WP_Post Object
(
    [ID] => 28506
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-04-10 15:09:49
    [post_date_gmt] => 2018-04-10 12:09:49
    [post_content] => המילים עוף וציפור קרובות מאוד במשמען, ובהקשרים רבים הן נרדפות לגמרי. כך למשל נוהגים לומר 'עופות נודדים' לצד 'ציפורים נודדות', 'עופות חורפים' לצד 'ציפורים חורפות' – ללא הבחנה. בצירופים מסוימים – מקצתם מונחים מקצועיים – התקבעה דווקא אחת המילים, כגון 'מחלקת העופות', 'עוף דורס' ו'עופות מים', לעומת 'ציפור חובשת קן' ו'ציפורי שיר'. הצירוף האחרון עולה  בקנה אחד עם גיזרונה המשוער של המילה ציפור – מילת תצליל (אונומטופאה) המחקה את שירת הציפורים.

הבחנה מסוימת נוצרה בשימוש הכללי: המילה ציפור רווחת לבעלי כנף קטנים ביחס ובעלי כושר תעופה, ואילו המילה עוף רווחת יותר לבעלי כנף גדולים ובעיקר לכאלה הממעטים לעוף, כמו יען או תרנגולת. מעניין שנוצרה דווקא ההבחנה הזאת – שהרי המילה עוֹף גזורה מן השורש עו"ף וקשורה לפעלים עָף ועוֹפֵף.

מלבד זאת המילה עוף רווחת גם לציון בשר נאכל של בעלי כנף, בייחוד של תרנגולות.

ומה המצב בלשון המקורות?

בתנ"ך אפשר למצוא את שתי המילים באותו השימוש, למשל: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב, כ); "תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם" (דברים ד, יז).[1] עם זאת נראה כי המילה עוף ציינה ביסודה כל יצור מעופף, לאו דווקא בעל מקור ונוצות. כך עולה בעיקר מרשימות בעלי החיים הטהורים והטמאים בויקרא יא ובדברים יד; ברשימות האלה העטלף נחשב עוף, ונזכרים בעלי חיים המכונים "שרץ העוף" (לעומת "השרץ השורץ על הארץ") ובהם חגבים וחרגולים. בדומה לכך מצאנו אצל בן סירא שהדבורה מכונה עוף: "קטנה בעוף דבורה, וראש תנובות פריה" (יא, ג).

לעומת זאת בספרות חז"ל כבר יש הבחנה בין עופות ובין יצורים מעופפים אחרים,[2] ואף מצוי בה השימוש במילה עוף לבעלי מקור ונוצות שאינם מעופפים, למשל במימרה הידועה "שלשה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות" (בבלי ביצה כה ע"ב).[3]

לסיום נזכיר את ההבחנה בין המילים המקראיות עוף וציפור שהציעו חז"ל בספרי דברים צח: "אמר רבי יאשיה: כל מקום שנאמר צפור – בטהורה הכתוב מדבר. אמר רבי יצחק: עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור, והטמא אין נקרא אלא עוף בלבד".
ציפור הנפש
בימינו רווח הביטוי ציפור הנפש במשמעות 'דבר היקר ללבו של האדם'. ביטוי זה התגלגל אלינו מספרות חז"ל, אך שם הוראתו שונה לגמרי. בתוספתא ט, א ועוד מסופר על אדם שהכה את חברו "בציפַּר נפשו", ומפרשים שהכהו בגרונו. המילה נפש מתפרשת במקומות שונים בהוראה 'גרון', וייתכן שהמילה ציפר כאן היא מלשון צפירה, השמעת קול – כלומר הכוונה שנפגעו מיתרי הקול של המוכה. בנוסחים מאוחרים יותר מופיעה המילה ציפור, ומכאן צורתו של הביטוי בימינו.

_________________
[1] בפסוק אחד בספר בראשית נזכרים העוף והציפור יחד: "הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף" (ז, יד). אפשר שיש כאן חזרה של מילים נרדפות, אך אפשר שהמילים "כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף" באות לפרט את "וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ", כלומר יש עופות שהם ציפורים ויש עופות שהם "כל כנף" – אולי יצורים מעופפים אחרים כגון חגבים או דבורים, וראו בהמשך הדברים.
[2] בסימני הכשרות הנזכרים אצל חז"ל במסכת חולין פרק ג (במשנה וגם בתוספתא) כבר יש הבחנה ברורה בין עוף לחגבים, וסימני העוף הנזכרים שם (אצבע יתרה, זפק וקורקבן נקלף) מתאימים רק לבעלי חיים ממחלקת העופות.
[3] לכאורה כבר בתנ"ך יש שימוש במילה עוף ליצור שאינו מעופף, כעולה מאזכורה של בת היענה ברשימת העופות הטמאים (ויקרא יא, יד). אך לפי הדעה המקובלת במחקר מדובר כאן בעוף דורס כלשהו ולא בעוף הנקרא כיום יען או בת יענה.
    [post_title] => עוף וציפור
    [post_excerpt] => הבחנה מסוימת בין המילים נוצרה בשימוש הכללי: המילה ציפור רווחת לבעלי כנף קטנים ביחס ובעלי כושר תעופה, ואילו המילה עוף רווחת יותר לבעלי כנף גדולים ובעיקר לכאלה הממעטים לעוף, כמו יען או תרנגולת.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%95%d7%a3-%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-29 23:55:16
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 20:55:16
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=28506
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 36084
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-07-21 16:28:56
    [post_date_gmt] => 2019-07-21 13:28:56
    [post_content] => השם יעל אהוב על דוברי העברית מכל המגזרים – חילונים, דתיים וחרדים – ומכל קבוצות הגיל. כבר שנים רבות הוא נמצא בתוך עשרת השמות ה"מובילים" לבנות, כנראה בזכות עיצוריו הצוללים י' ול'[1] וגם בזכות הייחוס המקראי: בספר שופטים פרק ד נזכרת יעל אשת חבר הקיני.[2] על פי המסופר שם, הרגה יעל באוהלה את סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור, לאחר שצבאו ניגף לפני ברק ודבורה. יעל גם זוכה לברכה מפורשת בשירת דבורה: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד).

השם יעל נזכר בהקשר נוסף בשירת דבורה: "בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (ה, ו). בפרשנות המסורתית נקשרת יעל אשת חבר הקיני לשם זה, ולומדים ממנו שהיא שפטה את ישראל. ואולם הדעה המקובלת במחקר שבפסוק מדובר באישיות אחרת שקדמה לתקופת דבורה (כשם ששמגר בן ענת קדם לתקופתה). חיזוק לדבריהם – השם יָעֵל כשם לגבר נזכר בכתבי אוגרית.

משמעות המילה יָעֵל היא כידוע שמו של בעל חיים הקרוב לעז (שמו המדעי: Capra nubiana) המוכר היטב ממדבר יהודה ומן הנגב. למילה יעל במשמעות זו יש מקבילות בשפות שמיות אחרות, ובהן ערבית וארמית. הערבית משמרת את ההגה המקורי – ו' במקום י': وَعِل (וַעִל, כמו במקרה של וַלַד ויֶלֶד).

במקרא לא נזכרת צורת היחיד 'יעל' (מלבד השם הפרטי) – אלא רק צורות הריבוי – פעמיים בנפרד ופעם אחת בנסמך:

 	
וַיֵּלֶךְ [שאול] לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים (שמואל א כד, ב)
 	
הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים (תהלים קד, יח)
 	
הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר (איוב לט, א).

בפסוק מאיוב המילה נזכרת בהקשר של לידה, ומכאן שמדובר בנקבות. מה אפשר ללמוד מכך על צורת היחיד? הצורות יְעֵלִים ויַעֲלֵי־ עשויות להיות ריבוי גם של יָעֵל וגם של יְעֵלָה. עם זאת סביר שהמילה יָעֵל ציינה גם את הזכרים וגם הנקבות, כשמות מרבית בעלי החיים במקרא שאינם חיות במשק האדם.

במשקל המילה יָעֵל גם בעלי החיים רָחֵל ('כבשה') ויָעֵן. יָעֵל–יְעֵלִים כמו רָחֵל–רְחֵלִים (כך במקרא). צורת הנסמך יַעֲלֵי־ דומה לצורות נסמך אחרות של מילים באותו המשקל כמו חָבֵר – חַבְרֵי־.
יעלה 
צורת הנקבה באה במקרא פעם אחת – לא בהוראת בעל חיים אלא בהוראה המושאלת 'אישה אהובה': "אַיֶּלֶת אֲהָבִים ויַעֲלַת חֵן" (משלי ה, יט).[3] מכיוון שהמילה מתועדת רק בצורת נסמך, קשה לדעת בוודאות איך נהגתה צורת הנפרד. הצורה המתבקשת יותר היא יְעֵלָה (יָעֵל – יְעֵלָה כמו חָבֵר – חֲבֵרָה; יַעֲלַת־ כמו חַבְרַת־), אולם גם הצורה יַעֲלָה אפשרית – כיחס שבין יָעֵן (במקרא רק יְעֵנִים – לפי הקרי) ליַעֲנָה (במקרא בצירוף בַּת יַעֲנָה או בְּנוֹת יַעֲנָה). יַעֲלָה יכולה להיות גם תוצאה של גזירה לאחור מן הנסמך יַעֲלַת־ (על דרך משקל אחר כגון נַעֲרָה–נַעֲרַת־). בתלמוד הבבלי בניקוד ר' יוסף עמר לפי מסורת תימן בא הניקוד יַעלָה (בבא בתרא טז ע"א),[4] וכך המילה מנוקדת בשירת ספרד, וכן בפיוטו הידוע של ר' ישראל נג'ארה, בן המאה ה־16, "יַעֲלָה יַעֲלָה בּוֹאִי לְגַנִּי". המילונים לסוגיהם חלוקים ביניהם – יש המביאים רק צורה אחת ויש המביאים את שתי הצורות: יְעֵלָה ויַעֲלָה.

____________________________
[1] עיצורים צוללים, סוֹנוֹרִיִּים בלעז, הם עיצורים הנהגים בפה פתוח ביחס לעיצורים אחרים, לפיכך עוצמת הצליל שלהם גבוהה, ומכאן שמם.
[2] הקינים היו עם של נוודים, ובכמה מקומות בתנ"ך הם נקשרים אל המדיינים. שם הייחוס קֵינִי נגזר מן השם קַיִן, ויש הסוברים שהכוונה לאוּמנים, חרשי ברזל (להרחבה ראו את הערך "קיני" באנציקלופדיה המקראית). את הצירוף חֶבֶר הַקֵּינִי מקובל למדי לבאר 'שֵׁבֶט הקיני', אך יש הרואים בחֶבֶר שם פרטי של גבר – בעלה של יעל או ראש המשפחה המורחבת שלה (שעל שמו נקראה המשפחה כולה).
[3] מעניינת הקרבה בין אַיָּל ואַיֶּלֶת או אַיָּלָה ובין יָעֵל – הבאה לידי ביטוי באזכורים המשותפים בפסוקים ובעובדה שמשמשות צורות מפורשות לנקבה.
[4] בספרי המקרא המאוחרים נזכר אדם בשם יַעְלָה (עזרא ב, נו) או יַעֲלָא (נחמיה ז, נח), וייתכן שגם השם הזה נגזר משם בעל החיים יעל.
    [post_title] => יעל ויעלה
    [post_excerpt] => השם יעל אהוב על דוברי העברית מכל המגזרים ומכל קבוצות הגיל. כבר שנים רבות הוא נמצא בתוך עשרת השמות ה"מובילים" לבנות, כנראה בזכות עיצוריו הצוללים י' ול' וגם בזכות הייחוס המקראי.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%95%d7%99%d7%a2%d7%9c%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:43:22
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:43:22
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=36084
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)