יעל ויעלה

השם יעל אהוב על דוברי העברית מכל המגזרים – חילונים, דתיים וחרדים – ומכל קבוצות הגיל. כבר שנים רבות הוא נמצא בתוך עשרת השמות ה”מובילים” לבנות, כנראה בזכות עיצוריו הצוללים י’ ול’[1] וגם בזכות הייחוס המקראי: בספר שופטים פרק ד נזכרת יעל אשת חבר הקיני.[2] על פי המסופר שם, הרגה יעל באוהלה את סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור, לאחר שצבאו ניגף לפני ברק ודבורה. יעל גם זוכה לברכה מפורשת בשירת דבורה: “תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ” (שופטים ה, כד).

השם יעל נזכר בהקשר נוסף בשירת דבורה: “בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת” (ה, ו). בפרשנות המסורתית נקשרת יעל אשת חבר הקיני לשם זה, ולומדים ממנו שהיא שפטה את ישראל. ואולם הדעה המקובלת במחקר שבפסוק מדובר באישיות אחרת שקדמה לתקופת דבורה (כשם ששמגר בן ענת קדם לתקופתה). חיזוק לדבריהם – השם יָעֵל כשם לגבר נזכר בכתבי אוגרית.

משמעות המילה יָעֵל היא כידוע שמו של בעל חיים הקרוב לעז (שמו המדעי: Capra nubiana) המוכר היטב ממדבר יהודה ומן הנגב. למילה יעל במשמעות זו יש מקבילות בשפות שמיות אחרות, ובהן ערבית וארמית. הערבית משמרת את ההגה המקורי – ו’ במקום י’: وَعِل (וַעִל, כמו במקרה של וַלַד ויֶלֶד).

במקרא לא נזכרת צורת היחיד ‘יעל’ (מלבד השם הפרטי) – אלא רק צורות הריבוי – פעמיים בנפרד ופעם אחת בנסמך:

• וַיֵּלֶךְ [שאול] לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים (שמואל א כד, ב)
• הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים (תהלים קד, יח)
• הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר (איוב לט, א).

בפסוק מאיוב המילה נזכרת בהקשר של לידה, ומכאן שמדובר בנקבות. מה אפשר ללמוד מכך על צורת היחיד? הצורות יְעֵלִים ויַעֲלֵי־ עשויות להיות ריבוי גם של יָעֵל וגם של יְעֵלָה. עם זאת סביר שהמילה יָעֵל ציינה גם את הזכרים וגם הנקבות, כשמות מרבית בעלי החיים במקרא שאינם חיות במשק האדם.

במשקל המילה יָעֵל גם בעלי החיים רָחֵל (‘כבשה’) ויָעֵן. יָעֵל–יְעֵלִים כמו רָחֵל–רְחֵלִים (כך במקרא). צורת הנסמך יַעֲלֵי־ דומה לצורות נסמך אחרות של מילים באותו המשקל כמו חָבֵר – חַבְרֵי־.

יעלה

צורת הנקבה באה במקרא פעם אחת – לא בהוראת בעל חיים אלא בהוראה המושאלת ‘אישה אהובה’: “אַיֶּלֶת אֲהָבִים ויַעֲלַת חֵן” (משלי ה, יט).[3] מכיוון שהמילה מתועדת רק בצורת נסמך, קשה לדעת בוודאות איך נהגתה צורת הנפרד. הצורה המתבקשת יותר היא יְעֵלָה (יָעֵל – יְעֵלָה כמו חָבֵר – חֲבֵרָה; יַעֲלַת־ כמו חַבְרַת־), אולם גם הצורה יַעֲלָה אפשרית – כיחס שבין יָעֵן (במקרא רק יְעֵנִים – לפי הקרי) ליַעֲנָה (במקרא בצירוף בַּת יַעֲנָה או בְּנוֹת יַעֲנָה). יַעֲלָה יכולה להיות גם תוצאה של גזירה לאחור מן הנסמך יַעֲלַת־ (על דרך משקל אחר כגון נַעֲרָה–נַעֲרַת־). בתלמוד הבבלי בניקוד ר’ יוסף עמר לפי מסורת תימן בא הניקוד יַעלָה (בבא בתרא טז ע”א),[4] וכך המילה מנוקדת בשירת ספרד, וכן בפיוטו הידוע של ר’ ישראל נג’ארה, בן המאה ה־16, “יַעֲלָה יַעֲלָה בּוֹאִי לְגַנִּי”. המילונים לסוגיהם חלוקים ביניהם – יש המביאים רק צורה אחת ויש המביאים את שתי הצורות: יְעֵלָה ויַעֲלָה.

____________________________

[1] עיצורים צוללים, סוֹנוֹרִיִּים בלעז, הם עיצורים הנהגים בפה פתוח ביחס לעיצורים אחרים, לפיכך עוצמת הצליל שלהם גבוהה, ומכאן שמם.

[2] הקינים היו עם של נוודים, ובכמה מקומות בתנ”ך הם נקשרים אל המדיינים. שם הייחוס קֵינִי נגזר מן השם קַיִן, ויש הסוברים שהכוונה לאוּמנים, חרשי ברזל (להרחבה ראו את הערך “קיני” באנציקלופדיה המקראית). את הצירוף חֶבֶר הַקֵּינִי מקובל למדי לבאר ‘שֵׁבֶט הקיני’, אך יש הרואים בחֶבֶר שם פרטי של גבר – בעלה של יעל או ראש המשפחה המורחבת שלה (שעל שמו נקראה המשפחה כולה).

[3] מעניינת הקרבה בין אַיָּל ואַיֶּלֶת או אַיָּלָה ובין יָעֵל – הבאה לידי ביטוי באזכורים המשותפים בפסוקים ובעובדה שמשמשות צורות מפורשות לנקבה.

[4] בספרי המקרא המאוחרים נזכר אדם בשם יַעְלָה (עזרא ב, נו) או יַעֲלָא (נחמיה ז, נח), וייתכן שגם השם הזה נגזר משם בעל החיים יעל.