הדף בטעינה

על המילה בֶּהָלָה

במילון

 (ללא ניקוד: בהלה)
מיןנקבה
שורשבהל
נטייהמשמש שם הפעולה של נִבְהָל לכל הנטיות

הגדרה

  • פחד פתאום
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

כיתוב וניקוד

שִׂמְלָה ושַׂלְמָה

WP_Post Object
(
    [ID] => 13207
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2015-12-23 15:17:52
    [post_date_gmt] => 2015-12-23 13:17:52
    [post_content] => 
נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים (שיר בוקר, נתן אלתרמן)

נשאלנו מה פירוש המילה שַׂלְמָה בצירוף 'שלמת בטון ומלט' ב"שיר בוקר" מאת נתן אלתרמן. 'שלמת בטון' אינה אלא 'שמלת בטון'. המילים המקראיות שִׂמְלָה ושַׂלְמָה מתחלפות ביניהן, ולמעשה מדובר באותה המילה בשׂיכול עיצורים, כלומר בחילופי מקום של העיצורים. כך למשל נאמר בדברים פרק ח: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ", ואילו בפרק כט: "לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם".

צמד מילים מקראי ידוע אחר שיסודו בשיכול עיצורים הוא כֶּבֶשׂ–כֶּשֶׂב, כגון "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" (ישעיהו יא, ו) לעומת "וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב" (בראשית ל, מ), "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד" (ויקרא כב, כז).

הינה עוד כמה צמדים בשיכול עיצורים:

  • אַלְמֻגִּים – אַלְגֻּמִּים (דברי הימים ב ב, ז)
  • אֲנָקָה – נְאָקָה
  • בֶּהָלָה – בַּלָּהָה
  • זְוָעָה – זַעֲוָה (בכמה מקראות יש חילופי כתיב וקרי בין שתי המילים)
  • מַזְלֵג – מַלְגֵּז (בלשון חכמים מעין קלשון, ומכאן בימינו מַלְגֵּזָה)
  • מַלְתָּעוֹת – מְתַלְּעוֹת
  • נִגְזַר – נִגְרַז (מכאן אולי גַּרְזֶן)
  • עַוְלָה – עַלְוָה (הושע י, ט: "בְּנֵי עַלְוָה")
  • עָיֵף – יָעֵף
  • רָעַף – עָרַף ("וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל" – משלי ג, כ; "אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל" – דברים לג, כח; כיום מוכר יותר הִרְעִיף בבניין הפעיל המשמש במשמעות מושאלת).
הערה: לא ברורה הסיבה להבדל בתנועה הראשונה – שִׂמְלָה בחיריק לעומת שַׂלְמָה בפתח, אך לעיתים יש הבדל כזה באותה המילה ממש, כגון זַלְעָפוֹת–זִלְעָפוֹת, גַּנָּה–גִּנָּה. [post_title] => שִׂמְלָה ושַׂלְמָה [post_excerpt] => נשאלנו מה פירוש המילה שַׂלְמָה בצירוף 'שלמת בטון ומלט' ב"שיר בוקר" מאת נתן אלתרמן. 'שלמת בטון' אינה אלא 'שמלת בטון'; למעשה מדובר באותה המילה בשׂיכול עיצורים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-09-29 22:18:36 [post_modified_gmt] => 2022-09-29 19:18:36 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=13207 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

נשאלנו מה פירוש המילה שַׂלְמָה בצירוף 'שלמת בטון ומלט' ב"שיר בוקר" מאת נתן אלתרמן. 'שלמת בטון' אינה אלא 'שמלת בטון'; למעשה מדובר באותה המילה בשׂיכול עיצורים. המשך קריאה >>
נער בתנוחת מדיטציה והכיתוב: מדיטציה? בוננות

מילים שוות לכל נפש

WP_Post Object
(
    [ID] => 5605
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2014-05-06 10:03:43
    [post_date_gmt] => 2014-05-06 07:03:43
    [post_content] => 

בעת, עקה, חישכון, ציימנות, פרצני, הניעה, תסוגה, בוננות, שלומות

בַּעַת (פוֹבְּיָה)

בעת הוא פחד מוגזם ממצב מסוים או מנוכחות של דבר מסוים, פחד שאינו תואם את המציאות. לעיתים הבעת מלֻווה בהתקף חרדה ואף בתבהלה (פניקה). סוגי בעת מוכרים: בַּעַת גבהים, בַּעַת סֶגֶר (קלאוסטרופוביה). המילה 'בעת' לקוחה מלשון הפיוט ומשמעותה כמשמעות המילה המקראית בְּעָתָה. המילים בַּעַת ובְעָתָה מצטרפות לקבוצה לא קטנה של מילים בעברית שמשמען פחד, ולכל אחת מהן גוֹן־משמעות ייחודי: אימה, בהלה, בַּלָּהָה (למשל בצירוף 'חלום בלהות'), ביעותים, חלחלה, חרדה, יִרְאָה, מורא, חִיל, מָגוֹר, חַת (בביטוי 'ללא חת') ועוד, ואף צירופים כמו מוֹרֶך לב ופיק ברכיים. המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד (1994).

עָקָה (סְטְרֵס)

עקה היא מצב של לחץ ומתח הנוצרים מתנאים שמקשים על התפקוד התקין של אדם או של יצור אחר. המילה עָקָה מן השורש עו"ק נזכרת פעם אחת במקרא: "אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה, מִקּוֹל אוֹיֵב, מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע" (תהלים נה, ג–ד). משמעו היסודי של השורש עו"ק הוא לחץ והכבדה. משמע זה מצוי גם במילים אחרות מאותו השורש: הֵעִיק ומוּעָקָה מן המקרא ותְעוּקָה המחודשת. גם הביטוי הארמי "דא עקא" (=זו הצרה) קשור לשורש זה. השורש עו"ק מקביל לשורש צו"ק (הציק, מצוקה). המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

חִשָּׁכוֹן (בלקאאוט)

חישכון הוא איבוד זיכרון רגעי, לרוב בשל לחץ או חרדה. מושג זה מוכר בהקשר של חרדת בחינות: "באמצע הבחינה היה לי חישכון ולא זכרתי את התשובה". המילה נוצרה על פי מילים אחרות שמשמען פגע ומחלה, כמו עִוָּרוֹן, שִׁגָּעוֹן, וכן החידושים אִדָּשׁוֹן (אפתיה), שִׁגָּרוֹן (רימטיזם), טֵרָדוֹן (אובססיה). המילה אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ה (1995).

צַיְמָנוּת (אנורקסייה)

כשחיפשה הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה חלופה לאנורקסייה העלה חבר הוועדה הבקיא בספרות התלמוד את הביטוי "בתולה ציימנית" שבתלמוד הירושלמי. ציימנית היא מי שמרבה לצום (כמו ביישנית – נוטה להתבייש). בתלמוד מדובר באישה צעירה הגוזרת על עצמה צומות – אומנם לא מן הסיבות של התקופה המודרנית אלא מסיבות דתיות. משם התואר "ציימנית" נוצר השם המופשט "ציימנות". את המילה ציימנות אימצה הוועדה למונחי רפואה של האקדמיה, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ז (2006).

בּוֹרְחָנוּת (אסקפיזם)

בורחנות היא נטייה לברוח מן המציאות ומשִׁגרת החיים בעזרת שקיעה בדמיונות, בידור ובילוי. לפועל המקראי בָּרַח יש כמה נרדפים: נִמְלַט, נָס (שניהם רווחים במקרא), וכן חָמַק (פעם אחת במקרא). ואולם בימינו הפועל הרגיל והנפוץ הוא בָּרַח, כנראה בעקבות לשון חז"ל. כך נוצר הצירוף 'לברוח מן המציאות' וממנו בורחנות. המילה בּוֹרְחָנוּת שקולה במשקל המילים סוֹבְלָנוּת, תּוֹקְפָנוּת. שמות התואר הם בורחן (אסקפיסט) ובורחני (אסקפיסטי), בדומה לסובלן, תוקפן, סובלני, תוקפני המונח אושר באקדמיה בשנת תשע"ג (2013)

פַּרְצָנִי (אימפולסיבי)

פרצני הוא תואר לאדם שפעולתו נובעת מהתפרצות של רגש, דחף וכדומה. שם העצם הוא פַּרְצָנוּת (אימפולסיביות). השורש פר"ץ שייך לקבוצה גדולה של שורשים הפותחים באותיות פר ומשותפת להם המשמעות של פיזור, שבירה ופירוק: פרא (פֶּרֶא), פרד (הפריד), פרז (פרזות), פרח (הפריח שמועה), פרט (פָּרַט כסף), פרך (פריך = שביר), פרם, פרס (=חתך פרוסה), פרע (פרוע), פרץ, פרק (פֵּרוּק), פרר (לפורר). לפועל פָּרַץ מגוון משמעויות הקשורות כולן במשמעות הבסיסית האמורה: הָרַס ("עת לפרוץ ועת לבנות", קהלת ג, ג), התפשט ("ופרצת ימה וקדמה", בראשית כח, יד), נכנס בכוח (פרץ לבית), הביע רגש עז בבת אחת (פרץ בבכי). למשמעות אחרונה זו שייך התואר פרצני. המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

הֲנִיעָה (מוטיווציה, מוטיבציה)

הניעה היא מכלול הגורמים – המודעים והלא מודעים – המביאים את הפרט לפעול, להשיג מטרה, להתנהג בצורה מסוימת. גורם מסוים לפעולה הוא מֵנִיעַ (ובלעז: דרייב). המילה הניעה היא צורת משנה של שם הפעולה הֲנָעָה. הֲנִיעָה נוצרה בדומה למילה הֲסִבָּה – צורה עתיקה המביעה את פעולת ההֲסָבָה בליל הסדר. הצורה הניעה נבחרה כדי לייחדה מן הנעה, שהיא מילה כללית, אף כי לפעמים משתמשים בה במשמעות של מוטיווציה. המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

תְּסוּגָה (רגרסיה)

תסוגה היא חזרה להתנהגות האופיינית לשלב התפתחות מוקדם יותר מן השלב שבו האדם מצוי, בעיקר בעת משבר וקשיים בהתמודדות. תסוגה היא סוג של מנגנון הגנה: השיבה לשלב מוקדם ומוכר מקנה תחושת ביטחון. המילה תסוגה בנויה על דרך מילים כמו תשובה, תגובה, תקומה, תנועה, תמורה, וכמותן היא שייכת לשורשי ע"ו, כפי שמוכיח הפועל נָסוֹג (הנו"ן שייכת לבניין נפעל). תסוגה היא סוג מסוים של נסיגה (מילה שמשתמשים בה לפעמים גם במשמעות של רגרסיה). במילה נְסִיגָה הנו"ן הפכה לחלק מן השורש. המונח כלול במילון למונחי פסיכולוגיה משנת תשנ"ד.

בּוֹנְנוּת (מדיטציה)

נער בתנוחת מדיטציה והכיתוב: מדיטציה? בוננותאת המילה בּוֹנְנוּת קבעה האקדמיה תמורת מדיטציה לאחר שהחל שימוש בה במשמעות זו בקרב אחדים מן העוסקים בתחום. המילה בוננות קשורה למילה התבוננות – שילוב של הסתכלות והבנה, ואכן מדיטציה היא תרגול של התבוננות פנימית. המילה בּוֹנְנוּת שקולה במשקל המילים כּוֹנְנוּת, עוֹרְרוּת, רוֹמְמוּת, שׁוֹבְבוּת, שׁוֹטְטוּת. בעבר קבעה האקדמיה את המילה בּוֹנְנוּת תמורת insight, אך לאחרונה הוחלט לאמץ לעניין זה את המילה תּוֹבָנָה הרווחת בציבור.

שְׁלוֹמוּת (well-being)

שלומות מציינת מצב של רְווחה גופנית, נפשית וחברתית המושגת על ידי אורח חיים בריא, פיתוח מודעות עצמית ועוד. המילה שלומות גזורה מן המילה שָׁלוֹם, והכוונה לשלום הגוף והנפש וגם לשלמותם. את המילה הציעה מלכה זמלי. המונח אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"א (2001).

[post_title] => מילים שוות לכל נפש [post_excerpt] => איך אומרים פוֹבְּיָה וסטרס בעברית? מהו חישכון? האם יש חלופה עברית לאנורקסיה? על מילים אלו וגם על המילים פרצני, הניעה, תסוגה, בוננות ושלומות. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%9c-%d7%a0%d7%a4%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-11-07 14:36:43 [post_modified_gmt] => 2023-11-07 12:36:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5605 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

איך אומרים פוֹבְּיָה וסטרס בעברית? מהו חישכון? האם יש חלופה עברית לאנורקסיה? על מילים אלו וגם על המילים פרצני, הניעה, תסוגה, בוננות ושלומות. המשך קריאה >>

שבת זכור – נחשל

WP_Post Object
(
    [ID] => 11929
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-10-07 10:42:29
    [post_date_gmt] => 2015-10-07 07:42:29
    [post_content] => נחשל הוא חלש ובעיקר לא מפותח, כגון 'שכונה נחשלת', 'מדינות נחשלות'. מקור המילה בתיאור מלחמת עמלק בישראל בקטע המכונה 'פרשת זכור' אשר נהוג לקרוא בשבת שלפני פורים: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ...". יש שהציעו לגרוס כאן 'נכשלים' במקום 'נחשלים', אך הדעה המקובלת יותר רואה בשורש חש"ל היפוך אותיות מן השורש חל"ש, כמו שִׁמְלָה–שַׂלְמָה, כֶּבֶשׂ–כֶּשֶׂב, בֶּהָלָה–בַּלָּהָה ועוד.

בעברית בת ימינו השורש חש"ל משמש גם במשמעות ההפוכה של חוזק וחוסן, בייחוד בפעלים 'חישל' ו'התחשל'. משמעו היסודי של הפועל 'חישל' הוא 'ריקע', 'עיצב מתכת'. זהו פועל ארמי המוכר בין השאר מארמית התלמוד, וככל הנראה הוא חדר אל העברית בימי הביניים. בעברית החדשה החל פועל זה לשמש גם בהשאלה לציון עיצוב וגיבוש – בעיקר של אופי האדם, ומכאן קיבל משמעות של חיזוק האדם – בכוח או ברוח.

האם יש קשר בין חישול המתכות הארמי לשורש חש"ל המקראי? אכן יש הסוברים שמדובר באותו שורש, ולשיטתם הפועל המציין בימינו חיזוק החל את דרכו דווקא כפועל המציין שבירה והחלשה (שהרי בריקוע המתכת מכים בה ועושים אותה דקה יותר). לדעת אחרים מדובר בשני שורשים נבדלים שמקורם שונה; וכאמור אף יש הסוברים כי הצורה 'נחשלים' יסודה בשיבוש של 'נכשלים'.

כך או כך אין זה המקרה היחיד של שורש אחד הנושא משמעויות מנוגדות. אחת הדוגמאות הידועות בהקשר זה היא השורש קל"ס: בלשון המקרא הוא מציין לעג, כגון "וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" (מלכים ב ב, כג), "תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תהלים מד, יד). אך בלשון חז"ל קִלֵּס משמעו 'שיבח': "למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור" (מכילתא דרבי שמעון), "ומלאכי השרת מקלסים אותו" (ספרי במדבר). משמעות זו של השורש קל"ס מקורה במילה היוונית Kalos, שפירושה 'יָפֶה'.
    [post_title] => שבת זכור – נחשל
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%97%d7%a9%d7%9c
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-11-09 19:19:40
    [post_modified_gmt] => 2018-11-09 17:19:40
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=11929
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

נחשל הוא חלש ובעיקר לא מפותח, כגון 'שכונה נחשלת', 'מדינות נחשלות'. מקור המילה בתיאור מלחמת עמלק בישראל בקטע המכונה 'פרשת זכור' אשר נהוג לקרוא בשבת שלפני פורים: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


בֶּהָלָה
לרשימה המלאה
פסיכולוגיה (תשנ"ד, 1994)
מונחים נוספים באותה המשמעות: פָּנִיקָה (לועזי)
כלכלה (תש"ד, 1944)
בֶּהָלָה בְּבַּנְקִים*
* במילון המקורי כתוב: בֶּהָלָה בְּבַנְקִים

במבט היסטורי

שכיחות הערך בֶּהָלָה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>