WP_Post Object
(
    [ID] => 95261
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-07-01 16:19:55
    [post_date_gmt] => 2024-07-01 13:19:55
    [post_content] => שמות הדרגות בצבא – ובהם 'אלוף', 'סגן' ו'נגד' – הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז.
[presto_player id=95262]
    [post_title] => דרגות הצבא
    [post_excerpt] => שמות הדרגות בצבא – ובהם 'אלוף', 'סגן' ו'נגד' – הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%93%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%90
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 23:25:37
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 20:25:37
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95261
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 45037
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2023-12-26 14:26:24
    [post_date_gmt] => 2023-12-26 12:26:24
    [post_content] => 
האם כל גוף וכל אדם יכול לחדש מילים ולהפיץ לציבור את חידושיו? שאלה זו עולה בתגובה באחד מגיליונות "תנועתנו" של מרכז "תרבות" בלבוב בשנות השלושים של המאה העשרים.
בספריית האקדמיה ללשון העברית שמורים שישה גיליונות של הירחון "תנועתנו", שראה אור במרכז "תרבות" בלבוב בשנות השלושים של המאה העשרים. בכתב העת עודדו הכותבים קריאה בעברית ופרסמו רשימות של מילים עבריות לשימוש הקוראים. ועד הלשון התרעם על החירות שנטלו לעצמם עורכי כתב העת בקביעת מינוח עברי. מערכת "תנועתנו" פרסמה את מכתב הוועד והגיבה עליו.
"מִלים חדשות ובלתי רגילות" בכתב העת "תנועתנו"
במסגרת המאמץ להפיץ את השפה העברית פרסמה "תרבות" עיתונים וכתבי עת למבוגרים ולילדים, ובאמצעותם עודדה קריאה וכתיבה בעברית, הוראה בעברית ודיבור עברי בחיי היום יום. "תנועתנו" היה שמו של כתב העת שראה אור בעיר לבוב. עד מלחמת העולם השנייה הייתה לבוב עיר חשובה במזרח פולין והתגוררה בה קהילה יהודית גדולה. "תנועתנו" ראה אור בעריכת פרופ' שלמה נחמני מיזליש (נולד בחולויוב, פולין, נרצח ב־1942 במחנה ההשמדה בלז'ץ). בכתב העת פורסמו מאמרי דעה על חינוך ועל הוראת העברית, סקירות על מצבם של מוסדות הלימוד בעיר, רשימות של ספרים עבריים חדשים וידיעות נוספות.

בגיליונות נדפסו רשימות של מילים עבריות "בלתי רגילות, מהן חדשות ומהן ישנות שנועדו לשימוש חדש ידוע", כדי "להזכיר ליודעים ולהרגיל את אשר אינם רגילים בם" [כך במקור]. את המילים ליקט וערך צבי גרינשפן, מנהל בית ספר "תרבות" בטרנופול (נולד בשנת 1895, נרצח בשנת 1942), וכן אדם שחתם בראשי התיבות אב"ג. רשימות המילים העבריות פורסמו בתרגום לפולנית בחלוקה לפי נושאים, למשל מילים מתחום המלחמה, הספורט, המסחר, המחלה והרפואה ועוד.

נראה שיש ברשימה כמה חידושים שזה להם הפרסום הראשון: תרגולת, אוֹתֵת (במונחי ועד הלשון אִתֵּת), מחירון, שמרחום (תרמוס). לצידם יש חידושים שהמזל לא שיחק להם: מפקן (=יצואן), לְפָפָה תמורת "קומפרס" (לכריכה סביב הצוואר), טְהָרוּחַ (ונטילטור). עוד ברשימה מילים מחודשות שאפשר למצוא במילונים ובעיתונים שקדמו לפרסום זה: תחמושת, בַּלָּם, נוֹטֵר וגָפִיר, פנימייה, מִבְרָאָה (סנטוריום), שמות המחלות קַצֶּרֶת, שַׁעֶלֶת, שָׁנִית, ובתחום המסחר יצרן, צרכן, תפריט ועוד. בתחום המשחק והספורט נזכרות המילים אלוף ואליפות – ומעניין שבמילון למונחי התעמלות שפרסם ועד הלשון באותה השנה נפסלו מילים אלו והוצעו במקומן רַבָּן ורַבָּנָאוּת. עוד נזכר שם המשחק נַרְדְשִׁיר (=שחמט) – מילה ממקור פרסי המוכרת מספרות חז"ל.


המכתב של ועד הלשון
בשנת 1937 שלח ועד הלשון מכתב אל מערכת "תנועתנו" בלבוב בתגובה לרשימת מילים שפורסמה בכתב העת. במכתב הסביר מזכיר הוועד חיים זידן שרשימת המילים יכולה "להועיל במִדה רבה להפצת ידיעת הלשון בקרב תלמידים ונוער", אך דווקא משום כך "חשוב מאֹד שרשימה זו תכיל רק אותן המלים ששימושן מקובל ואינו שנוי במחלוקת". זידן מחה על חוסר ההקפדה בניקודן של כמה מן המילים ברשימה ועל חידוש מילים כגון "תללת" ו"טהרוח", שהן לדבריו "נגד רוח הלשון וכלליה ואינן מצטיינות כלל בנועם הצליל". עוד טען זידן שחידוש מילים והפצתן כדרך שחודשו בכתב העת "יותר משהוא מועיל להשלטת לשוננו הוא מכשיל את הרבים ומסרס את הלשון", וביקש להשאיר את עבודת החידוש בידי ועד הלשון:
מ"מ [מכל מקום] אסור לדעתנו להביא ברשימה מעין זאת מלים; כגון: צאר, תללת, צפדין, טהרוח, שמרחום, מחירון וכו' שהנן ברובן נגד רוח הלשון וכלליה ואינן מצטיינות כלל בנועם הצליל. ואם כל איש ואיש יחדש חידושים על דעת עצמו ויפרסמם להפצה בעם הרי יותר משהוא מועיל להשלטת לשוננו הוא מכשיל את הרבים ומסרס את הלשון. מי שרוצה להציע את חידושיו לקהל יכול לעשות זאת רק ע"י ועד הלשון שיעיין בחומר ויבדקנו מכל הבחינות וישתדל להכניס בשימוש את המילים הראויות לכך – לפי שיקול דעתו.
אנו מקוים שתענו לדרישתנו ותמנעו מפירסום חידושים.

תגובת "תנועתנו"
עורכי "תנועתנו" פרסמו בכתב העת את המכתב של ועד הלשון והוסיפו את תגובתם. לדבריהם, העורך של רשימות המילים "נזהר דוקא שלא להכניס חידושים מלבו, אלא עושה את מלאכתו מלאכת ליקוט וסידור על פי מלונים שכבר נכנסו אל תוך השימוש ושלא יצאו עליהם עוררין". עוד כתבו העורכים שאומנם רצוי שוועד הלשון ירכז את חידוש המילים ואת הפצתן, אך הוא "לא מצא בכל זאת עד היום את הדרך והאמצעים הנאותים להחדיר את החידושים שכבר הוסכם עליהם אל בין ההמונים העברים שבגולה, בה בשעה שהצורך 'בוער' ממש". עוד נכתב בתגובה שפעולתו של ועד הלשון אינה מהירה ונמרצת דייה, ולכן "דומה שהוא צריך במקרים כאלה לא לצאת באיסורים, כי אם להעיר על הטעויות".


רשת "תרבות"
"תרבות" הייתה רשת של מוסדות חינוך ציוניים שפעלה במזרח אירופה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. הרשת הפעילה גני ילדים, בתי ספר ובתי מדרש למורים, וכן קיימה קורסים פדגוגיים ושיעורי ערב לנוער ולמבוגרים. נוסף על מוסדות החינוך הפעילה "תרבות" ספריות להשאלת ספרים והוציאה לאור עיתונים פדגוגיים, ספרי לימודים ועיתונים לילדים. בשנות קיומה של "תרבות" בפולין גדל מספר תלמידיה בהתמדה, ובערב מלחמת העולם השנייה למדו בה כמאתיים ושבעים אלף תלמידים, שהם כ־25% מכלל התלמידים שלמדו במוסדות חינוך יהודיים במדינה. "תרבות" ביקשה להנחיל לתלמידים ידע בנושאים יהודיים וכלליים וקבעה את העברית כלשון ההוראה והחיים במוסדות החינוך שלה. משה גורדון, מראשי "תרבות" ומזכירהּ הראשון, פירט את עקרונות הרשת:
לחנך דור של אנשים שיהיו לא רק בעלי ידיעות עבריות וכלליות, אלא גם חדורים ברגשות לאומיים ואנושיים בריאים, ברעיון החלוצי, בעלי רצון ואמונה חזקה ושאיפה אידאליסטית. (מצוטט בספר "כשאגדל אעלה לארץ ישראל" מאת עדינה בר־אל, עמ' 25)
לסיום, זווית חשובה ומרתקת לא פחות מן השאלה למי נתונה הסמכות לחידושי מילים – העולה מרשימת המונחים המרשימה שפרסם מרכז "תרבות" – היא העדות הנוספת לתרבות העברית וליצירה העברית של יהדות פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
* * *
[slideshow_deploy id='89988']
תנועתנו, שנה ב (ג), אדר־ניסן תרצ"ז, 1937
    [post_title] => האם כל אחד יכול לחדש מילים?
    [post_excerpt] => בהתכתבות שמצאנו בארכיון שלנו נשאלת השאלה שמעסיקה גם אותנו כממשיכי דרכו של ועד הלשון: האם כל גוף וכל אדם יכול לחדש מילים ולהפיץ לציבור את חידושיו?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%95%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9-%d7%91%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-20 08:02:20
    [post_modified_gmt] => 2024-06-20 05:02:20
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=45037
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 52810
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2021-08-07 21:06:47
    [post_date_gmt] => 2021-08-07 18:06:47
    [post_content] => 
בימינו המילה אַלּוּף ​וצורת הנקבה אַלּוּפָה רווחות במשמעות champion – לתיאור מנצחים ומנצחות בענף ספורט, וכן במשמעות של 'אנשים המצטיינים בתחום מסוים'.
מניין הגיעה המילה ואיך קיבלה את המשמעות הזאת?
אַלּוּף בתנ"ך הוא בין היתר מנהיג וראש של שבט או משפחה, כגון אלופי אדום הנמנים ברשימת יוחסין בספר בראשית. ייתכן שמשמעותה המקורית של המילה היא מעין 'שר אלף' – מי שממונה על אלף איש. ואולי אַלּוּף הוא ראש של אֶלֶף במשמעות 'משפחה', 'חלק משבט', כגון בדברי גדעון "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי" (שופטים ו, טו).
‍בתקופות מאוחרות יותר שימשה המילה אַלּוּף תואר כבוד לגדול בתורה ובהמשך גם תואר שְׂרָרָה ואצולה, כגון בסיפורו הידוע של ביאליק 'אלוף בַּצְלוּת ואלוף שׁוּם'.
מכאן התגלגלה המילה – כנראה באמצע שנות השלושים של המאה העשרים – לתיאור מנצחים ומנצחות בספורט, ובהמשך גם לדרגה גבוהה בצבא. המילה אלוף בתחום הספורט הולידה את השם המופשט אַלִּיפוּת – תחרות שבה נקבע מי האלוף.
נעיר כי במילון למונחי התעמלות תרצ"ז (1937) ניסו לשרש את השימוש במילה 'אלוף' במשמעות champion, וקבעו רַבָּן ורַבָּנָאִית במקום 'אלוף' ו'אלופה'.
    [post_title] => ברכות מאליפות לאלופים
    [post_excerpt] => 
בימינו המילה אַלּוּף ​וצורת הנקבה אַלּוּפָה רווחות במשמעות champion – לתיאור מנצחים ומנצחות בענף ספורט, וכן במשמעות של 'אנשים המצטיינים בתחום מסוים'.
מניין הגיעה המילה ואיך קיבלה את המשמעות הזאת?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-08-15 16:35:50
    [post_modified_gmt] => 2021-08-15 13:35:50
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=52810
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

בימינו המילה אַלּוּף ​וצורת הנקבה אַלּוּפָה רווחות במשמעות champion – לתיאור מנצחים ומנצחות בענף ספורט, וכן במשמעות של 'אנשים המצטיינים בתחום מסוים'. מניין הגיעה המילה ואיך קיבלה את המשמעות הזאת?

WP_Post Object
(
    [ID] => 1045
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-08-15 12:39:00
    [post_date_gmt] => 2013-08-15 09:39:00
    [post_content] => המילים המוכרות 'שלום כיתה אָלֶף' מקבלות את פניהם של הילדים הרכים ביומם הראשון בבית הספר. אך לקשר בין אָלֶף ללימוד שורשים עמוקים הרבה יותר.

האותיות העבריות היו בראשיתן ציור של חפץ, חיה, איבר וכדומה ששמם פותח בהגה שהאות מייצגת. כמה אותיות אף קיבלו מכאן את שמן, כגון האות עַיִן שצורתה הקדומה . מכתובות עתיקות אנו למדים כי האות אָלֶף הקדומה הייתה בצורת ראש של שור  וממנה נוצרה הצורה המפושטת . וכך אנו מוצאים  בכתב העברי הקדום,  ביוונית ולטינית,  בכתב העברי המרובע. הקשר בין אָלֶף לשור נראה אולי תמוה לדוברי העברית בת זמננו, אך לדוברי העברית הקדומה הוא היה פשוט ומובן. בספר דברים נאמר: "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ" (כח, ד), ובישעיהו: "וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ" (ל, כד). בפסוקים אלו ואחרים המילה אֶלֶף פירושה שור, בקר, וכך משמעה בלשונות שמיות נוספות. צורה אחרת של מילה זו היא אַלּוּף (תהלים קמד, יד).

יש הקושרים את אֶלֶף ואַלּוּף במשמעות 'בקר' לצירוף כֶּבֶשׂ אַלּוּף (ירמיהו יא, יט), שאותו מקובל לפרש 'כבש מבוית', 'כבש מתורבת'. לפי דעה זו אֶלֶף הוא ביסודו שור מתורבת, בהמת עבודה, ומכאן שור בכלל. ההבנה כי אַלּוּף פירושו '­­מתורבת' מבוססת על אחד ממשמעיו של השורש אל"ף בעברית ובלשונות הקרובות לה: לימוד ותרגול. אֱלִיהוּא אומר לאיוב: "הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה" (איוב לג, לג), וספר משלי (כב, כה) מציע שלא לחבור אל אדם הנוטה לכעוס "פֶּן תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָו", כלומר כדי שלא תלמד את דרכיו. בעברית החדשה נתייחד הפועל אִלֵּף לאימון של בעלי חיים, ואילו המשמעות הכללית של לימוד נשתמרה רק בצורת הבינוני מְאַלֵּף, כגון 'הרצאה מאלפת', 'ספר מאלף'.

מן הארמית מוכר שם הפעולה אוּלְפָן או אוּלְפָנָא שפירושו 'לימוד' (הפועל הוא ביו"ד במקום האל"ף, כגון לְמֵילַף = ללמוד). בתרגומי המקרא בא הצירוף 'בית אולפנא' תמורת 'אוהל מועד', ובעברית החדשה שימשו בעבר 'בית אולפן' או 'בית אולפנא' במשמעות בית ספר או מקום לימוד והכשרה. בידיעה משנת 1942 מסופר על הקמת "מוסד חנוכי לבנות" של בני עקיבא בפתח תקווה בשם "אולפנא", ומכאן אֻלְפָּנָה במשמעות תיכון תורני לבנות. ומספרים שאת השם אֻלְפָּן לבית ספר ללימוד עברית למבוגרים הגו יוסף שקד ונחום לוין בשנת 1949 עם הקמת האולפן הראשון – אולפן עציון בירושלים. עוד קודם לכן אפשר למצוא שימוש במילה אֻלְפָּן תמורת סטודיו בעקבות הקשר של מילה זו ללימוד (השוו study, student). מכאן 'אולפן רדיו' (עוד מראשית השידורים בעברית בתקופת המנדט), 'אולפן טלוויזיה', 'אולפן הקלטות'.

גם אַלּוּף במשמעות ידיד, המוכר בצירוף 'אלופי ומיודעי' (תהלים נה, יד), קשור כנראה ללימוד ולתרגול – אדם שמורגלים להיות בחברתו. את אַלּוּף במשמעות מנהיג וראש (כמו אלופי אדום) יש מי שקושר אל השור או הכבש האלוף – המאומן והמלומד – המוביל את העדר. ואולם מקובל יותר כי אַלּוּף במשמעות זו הוא מעין 'שר אלף' – הממונה על אלף איש. אפשרות נוספת היא כי אַלּוּף קשור למילה אֶלֶף במשמעות חלק של שבט (כנראה בן אלף אנשים או משפחות), כגון בדברי גדעון "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה" (שופטים ו, טו).

מן המספר אֶלֶף נגזר שם התואר מַאֲלִיף שפירושו 'מרובה', 'מוכפל פי אלף': "צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ" (תהלים קמד, יג), ומכאן 'ברכות מאליפות' – ברכות לרוב, שפע ברכות.

ברכות מאליפות לעולים לכיתה א' ולכל התלמידים והמורים!

קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => שלום כיתה א'
    [post_excerpt] => המילים המוכרות 'שלום כיתה אָלֶף' מקבלות את פניהם של הילדים הרכים ביומם הראשון בבית הספר. אך לקשר בין אָלֶף ללימוד שורשים עמוקים הרבה יותר.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9b%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%90
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-02 08:11:43
    [post_modified_gmt] => 2022-09-02 05:11:43
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1045
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1018
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2011-12-13 12:30:00
    [post_date_gmt] => 2011-12-13 10:30:00
    [post_content] => שמות הדְּרגות בצבא הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז. הצורך בקביעת שמות הדרגות, שהתעורר בייחוד לקראת קוּם המדינה, היה יכול לבוא על סיפוקו בשאילת השמות כצורתם מלשונות זרות. אך הנאמנות לעברית הולידה סולם של דרגות עבריות – מהן לקוחות מן המקורות ומהן מחודשות.

המִדרג הצבאי מתחלק לשניים: דַּרגות החוגרים (מטוראי עד רב־נגד) ודרגות הקצינים (מסֶגֶן־משנה ומעלה). המילה חוֹגֵר לקוחה מן התנ"ך. במקורה היא מציינת את קשירת חגור החרב על המותניים, ומכאן גם את הלוחמים: "וְכָל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל" (מלכים ב ג, כא).

גם המילה קָצִין מקורה בתנ"ך. קָצִין הוא מנהיג – אם במלחמה, כגון בדברי זקני גלעד ליפתח: "לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן" (שופטים יא, ו), ואם בהקשרים אחרים, כגון "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" (משלי ו, ו–ז). יש הקושרים את המילה קָצִין למילים הערביות קַדַא (שָׁפַט) וקַאדִי (שופט).

הדרגות הצבאיות הבסיסיות הן טוּרַאי, סַמָּל, נַגָּד, סֶגֶן, סֶרֶן ואַלּוּף, והדרגות האחרות נוצרות בהוספת מילים דוגמת רַב־, תַּת־, רִאשׁוֹן, מִשְׁנֶה.
החייל הפשוט נקרא טוּרַאי משום שהוא עומד בטוּר, אחד מן השורה. שם זה הושפע כנראה מן הדרגה המקבילה ברוסית.
סַמָּל אינו אלא ראשי תיבות של 'סגן מחוץ למניין' (על פי האנגלית: non-commissioned officer ובראשי תיבות NCO).
הצורה סֶגֶן היא מסורת הגייה אחרת של המילה סְגָן. בתנ"ך סְגָנִים הם מושלים ושליטים, ובלשון חכמים סְגָן או סֶגֶן הוא המשנֶה לכוהן הגדול. מקור המילה באכדית, ומאותו מקור התגלגלה ללשוננו גם המילה סוֹכֵן.

המילה נַגָּד חודשה במשקל בעלי המקצוע, וכמוה פַּקָּד במשטרה. השורש נג"ד במשמעות הובלה והנהגה מוכר מן המילה המקראית נָגִיד – שפירושה שליט.

חמשת סַרְנֵי פלשתים (הנזכרים למשל בשמואל א פרק ו) תרמו ללשוננו את הדרגה סֶרֶן. יש הסוברים שמילה זו – הנזכרת רק בהֶקשר של הפלשתים – קשורה למילה היוונית tyrannos (בצורתה העברית: טִירָן) שפירושה היסודי הוא מושל.

אַלּוּף בתנ"ך הוא מנהיג וראש של שבט או משפחה, כגון אלופי אדום הנמנים ברשימת יוחסין בספר בראשית. ייתכן שמשמעותה המקורית של המילה היא מעין 'שר אלף' – מי שממונה על אלף איש. ואולי אַלּוּף הוא ראש של אֶלֶף במשמעות 'משפחה', 'חלק משבט', כגון בדברי גדעון "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי" (שופטים ו, טו) ובביטוי "רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, טז ועוד). בתקופות מאוחרות יותר שימשה המילה אַלּוּף תואר כבוד לגדול בתורה ובהמשך גם תואר שְׂרָרָה ואצולה, כגון בסיפורו הידוע של ביאליק 'אלוף בַּצְלוּת ואלוף שׁוּם'. המילה אַלּוּף רווחת בימינו גם במשמעות של champion – מנצח בענף של ספורט, וכן במשמעות של 'אדם המצטיין בתחום מסוים'.

לא באחת נוצרה רשימת שמות הדרגות. במסמכים של ועד הלשון נמצאו הצעות אחרות, ובהן שר עשרה (טוראי ראשון), שר עשרים (רב טוראי), שר חמישים (סמל), נַגָּשׂ (סמל), מִשְׁנֶה (סגן).

לצד הדרגות הצבאיות נקבעו בראשית שנות המדינה שמות דרגות גם במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובשירותי הכיבוי וההצלה, וכולם עבריים מקוריים.
כתבו: רונית גדיש ותמר כץ
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => מילים בסולם הדרגות
    [post_excerpt] => שמות הדְּרגות בצבא – ובהם אַלּוּף, סְגָן ונַגָּד – הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-01-15 14:33:09
    [post_modified_gmt] => 2024-01-15 12:33:09
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1018
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)