WP_Post Object
(
    [ID] => 91278
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2024-02-01 20:48:34
    [post_date_gmt] => 2024-02-01 18:48:34
    [post_content] => המשקלים פָּעִיל ופְעִיל שווים זה לזה בכל צורות הנטייה, ונבדלים רק בצורת הנפרד. לא פלא שבמקרים רבים הדובר מתלבט איך לומר: סְעִיף או סָעִיף, צְמִיג או צָמִיג, פְּרִיט או פָּרִיט, רְצִיף או רָצִיף, ואף במילים המתועדות במקרא יש המשתבשים, כגון "יְמין" במקום יָמִין, "בָּריח" במקום בְּרִיחַ, "צָריח" במקום צְרִיחַ. במקרים אחדים השם מופיע במקרא או במשנה אך לא בצורת הנפרד כי אם באחת הצורות הנוטות, ויש להכריע מה תהיה צורת הנפרד, כגון "בניך כִּשְׁתִלֵי זיתים" (תהלים קכח, ג) – שְׁתִיל או שָׁתִיל? "וטָמנהו שם בִּנְקִיק הסלע" (ירמיהו יג, ד) – נָקִיק או נְקִיק? ויש שהשם מופיע בטקסט שאינו מנוקד, כגון יריד המתועד בתוספתא בלי ניקוד.

מתוך מגמה להקל על הדוברים קבעה האקדמיה בעבר כלל (המובא להלן) שלפיו בשמות שאינם נוטים כשמות תואר (שאינם נוטים לנקבה) יועדף המשקל פְּעִיל, בשווא בפ"א, המקרב את צורת הנפרד לצורות הנוטות. בדרך זו, סברו, ייפתרו המחלוקות בין המילונים השונים וכן הספקות של הדוברים, ואף זאת: אם צורת היחיד תהיה בשווא, לא יבואו הדוברים לידי שיבוש כגון "פָּרִיטִים".

וזה הכלל שנקבע בשנת תשל"ח–תשל"ט (ישיבות המליאה קלד; קלט):
א. השמות שאפשר להוסיף עליהם סיומת לנקבה (כלומר: שמות המביעים תכונה או עיסוק) הם במשקל פָּעִיל, כגון אָדִיב, בָּהִיר, טָעִים.
ב. השמות האחרים, שאין גוזרים מהם צורת נקבה (שמות שאינם מביעים תכונה או עיסוק), הם במשקל פְּעִיל, כגון כְּבִישׁ, פְּרִיט, שְׁתִיל.
אלא שהכלל בא לעולם אחוז שובל ארוך של יוצאים מן הכלל – בעיקר לסעיף ב, אבל גם לסעיף א – החל בשמות שניקודם בנפרד נתון במקרא, כגון כְּסִיל ונְצִיב (היוצאים מסעיף א), נָתִיב וצָעִיף (היוצאים מסעיף ב), דרך שמות מלשון חז"ל וכלה בשמות שנמצאו מנוקדים בקמץ בכל המילונים שנבדקו, כפי שנאמר במפורש בפתיח לרשימת היוצאים מן הכלל: "השמות שניקודם בקמץ נתקבל במילונים ובמסורות עדות ישראל".

קבוצה לעצמה של יוצאים מן הכלל היא השמות הקשורים לחקלאות המנוקדים קמץ, דוגמת אָבִיב, אָסִיף, בָּצִיר, זָמִיר, חָרִישׁ, סָפִיחַ, קָצִיר מן המקרא; גָּרִיד (עונת היובש, אדמה יבשה) ומָסִיק מלשון חז"ל; גָּדִיד וקָטִיף מן העברית החדשה.

משחלפו השנים, ויותר מכך – משהתפתחו המאגרים הממוחשבים, נמצאו שמות רבים נוספים המנוקדים בקמץ (אלה שמן המקרא היה ברור שנשמטו בטעות, דוגמת רָקִיק), והרשימה של היוצאים מן הכלל לסעיף ב הלכה ותפחה. גם לרשימת היוצאים מן הכלל לסעיף א נוספו שמות שונים – בעיקר של בעלי חיים – המנוקדים בשווא, כגון חֲזִיר וכְפִיר.

לקראת העיון מחדש בסוגיה זו בוועדת הדקדוק (בשנת תשס"ד–תשס"ה, 2004–2005) התבקשה המזכירות המדעית להציג לפני הוועדה רשימה מלאה ככל האפשר של השמות בשני המשקלים. רשימה זו הביאה את הוועדה ובעקבותיה את מליאת האקדמיה להכיר שהמציאות הלשונית אינה מאפשרת קיומו של כלל. הכלל הקודם הפך אפוא להנחיה מכאן ולהבא לקובעי המונחים:
שמות הנוטים כשמות תואר – כלומר מעמידים גם צורת נקבה, יישקלו בדרך כלל במשקל פָּעִיל. השמות האחרים, שאינם נוטים כשמות תואר – כלומר אינם מעמידים צורת נקבה, יישקלו בדרך כלל במשקל פְּעִיל.
וזו צורתם התקנית של כמה שמות – בעיקר כאלה שהדוברים מתלבטים בהם – כפי שאושרה במליאת האקדמיה בישיבתה ביום י"ד באייר התשס"ה (23 במאי 2005):
פָּעִיל: זָקִיף, יָמִין, יָצִיעַ, יָרִיד, כָּפִיל, כָּפִיס, לָהִיט, נָטִיף, נָקִיק, נָתִיךְ, צָעִיף, שָׁבִיס.
פְּעִיל: בְּרִיחַ, הֲלִיךְ, נְגִיף, נְחִיל, סְעִיף, פְּרִיט, צְמִיג, צְרִיחַ, קְרִישׁ, רְבִיעַ, רְדִיד, רְצִיף, שְׁזִיף, שְׁתִיל.
שאר השמות ניקודם הוא על פי המצוי במקורות, במאגר המונחים ובמילונים. הרשימה המלאה שמורה במזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית.

כתבה רונית גדיש
פורסם באקדם 29 (תשס"ה–2005)
לדיון במליאת האקדמיה (ישיבה רפג, תשס"ה, עמ' 239 ואילך)
    [post_title] => המשקלים פָּעִיל ופְעִיל
    [post_excerpt] => המשקלים פָּעִיל ופְעִיל שווים זה לזה בכל צורות הנטייה, ונבדלים רק בצורת הנפרד. לא פלא שרבים מתלבטים איך לומר: סְעִיף או סָעִיף, פְּרִיט או פָּרִיט, רְצִיף או רָצִיף ועוד.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d6%bc%d6%b8%d7%a2%d6%b4%d7%99%d7%9c-%d7%95%d7%a4%d6%b0%d7%a2%d6%b4%d7%99%d7%9c
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-03-05 10:41:00
    [post_modified_gmt] => 2024-03-05 08:41:00
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=91278
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 33764
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-02-28 15:10:36
    [post_date_gmt] => 2019-02-28 13:10:36
    [post_content] => שמות הצדדים והכיוונים הם יָמִין ושְׂמֹאל, ודווקא מפני שהאחד הוא ניגודו של האחר, זהו צמד מילים רווח משחר ימיה של העברית. לדוגמה: "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים ה, כט).

נטיית שתי המילים האלה בכינויי הקניין היא הנטייה הצפויה: יְמִינִי, יְמִינְךָ, יְמִינוֹ וכו'; שְׂמֹאלִי, שְׂמֹאלְךָ, שְׂמֹאלוֹ וכו'. ואולם מן המילים האלה נגזרים גם שמות תואר בתוספת הסיומת ־ִי, וצורתם אינה הצורה הצפויה: משְׂמֹאל מתקבל שְׂמָאלִי (ולא שְׂמֹאלִי), ומימין – יְמָנִי (ולא יְמִינִי).

התנועה המקורית של המ"ם במילה שְׂמֹאל הייתה a ארוכה, כמו בצורתה בערבית שַׁמַאל. בעוד במרבית צורותיה תנועה זו השתנתה ל־o, שינוי הידוע כמעתק הכנעני, בצורה שְׂמָאלִי מעתק זה לא חל.

ידוע שבגלל קִרבת המשמעות (קרבה סמנטית) בין צמדי מילים הפוכות הן יכולות להיות מושפעות זו מזו בצורתן. כך למשל יש המסבירים את צורות הפועל לָקַח בלי הלמ"ד, כגון יִקַּח, קַח, כהשפעת צורות הפועל נָתַן בלי הנו"ן (יִתֵּן, תֵּן); כך גם במקרא נמצא את הזוג "וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו" (יחזקאל מג, יא) – 'מובאיו' על דרך גזרת פ"י אף על פי ששורש המילה הוא בו"א.

בדרך דומה השפיעה הצורה שְׂמָאלִי על בת זוגה, וכך כבר בלשון המקרא ניגודו של שְׂמָאלִי הוא יְמָנִי, למשל: "וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז" (מלכים א ז, כא). הצורה יְמִינִי או אִישׁ יְמִינִי משמשת במקרא רק בכינויו של מי שמתייחס על שבט בנימין מפני שבמקרה זה ימיני כמוהו כראובני או שמעוני, ואינו חלק מצמד מילים מנוגדות.
    [post_title] => ימני ושמאלי
    [post_excerpt] => מן המילים  יָמִין ושְׂמֹאל נגזרים שמות תואר בתוספת הסיומת ־ִי, וצורתם אינה הצורה הצפויה: משְׂמֹאל מתקבל שְׂמָאלִי (ולא שְׂמֹאלִי), ומימין – יְמָנִי (ולא יְמִינִי).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-09-12 12:57:02
    [post_modified_gmt] => 2024-09-12 09:57:02
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33764
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1002
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-02-20 14:54:00
    [post_date_gmt] => 2011-02-20 12:54:00
    [post_content] => 
לעת העתיקה אנו קוראים ימי קֶדֶם ולהתפתחויות שהעת החדשה מביאה עימה אנו קוראים קִדְמָה. אדם שחי בתקופה הפְּרֵה־היסטורית מכונה בפינו האדם הקַדְמוֹן, ואדם נאור במיוחד נחשב לאדם מִתְקַדֵּם. הא כיצד?
המשמעות המקורית של המילה קֶדֶם היא 'לפנים', 'ההפך מן אחור'. שמותיהם העתיקים של הכיוונים נולדו מנקודת ראותו של אדם המביט אל כיוון זריחת השמש. לכן נקרא צד מזרח קֶדֶם או קָדִים, צד מערב אָחוֹר, צד צפון שְׂמֹאל, וצד דרום יָמִין או תֵּימָן. הים הקדמוני הנזכר בתנ"ך הוא ים המלח שבמזרח, והים האחרון הוא הים התיכון שבמערב.
אך השורש קד"ם משמש לא רק בתחום הגאוגרפי, אלא גם בתחום הזמן. מילים רבות הגזורות ממנו מציינות דברים שהיו בעבר או דברים הבאים לפני דברים אחרים, כלומר בהתחלה: קָדוּם, קֹדֶם כֹּל, קַדְמוֹן, מֻקְדָּם ועוד. שימוש זה מבוסס כנראה על התפיסה העתיקה שראתה את העבר כדבר שנמצא לפנים משום שהוא גלוי ואפשר לראותו, ואת העתיד כדבר שנמצא מאחור משום שהוא סמוי מן העין. ואכן, השורש אח"ר משמש לעיתים לתיאור העתיד: מְאֻחָר, אַחֲרוֹן וכמובן – אַחֲרִית הַיָּמִים.
גם בארמית השורש קד"ם משמש במשמעות של עבר והתחלה, כגון בביטוי מִקַּדְמַת דְּנָא שפירושו המקורי 'לפני כן' וכיום משמש במשמעות 'מימי קדם', 'מן העבר הרחוק'. בארמית הבבלית נוצרה מן השורש קד"ם הצורה קַמָּא בהבלעת הדל"ת. מכאן שמה של המסכת הראשונה משלוש המסכתות במשנה ובתלמוד העוסקות בדיני נזיקין: בָּבָא קַמָּא – '(ה)שַׁער (ה)ראשון'. ובעברית החדשה נוצרה המילה קַמָּאִי שפירושה קדום, ראשוני.
כפי שראינו, בלשוננו היום השורש קד"ם משמש גם במשמעות הפוכה – לציון דברים המאוחרים בזמן – כגון במילים מִתְקַדֵּם וקִדְמָה (חידושו של אליעזר בן־יהודה). מילים אלו נוצרו מנקודת מבט שונה: הסתכלות לכיוון שאליו צועדים בציר הזמן. בדומה לכך גם המילה לְפָנִים משמשת בשתי ההוראות: "מה שעומד לפנינו" מתייחס לעתיד, ואילו לְפָנִים פירושו 'בעבר' ובעיקר 'בעבר הרחוק'.
ואולם גם בעברית החדשה שימושיו העיקריים של השורש קד"ם הם במשמעות של עבר והתחלה, ולא רק במילים שירשנו מימי קדם. הינה כמה דוגמאות:


 	
קְדַם – תחילית שנתחדשה על פי קֳדָם הארמית ('לפני') ומשמשת חלופה לתחילית הלועזית -pre: 'קדם־היסטורי', 'קדם־צבאי' ועוד;
 	
תַּקְדִּים – מקרה שהיה ומשמש דוגמה למקרים דומים בעתיד (חידושו של איתמר בן אב"י);
 	
קִדֹּמֶת – תוספת הבאה בראש מספר או מילה;
 	
מִקְדָּמָה – תשלום שניתן מראש.

נסיים בשניים מחידושיה של האקדמיה ללשון העברית משורש זה:


 	
קְדִימוֹן (פְּרוֹמוֹ) – פרסומת הבנויה מקטעים הנותנים טעימה מסרט או משדר שיוצגו בקרוב;
 	
אֶקְדָּם (אַפֵּרִיטִיף) – משקה כהיל שנוהגים לשתות כמְתַאֲבֵן לפני סעודה.

כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => עם הפנים קדימה
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-21 07:51:33
    [post_modified_gmt] => 2022-12-21 05:51:33
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1002
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)