOK (tel)" המערכת (מעתה בכתיבים האלה), וכך היה ב־16 גיליונותיו עד 25.3.1934. בשבועון הזה פורסמו מאמרים ופרקי "לֶקַח" ומילון בעברית ואך מעט ידיעות המצריכות שַׂרְחוֹק. בן־אב"י היה העורך היחיד של DEROR ויכול להכביר בו מילים עבריות מחודשות ולהרחיק את המילים הלועזיות יותר משעלה בידו להרחיקן מעיתונו הקודם. לצד מוֹרְשׁוֹן (לעיתים מעטות מוּרשון, פרלמנט), מַלְעָב (ספורט), שַׁתְפָנִי (סוציאליסט), כְּנֵסִיָּה (קונגרס) ועוד הוסיף לפרסם את חידושו SARHHOK לעומת טלפון שהִשליטה המערכת החדשה ב'דאר היום' לאחר שפרש ממנו בן־אב"י. עוד שנים מעטות כתבו לעיתים שח רחוק מתוך חיבה או הומור קל כגון בעיתון הילדים הירושלמי 'דחליל' בעריכת עמנואל אולסבנגר: "עֻזִּי תַּפּוּזִי בּוֹנֶה שָׂח רָחוֹק" (גיליון 4, 27.6.1940).

דולה־דבורה, בת הזקונים של בן־יהודה, סיפרה: "בביתנו לאוטו קראנו 'מכונית' ולטלפון 'שחרחוק'" (ראשונים מספרים, רשמה רבקה מגן, תשל"ז), אך לא מסרה מי חידש את המילים האלה. את שתיהן חידש אחיה. חמדה בן־יהודה בספר 'נושא הדגל – חיי איתמר בן־אב"י' (תש"ד) כתבה: "עוד צלצול בשח־רחוק [שיודיע על מות בן־אב"י] [...] איזו מַעְגָּמָה [=טרגדיה]" (עמ' 203). בסוף הספר הובא הנספח "מחדושיו הלשוניים", שהכין בן־אב"י עצמו ואחר כך היה ברשות יעקב כנעני, ובו 113 מילים. שח־רחוק אינה אחת מהן, אף שלצד תקדים, עצמאות ומטרייה רשם מילים שלא נקלטו כלל – מַר־עִיר (ראש עיר), רָגִיחַ (מכריע) וכִפְכּוּף (מחיאת כפיים). בן־אב"י במכתבו אל דניאל פרסקי (שנזכר לעיל) רשם 30 מן המילים שחידש ולצד אכזבה, מספרה ואופנוע, המשמשות בעברית שלנו, גם מַאֲחָדָה (קואליציה), יַחְדָּה (אנסמבל) ודַרְכִּיָּה (לימים – דרכון), ואילו שח־רחוק נשכחה מלב והושכחה מדעת. את ספרו 'עם שחר עצמאותנו, זכרונות־חייו של הילד העברי הראשון' חיבר בן־אב"י באחרית ימיו. הספר ראה אור בשנת תשכ"ב לאחר שידידו של בן־אב"י הסופר אהרן זאב בן־ישי הביאו לדפוס. בזיכרונותיו סיפר: "והנה צלצל ה'קולחוט' (אני קראתי לטלפון 'קול־חוט', בעוד שאבי קרא לו 'שח') ממרחקוֹ" (עמ' 169) וכתב: "שני העיתונים הראשונים להשתמש בקול־חוט (טלפון)" (עמ' 161). בהמשך לא הסביר עוד מה הוא קול־חוט (החדש והטעון אפוא פירוש?) בכותבו: "לא פסק קול־חוטו מלצלצל" (עמ' 354) ועוד.

ארבע הדוגמות שהביא יעקב כנעני לערך קולחוט במילונו נמצאו לו כולן בספר הזה. בן־אב"י התנכר למילה שלו שח־רחוק, עזבהּ ודבק רק באחותה הצעירה ממנה מאוד, ואילו בחידושו ירכתון לא בוש ולכן סיפר על "ירכתונים מחיי הציבור" (עמ' 198). שׂח שתלה באביו לא נודעה בכתובים, ושח., הנדירה מאוד ב'דאר היום' (נדפסה, למשל, ביום 1.1.1925), אינה אלא קיצור שח־רחוק כיוצא ב"טל.". את המילה קול־חוט עשה בן־אב"י בתבנית חידושו "הנעים לאוזן" קולנוע, שעד מהרה דחק את שמע־נוע ואת תמו־נוע "והם מתו לבלי שוב" (כעדות דבריו ב'פלפלאות'), ובה הרְכיב "קול" שבחידושו רמקול ובביטוי לוחית קול (בספרו זה עמ' 196, כיום תקליט). כזכור, בטרם נבראה שח־רחוק ב'דאר היום' דיברו בחוט, ובראשית ימי שח־רחוק צמחה המילה חוט־קול אך מיד נעלמה לה. בימינו החוטים הם קווי הטלפון והכבלים. את החוט הנושן הזה החזיר בן־אב"י ביצירת קול־חוט כדי להיפטר מהמצאתו שח־רחוקשרחוק שאכזבה אותו כל כך, אף שהייתה מצויה ורצויה לא מעט. בכותבו "אבי רץ לחזות בכל עמוד מברקי ובכל חוט שחרחוקי" (עמ' 367) הציב לפי תומו מזכרת יחידה למילה שאת זכרהּ ביקש להשכיח.

אין ערך שח־רחוק במילון בן־יהודה כשם שחסרים בו רוב חידושי בן־אב"י שנתקבלו גם נתקבלו ובהם ביטאון ומועדון, שמקומם בכרכים שערך בן־יהודה, וכן רְכוּשָׁנִי (קפיטליסט) ותָמִיר, שמקומם בכרכים שנערכו לאחר מותו. אילו ניתנה בו המילה שח־רחוק, היה ערכהּ בכרך האחרון שיצא בשנת 1959 בעריכת הפרופסור נ"ה טור־סיני, שכבר ראה להביא אותה ואת הפועל שחרֵחֵק בערך telephon במילון הגרמני–עברי שחיברו הוא וש"מ לזאר ואשר יצא בווינה ב־1927. את סָח־סְחוֹר בשביל Rundfunk (רדיו), הדומה לשח־רחוק באופן יצירתה, חידש טור־סיני ב־1925 והביאהּ במילונו זה.

בתשבצים מטבעם רבות המילים הנרדפות הבאות בהגדרות ומשובצות בפתרונות. במילים "התשבציות" העבריות אין מוקדם ומאוחר, נדיר ותדיר, ורבות מהן המשוקעות כיום רק במקצת המילונים חיות וקיימות בתשבצים. עולה על כולן – שח־רחוק.

*

מחידושי משפחת בן־יהודה הנזכרים במאמראוֹפַנּוֹעַ, אַכְזָבָה, אַלְחוּט, בִּטָּאוֹן, דַּרְכִּיָּה (דרכון),  וָזִיר (שר), וְזָרָה (משרד ממשלתי), יַחְדָּה (אנסמבל), יַרְכְּתוֹן (פיליטון), כְּנֵסִיָּה (קונגרס), מַאֲחָדָה (קואליציה), מִבְרָק, מִבְרָקָה, מוֹעֲדוֹן, מוֹרְשׁוֹן (פרלמנט), מִטְרִיָּה, מִכְלָלָה (אוניברסיטה), מַלְעָב (ספורט), מִסְפָּרָה, עַצְמָאוּת, קוֹלְנוֹעַ, רְכוּשָׁנִי, רַמְקוֹל, שׂח־רָחוֹק, שַׂרְחוֹק, שַׁתְפָנִי (סוציאליסט), תָּמִיר, תַּקְדִּים.

[post_title] => האמת על "שח־רחוק" [post_excerpt] => אנו נשאלים שוב ושוב מה האמת על המילה "שח־רחוק". מאמרה של אסתר גולדנברג סוקר את השימוש במילה בגרסאותיה השונות ואת מידת התקבלותה, ואגב כך מציגה שפע חידושים מבית בן־יהודה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%97%d6%be%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-02-08 14:06:21 [post_modified_gmt] => 2024-02-08 12:06:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=90897 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

אנו נשאלים שוב ושוב מה האמת על המילה "שח־רחוק". מאמרה של אסתר גולדנברג סוקר את השימוש במילה בגרסאותיה השונות ואת מידת התקבלותה, ואגב כך מציגה שפע חידושים מבית בן־יהודה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
סיפורי מילים

כנסייה

WP_Post Object
(
    [ID] => 35237
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-05-30 13:29:40
    [post_date_gmt] => 2019-05-30 10:29:40
    [post_content] => המילה כְּנֵסִיָּה עולה בספרות חז"ל במשמעות 'כינוס, 'אספה': "כל כנסייה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים" (אבות ד, יא).[1]

עד סוף המאה השמונה עשרה שימשה המילה כנסייה לצד המילה כְּנֶסֶת הן תמורת אספה או התכנסות בעלות צביון מיוחד הן תמורת בית תפילה יהודי. במשמעות האחרונה שימש לרוב הצירוף בתי כנסיות – הנוהג גם הוא בלשון חכמים (במשמעות בתי כנסת) – אך לעיתים כנסיות בלבד, לדוגמה: "וכמה מנהגי תפִלות בכנסיות שכלם נכוחות" (מתשובות האיי גאון בר' שרירא, תחילת המאה ה־11).

כנסייה במשמעות רפובליקה

הסופרים העבריים מסוף המאה השמונה עשרה החלו להשתמש במילה כנסייה תמורת רפובליקה: "אגוז מוסקאטי (מוסקאטן נוס) גדל רק באי (מאלוקי) בהודו מזרחי' אשר לכנסית האלאנדי (רעפובליק האלאנד)" (ברוך לינדא, ראשית לימודים א, 1788). הקשר בין השניים ברור – רפובליקה היא צורת ממשל שבה השלטון אינו עובר בירושה אלא נתון לבחירת העם, ונציגיו הם שעומדים בראש. כך מסביר ר' מרדכי אהרן גינצבורג (רמא"ג) בספרו תולדות בני האדם (1835): "מדינה מתנהגת בעצת העם על פי רוב הדעות תקרא בשם ממשלת העם (Demokratie) או כנסיה (Republik)". היו שנתנו את הכינוי כנסייה גם לישויות מדיניות שאינן רפובליקות, לרוב כאשר מאפיינת אותן התאגדות חופשית של הציבור: "כנסיות בני הברית" [=ארצות הברית], "כנסית מאסאכוזעטס" [= מסצ'וסטס] (יששכר בער גורדון, שבילי עולם חדש, 1870).

איך נקשרה המילה כנסייה לעולם הנוצרי?

נראה שביסוד הקשר הזה עומדת המילה הלועזית ecclesia. מקורה ביוונית – ἐκκλησία – ולאורך הדורות שימשה בכמה וכמה הקשרים שעניינם 'התכנסות', 'אספה'. ביוון העתיקה היא ציינה 'אספת עם'. יששכר בער שלזינגר השתמש במילה כנסייה לתרגום מונח זה בהקשר היווני במאמרו על פיתגורס (ביכורי העתים יא, 1830). דוגמה נוספת לשימוש במילה כנסייה כנגד המילה ecclesia נמצא במאמר מאת ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק):
עוד השערה אחת נעיר בזה, הגם כי מרופה היא בידנו; וזה כי במקרא היוונית של היהודים היוונים [תרגום השבעים], שכבר זכרנוה בקודם, מכונה ספר זה [קהלת] בשם עקקלעזיאסטעס, וכנסת בלשון יווני עקקלעזיא; והנה קראו לספר על שם מחברו, היינו, אחד מבעלי הכנסיה [כלומר מאנשי כנסת הגדולה]. (מאמר בכתב העת כרם חמד ה, 1841; כונס בספרו מורה נבוכי הזמן, 1851)
זיקה זו בין 'כנסייה' ל־ecclesia הכשירה אותה לשמש גם במשמעות שקיבלה המילה ecclesia מראשית הנצרות – קהילת המאמינים ומקום התפילה. ואומנם במאה התשע עשרה אנו מוצאים לראשונה את הקישור בין כנסייה לקהילת מאמינים נוצרית: "הכנסיה הנוצרית היונית בירושלים" (יצחק בער לוינזון, אפס דמים, 1837); "כנסיית האוונגלי" ו"כנסיית הקאטולי" (המגיד בעריכת אליעזר ליפמן זילברמן, 1857) ועוד. עם זאת באותה העת המילה כנסייה כשלעצמה המשיכה לשמש בהקשרים כלליים ולא נתפסה כמיוחדת לקהילות הנוצריות. אצל שלום יעקב אברמוביץ' (מנדלי מוכר ספרים) אפשר למצוא לראשונה שימוש במילה כנסייה כשלעצמה כנגד Kirche (בגרמנית; המונח המקביל ל-Church) – הן בהוראת קהילת המאמינים הן בהוראת בית התפילה. כך תרגם מנדלי מן המקור הגרמני בספרו תולדות הטבע א (1862): "חלק אחד מן השלל והמלקוח ישא לו המלך, חלק שני תקח לה הכנסיה (קירכע), ואת החלק השלישי יחצו הצידים ביניהם"; "אמנם את העורות יתנו אל הכנסיה (קירכע) כי כן דבר הדת". ולציון בית התפילה הנוצרי עצמו: "הנשים באהל (נאננען) מכנסיה סט. אנטאינע" (שם). מנדלי הוסיף להשתמש כך ב'כנסיה' בכמה מספריו הבאים, לרבות תמורת Церковь הרוסית (המקבילה ל־Kirche ול־ churchהאנגלית), ובעקבותיו הלכו חיבורים רבים בשלהי המאה התשע עשרה.

המילה כנסייה במאה העשרים

לקראת סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים הולך ופוחת השימוש במילה כנסייה תמורת רפובליקה (בן־יהודה ביקש לחדש תמורתה את החלופה העברית קְהִלִּיָּה). אך לצד זאת זכתה לעדנה מחודשת ההוראה 'אספה' של ציבור, ובייחוד של נבחריו (תמורת 'קונגרס'), כגון "הכנסייה הארצישראלית הראשונה", גוף דמוי פרלמנט מייסודו של מנחם אוסישקין, שהתכנסה באוגוסט 1903, "כנסית התאחדות עורכי־הדין בין הלאומית" (דאר היום, 1926), "כנסית ההתאחדות העולמית של צעירים עבריים" (הארץ, 1926) ו'הכנסייה הגדולה' של אגודת ישראל שהתכנסה תחת שם זה עד סוף שנות השבעים. הופעתה המחודשת של המילה החז"לית ועידה בשנות העשרה של המאה העשרים והתייחדותה של 'כנסת' להקשרים מדיניים וציבוריים בארץ ישראל דחקו בהדרגה את השימוש ב'כנסייה' בהוראת 'קונגרס'. נראה שהשימוש בכנסייה לציון בית תפילה נוצרי הלך ותפס את מקומו למן ראשית שנות השלושים. אל המילון העברי המשמעות הזאת הגיעה רק ב"מלון חדש" של אבן־שושן משנות החמישים. ב"מלון עברי" מאת יהודה גור שפורסם בשנת תש"ו (1946) המשמעות הזאת עדיין אינה מתועדת. כיום כנסייה היא בעיקר בית תפילה של נוצרים, וגם צורת הרבים כנסיות רגילה במשמעות זו.

* * *

לפנינו דוגמה מעניינת לתהליך שבו מילה כללית מן העברית הקלסית התגלגלה לשימוש ייחודי בעת החדשה. סופרי העברית המתחדשת חיפשו מונח עברי פנוי וזמין תמורת מונחים לועזיים המביעים רעיון דומה (רפובליקה, קונגרס, אקלזיה), אך ב'תחרות' על משמעות המילה גברה הכנסייה כתמורה הרווחת ל־Church. תרמו לכך בין השאר הופעתן של מילים עבריות נוספות תמורת רפובליקה וקונגרס ובידול המשמעות בין 'כנסייה' ובין "תאומתה" הוותיקה 'כנסת'. מובן כי התקבלותן ההדרגתית של הוראות אלה והתייחדותה של כנסייה להן בלבד לא היו מתחוללות לולא ציבור הדוברים היה נכון לאמץ את המעבר.  

כתבו: ויקי טפליצקי בן־סעדון ונריה ריבלין

_______________________

[1] המילה כנסייה נוצרה בגזירה לאחור מצורת הרבים כנסיות – שהיא צורת הרבים של כנסת. על כך ראו כאן.

[post_title] => כנסייה [post_excerpt] => עד סוף המאה השמונה עשרה שימשה המילה כְּנֵסִיָּה לצד המילה כְּנֶסֶת הן תמורת אספה או התכנסות בעלות צביון מיוחד הן תמורת בית תפילה יהודי. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-01-06 14:49:09 [post_modified_gmt] => 2022-01-06 12:49:09 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=35237 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

עד סוף המאה השמונה עשרה שימשה המילה כְּנֵסִיָּה לצד המילה כְּנֶסֶת הן תמורת אספה או התכנסות בעלות צביון מיוחד הן תמורת בית תפילה יהודי.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
יחיד ורבים

בתי כנסת ובתי כנסיות

WP_Post Object
(
    [ID] => 101
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-09-11 12:26:11
    [post_date_gmt] => 2012-09-11 09:26:11
    [post_content] => לצירוף בית כנסת שתי צורות ריבוי תקניות: בתי כנסת ובתי כנסיות.

דרך הריבוי הרגילה של צירופי סמיכות בלשוננו היא על ידי ריבוי הנסמך (הרכיב הראשון בצירוף): בני אדם, בתי ספר, שִׂמלות כלה, נעלי בית, שעוני יד, וכך גם בתי כנסת.

ואולם בלשון חז"ל, אשר ממנה ירשנו את הצירוף בית כנסת, משמש דווקא הריבוי בתי כנסיות. דרך ריבוי זו – של הנסמך והסומך גם יחד – מוכרת מצירופים נוספים בספרות חז"ל: בתי מדרשות, בתי דינין, בעלי בתים, ראשי שנים, ערבי שבתות, מיני בשמים, דיני נפשות ועוד. חוקרי הלשון מציינים כי דרך ריבוי זו מצויה במיוחד בצירופים שבהם הסומך נושא את עיקר המשמעות של הצירוף ואילו הנסמך הוא מילה כללית דוגמת 'בית' או 'בעל'. ריבוי שני רכיבי הסמיכות נחשב לאחד ממאפייניה של לשון חז"ל, אם כי אפשר למצוא דוגמתו כבר בספרות המקראית מימי בית שני ('חרשי עצים', 'עמי הארצות', 'אנשי שמות') ופה ושם אף בספרות המקראית הקלסית ('לוחות אבנים', 'חרבות צורים').

צורת הרבים כנסיות אופיינית אף היא ללשון חז"ל (לעומת הצורה המתבקשת כְּנָסוֹת). ברובד לשון זה אנו מוצאים לעיתים את צורן הרבים המורחב ־יוֹת או ־אוֹת, כגון אות–אותיות, מִשְׁנָה–משניות, פרשה–פָּרָשיות, פקעת–פקעיות, שלשלת–שלשלאות, מרחץ–מרחצאות.

מצורת הרבים כנסיות נוצרה בגזירה לאחור המילה כְּנֵסִיָּה כבר בתקופת חז"ל, ומשמעה 'כינוס': "כל כנסייה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים" (אבות ד, יא). זו משמעות המילה למשל בכינוי 'הכנסייה הגדולה' – הכינוס המרכזי של אגודת ישראל. ואולם כנסייה כיום היא בעיקר בית תפילה של נוצרים, וגם צורת הרבים כנסיות רגילה במשמעות זו.

בעברית בת ימינו רווחת יותר צורת הריבוי בתי כנסת העולה בקנה אחד עם דרך הריבוי הרגילה של צירופי הסמיכות, ואילו הצורה בתי כנסיות משמשת בעיקר בלשון הגבוהה ובספרות.

נעיר כי ריבוי הנסמך והסומך גם יחד משמש בימינו בעיקר כשכל אחד מהם מציין רבים במציאות, כגון 'תושבי הערים' (תושבים מכמה ערים לעומת 'תושבי העיר' – תושבים מעיר אחת), וכך גם 'הישגי המתמודדות' (לעומת 'הישגי המתמודדת'). ויש צירופי סמיכות שביסודם הסומך ברבים, כגון 'גן ילדים', 'מועצת תלמידים', 'שדה חמניות'.
    [post_title] => בתי כנסת ובתי כנסיות
    [post_excerpt] => שתי צורות הרבים 'בתי כנסת' ו'בתי כנסיות' הן תקניות. הראשונה עולה בקנה אחד עם דרך הריבוי הרגילה של צירופי הסמיכות, ואילו השנייה משמשת בעיקר בלשון הגבוהה ובספרות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%aa-%d7%95%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-01-04 09:03:58
    [post_modified_gmt] => 2022-01-04 07:03:58
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=101
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

שתי צורות הרבים 'בתי כנסת' ו'בתי כנסיות' הן תקניות. הראשונה עולה בקנה אחד עם דרך הריבוי הרגילה של צירופי הסמיכות, ואילו השנייה משמשת בעיקר בלשון הגבוהה ובספרות.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כְּנֵסִיָּה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>